סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5771/13/5771-13-2.flv
יש כמה אנשים שרוצים לשמוע דא"ח ויש כמה אנשים שלא רוצים לשמוע (מפני שזה מאוחר), אז צריך "כרצון איש ואיש" – לקצר. החתן הוציא משהו מאד יפה לכבוד החתונה, תשורה, על סעודת לויתן – מבוסס על שיחות של הרבי, ששמחת וסעודת נישואין קשורה לסעודת לויתן, יבוא משיח בקרוב ובסעיתא דשמיא (בסע"ד) נסעוד סעודת לויתן ושור הבר, לויתן ובהמות, כפי שהם מתוארים בפרקים האחרונים של ספר איוב. זה קשור לחתן וכלה. קודם בתשורה, מי שזכה – כדאי מאד לקחת – יש את כל מאמרי חז"ל עם הפירושים של הראשונים והאחורנים על סעודת לויתן ושור הבר וזיז שדי ויין המשומר. השנים העיקריים הם לויתן ושור הבר. שור הבר הוא בהמות. בחסידות כתוב, בלקו"ת אדה"ז מסביר, שלויתן הוא שרש הנשמה של בעלי נסתר. כל מי שהוא שייך לרזין דאורייתא הוא בחינת לויתן. ושור הבר, בהמות, הוא בעלי נגלה. אז יש בעלי נסתר, רזין דאורייתא, שהם שרש לויתן, ויש בעלי נגלה, ויש לפעמים מחלוקת, כידוע מה קורה אם בעלי נגלה אומרים ככה ובעלי נסתר, בזהר הקדוש כו', כתוב אחרת. ידוע מאדה"ז שאם יש מחלוקת בין בעלי נגלה לבעלי נסתר בעלי נגלה פוסקים שהלכה כבעלי נגלה אבל בעלי נסתר פוסקים שהלכה כבעלי נסתר, וכך באמת אדה"ז פוסק בסידור, זה ההבדל העיקרי בין הסידור לשו"ע. בשו"ע אדה"ז פוסק הלכה כבעלי נגלה, אבל בסידור פוסק כבר כבעלי נסתר. אם יש מחלוקת בין לויתן לבהמות המעשה הוא העיקר לפסוק כמו הלויתן.
מה יהיה לעתיד לבוא? תהיה סעודה. כל אחד יהרוג את השני. תהיה קניגיא בלשון חז"ל. בחסידות מוסבר שזו התכללות, לא סתם שאחד יהרוג את השני ונאכל את שניהם, אלא שבאמת תהיה התכללות אמתית בין הלויתן לשור הבר, וממילא תהיה התכללות אמתית בין בעלי הנגלה לבעלי הנסתר, וילמדו גמרא על פי חסידות וילמדו חסידות כמו שהרביים הורו ללמוד ביגיעה על דרך לימוד הגמרא, בשקו"ט וכו' וכו', שתהיה התכללות אמתית בין הנגלה ובין הנסתר. זו הקניגיא שמשם אוכלים סעודת לויתן. בכל אופן, ידוע הדיוק שהסעודה נקראת על שם הלויתן ולא על שם שור הבר, אם כי "אין שמחה אלא בבשר". בשבת עיקר התענוג הוא באכילת דגים, לויתן, נסתר, ואילו ביום טוב עיקר השמחה בבשר. הרבי אומר שגם בזמן הזה יש ענין לשמוח עם בשר ביום טוב. יש מעלה בכל אחד, ואף על פי כן הסעודה נקראת על שם הלויתן, בסופו של דבר הוא העיקר, שזה הנסתר, החסידות.
