preload
בס"ד
דצמבר 19

ראיתי את מאמרו של בועז אלברט על חנוכה
http://www.hakolhayehudi.co.il/item/blogs/%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%94
דבר ראשון מאמר יפה. כל הכבוד.
דבר שני. יש בכל המאמר היפה הזה איזה הנחה סמויה. שישנה "אמת" אחת ויחידה. וצריכים רק לחפש דרך להעביר את האמת היחידה הזו ובא לציון גואל.
וכאן "הבן שואל". האמנם כן? האמנם ישנה רק אמת אחת ויחידה? האמנם כולם חיים בהכרח באותו סרט, באותו "סיפור". או שמא "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו", וכל אחד חי בסיפור אחר טיפה, או אולי אפילו בסיפור אחר לגמרי?
וזה לא בעיה שלא הסברת את עצמך נכון. זה יותר עמוק.
בסופו של יום חנוכה זה חג של חופש דת. כל המרד של חשמונאים היה נגד "כפיה חילונית". לא נגד "התיוונות" כתופעה – והראיה הם התייונו בעצמם בסוף. אלא נגד הכפיה היוונית.
אז תנו לכל אחד לחגוג חנוכה איך שהוא מרגיש. להדליק נר איך שהוא רוצה. תנו לכל אחד לספר את הסיפור שלו. ואז באמת כולי האי ואולי "ובא לציון גואל"

בעצם, אם כבר באים לתת פרשנות כל שהיא על חנוכה, כל הרעיון הוא "פך שמן טהור החתום בחותם כהן גדול"
יש לא מעט שיחות של הרבי על זה, ממה שעולה לי כעת, ה"פך השמן" הזה הוא עצם הנשמה
כשכל השמנים כבר טמאים, כשלא נשאר רק עצם הנשמה היהודית – אז  באים ומדליקים את העצם הזה, שנשאר תמיד טהור.

כלומר שהחג חנוכה הוא בדיוק היפך מהסברה. הוא החג הכי פנימי. הכי עצמי.
ועצם הנשמה הזו מהי בדיוק?
עצם הנשמה היא מה שאתה בעצמך. ה"איך" שלך, מה שאתה באמת, לא מה שמישהו אומר לך מה שאתה אמור להיות
אז אם אתה רוצה להצליח במשימה, לקרב מישהו אל האור הגדול – אז תן לו למצוא את עצמו. אל תכפה עליו את הסיפור שלך, שאולי כלל לא נכון עבורו.

ראיתי הבוקר כמה סרטים של "אבודים".
חוץ מזה שתוכנית הזו פשוט מדהימה, יש שמה איזה אמירה של צופיה גרנט
שבעצם כולנו אבודים.
וכל אחד צריך "לחפש את עצמו"
ואכן, "נר הוי'ה נשמת אדם, מדליקים נר, כמה נרות, אך הכוונה היא – שבן אדם סוף סוף יוכל למצוא את עצמו.