גם כן, הייתי חושב שדווקא הנגלה דאורייתא שייך למלכות, שהרי היא עלמא דאתגליא. נושא חשוב של פרשת השבוע, פרשת שופטים, הוא "שום תשים עליך מלך", מצות העמדת מלך, המצוה הראשונה שנצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ. אבל למרבית הפלא לויתן בגימטריא מלכות. כלומר, שכמה שיש נגלה, שהייתי מקוה שהרבנים בעלי הנגלה יקדמו את הנושא של מלכות ישראל בארץ ישראל, אבל משום מה – קשה לומר את זה – בעלי הנגלה לא כל כך אכפת להם מחידוש המלכות בישראל. באמת זה דבר שקשה מאד להבין, זה איפכא מסתברא בכלל. דווקא יש לצפות מבעלי הנסתר לקדם את ענין מלכות ישראל בארץ ישראל ובכל העולם כולו, לקדם את מלכותו של מלך המשיח. אבל יותר מגימטריא, כתוב שלויתן אותיות המילוי של דעת. "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית". "והאדם ידע את חוה אשתו", זה ענין הנישואין. הבר-מצוה מקבל דעת בבר-מצוה, אבל עיקר קבלת הדעת – הדעת שבבחינת מוחין דאבא – הוא כאשר מתחתן. הדעת של הבר-מצוה היא מצד מוחין דאמא, אבל הדעת של החתונה היא מצד מוחין דאבא, וזה הדעת שצריך בשביל להתחתן – "והאדם ידע". ב-דעת מלא – דלת עין תו – אותיות המילוי הן לויתן. זה אחד הרמזים החשובים. מחד לויתן = מלכות, אבל מאידך המילוי של דעת, הפוטנציאל של הדעת, המילוי, זה לויתן. בתוך הדעת כל הזמן חושב (ומתרכז, בחינת דעת) על לויתן, מלשון "הפעם ילוה אישי אלי", סעודת לויתן שהיא סעודת נישואין, ובמה שלויתן בגימטריא מלכות.
כשראינו היום את התשורה של החתן, שמאד יפה, פתחנו וראינו כמה ציטוטים של מאמרי חז"ל. נאמר שני ציטוטים שקשורים לחתן וכלה. אחד הוא באיוב פרק מ', הפרק של הבהמות. קודם הוא מתאר את הבהמות, בעלי הנגלה, ואחר כך בפרק מ"א הוא מתאר את הלויתן, בעלי הנסתר. בפרק מ', של הבהמות, יש פסוק שכתוב "יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו". כולנו אוהבים את ארץ ישראל ואוהבים את הירדן, וכתוב ש"יבטח" – רוצים בטחון בארץ, מדברים על בטחון – מתי יש בטחון? (אתה לא מספיק בוטח, אם היית מספיק בוטח כבר היית מתעורר. הסימן של אדם שמתעורר – שיש לו בטחון. כל הישנים לא בוטחים, אבל מי שמתעורר הוא בוטח.) כתוב "יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו". הירדן מתחיל מפמיאס, מגיע בכמה מקומות, מגיע לים של טבריא, הכנרת, יורד ומגיע עד לים הגדול ומשם נכנס לפה הלויתן. הגמרא שואלת מה פתאום?! הרי כתוב "יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו" בפרק מ', שמדבר בו על בהמות ולא על הלויתן. כשמסתכלים שם בפשט, רש"י וכו', אף אחד לא מדבר על הלויתן אלא על הבהמות. התירוץ בגמרא הוא שאין הכי נמי, הפסוק מדבר על שור הבר, בעלי הנגלה (שלא נשכח), והמלה "יבטח" הולכת על הבהמות, אבל מתי הבהמות יבטח? כאשר יגיח ירדן אל פיהו של הלויתן. זו מסקנת הגמרא. רואים בדרוש זה שיש התכללות. המהרש"א אומר פשט ש"יבטח", שאם שניהם, גם שור הבר וגם הלויתן יודע שלעתיד לבוא יתלחמו אחד בשני ויהרגו אחד את השני, אבל שור הבר מסתכל על הלויתן, וכל זמן שהוא רואה שכיף ללויתן – אם הוא חי – אז גם הוא חי. כל זמן שהוא רואה שהלויתן שותה ממי הירדן, נהנה מהחיים, אז הוא בוטח, מבסוט, יש לו בטחון. כך לכאורה הפשט, כך אומר המהרש"א וגם הרשב"ם – וכולם. בכל אופן, מה רואים מהגמרא? רואים שבעלי הנגלה בעצם – אם לא הוא חזי מזליה חזי – יודעים שהחיות שלהם והבטחון שלהם זה אך ורק תלוי בזה שהלויתן שותה, שהוא שותה את מי הירדן, שהירדן יגיח אל פיהו. אם הירדן, לויתן בגימטריא מלכות. ירדן זה מים, שקשור ל"פרו ורבו", כמו מיין נוקבין ומיין דכורין, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו", זה הירדן, "רדו", לשון מלכות, וכל הירדן צריך להגיח לפה הלויתן, ואז הבהמות שוקט. הוא בוטח, אז יש בטחון בארץ. צריך בהמות טובות, כמו שור הבר, שצריך להבין שתלוי רק בבעלי הנסתר, המקובלים והחסידים. כל זמן ששור הבר לא יודע שאם לחסידים יהיה טוב גם לו יהיה טוב, זה ברוך. בכל אופן, זה ווארט מאד חשוב. לא רק הפשט של המהרש"א, שכל זמן שהלויתן חי הבהמות בטוח כי עוד לא הורגים אחד את השני. זה יותר עצמי, זה גופא שהוא בוטח בזכות הלויתן – זה בעצמו תחלת הקניגיא, שבעל הנגלה יודע שתלוי בכך שבעל הנסתר שותה.
יש ווארט שני: כתוב ש"עיניו כעפעפי שחר". זה בפרק מ"א, תיאור הלויתן. סיפור ידוע בגמרא, שרבי אליעזר (שהיה שמותי) ורבי יהושע הלכו בספינה. רבי אליעזר ישן ורבי יהושע היה ער, ופתאום הזדעזע, ואז רבי אליעזר גם ננער – היה זעזוע חזק – ושאל מה קרה? אמר רבי יהושע, מאור גדול ראיתי בים. רבי אליעזר מפרש – יותר יודע לפרש חויות מיסטיות מרבי יהושע שהלכה כמותו – אז הוא אומר לו: "שמא עיניו של לויתן ראית", אולי ראית את עיני הלויתן, שעליו נאמר "ועיניו כעפעפי שחר". זה המשך הפסוק "עטישותיו תהל אור", בחינת אור, "ועיניו כעפעפי שחר". מה אני לומד מכאן? כל זה היה בשביל הרמז העיקרי שרוצים לדרוש בעזרת ה' יתברך – יש גימטריא מאד יפה. מה רבי יהושע אומר לו? "מאור גדול ראיתי בים". אלו המילים בגמרא. מאור, לא אור. "מאור גדול ראיתי בים" = "וירא אלהים את האור כי טוב", גימטריא מאד יפה. אומר שמא ראית את העינים של הלויתן. לויתן זה בחינת עינים, בחינת אור, "ועיניו כעפעפי שחר".
בווארט דרשנו שהחתן והכלה שוים "אתה כהן לעולם", מהפרק של הרבי. יש סוגיא מהכי כלליים של תורת חסידות חב"ד. כל אחד שרק טעם מקצת טעם של חסידות יודע מהסוגיא של אור ושפע, מהסוגיות הכי חשובות של דא"ח. השמות של החתן והכלה עולים בגימטריא אור–שפע, שמרנו את זה לחתונה. נשמע שהחתן הוא אור והכלה שפע, אבל הווארט, ממה שעכשיו ראינו, הלויתן הוא האור והשפע הוא שור הבר, כך יוצא לכאורה. "ורב תבואות בכח שור", ובכלל שפע גשמי. חתן וכלה הם אור ושפע, והם לויתן ובהמות. לויתן בהמות = אהבת ישראל. התורה מתחילה ב-ב, בהמות, ונגמרת ב-ל, לויתן. זה רק פתיחה לנושא הקשור לחתן ולכלה שלנו, הנושא של אור ושפע, שבעזרת ה' נמשיך להתבונן בו.
[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.