בוקר טוב חבר'ה. על הקב"ה נאמר "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". המחשבה לא תופסת בהקב"ה. המחשבה, השכל, בכללי, לא
"קולטים" מי זה הקב"ה. ולא שאולי קולטים קצת בכל זאת. אלא שלא
קולטים "כלל"!

מה זה אומר בפועל? בפועל זה אומר שכל התיאורים
שיש לנו על הקב"ה והיחס בינינו להקב"ה הם רק משלים. כשאני אומר
שהקב"ה מלך – זה רק משל. כשאני אומר שהקב"ה הוא אבא – זה גם משל. כשאני
אומר שהקב"ה הוא יש אמיתי ואני אין ושפל וכויצא זה כל משלים

מה המכוון של המשל? המשל מכוון לעורר את הרגש.
לא את השכל. לכן אם אני מרגיש שהקב"ה הוא אבא שלי הוא אכן אבא שלי. אם אני
מרגיש שהקב"ה הוא מלך הוא אכן מלך. זה הכל רגש, זה שפת רגש שמבוטא באותיות
כאילו של שכל. הבן אדם צריך למצוא את ה"ציור" של הקב"ה שהכי
"עובד" בשבילו שהכי מדבר בשבילו שהכי מוחשי בשבילו

מה המשל החסידי? מאד פשוט. תסתכלו ב"אמונה
ובטחון" של הרב. המשל על הקב"ה הוא הצדיק. לכן מי שמקושר לצדיק אמת הוא
מתחיל "להרגיש" את הקב"ה לא רק להבין אותו

מה המכוון של המשל? המשל מכוון לעורר את הרגש.
לא את השכל. לכן אם אני מרגיש שהקב"ה הוא אבא שלי הוא אכן אבא שלי. אם אני
מרגיש שהקב"ה הוא מלך הוא אכן מלך. זה הכל רגש, זה שפת רגש שמבוטא באותיות
כאילו של שכל. הבן אדם צריך למצוא את ה"ציור" של הקב"ה שהכי
"עובד" בשבילו שהכי מדבר בשבילו שהכי מוחשי בשבילו

מה המשל החסידי? מאד פשוט. תסתכלו ב"אמונה
ובטחון" של הרב. המשל על הקב"ה הוא הצדיק. לכן מי שמקושר לצדיק אמת הוא
מתחיל "להרגיש" את הקב"ה לא רק להבין אותו

אבל כל ילד חסידי הוא בעצם צדיק. אז אולי לא
צריכים ללכת לצדיקים אלא להסתכל על הילדים הצדיקים… הילד שמלא שמחת חיים ורגש של
חמלה ורחמנות כלפי הזולת הוא בודאי צדיק. אני חושב שאפשר אפילו לבקש ממנו ברכה…
כלומר החבר שלך שהכי אוהב אותך הוא ה"צדיק" שלך. ואם אתה אוהב אותו חזרה
אז אתה ה"צדיק" שלו לגמרי. וכמה שיש לך יותר רגש של חמלה ורחמנות על
הזולת ככה אתה יותר "צדיק" ויותר "רבי"… כי מי הוא
ה"רבי"? מי שיודע הכי לרחם עליך הוא ה"רבי"
שלך. אז גם אתה יכול להיות "רבי" אם אתה רק יודע
לרחם על החבר שלך, ולומר לו מילת עידוד ולעודד אותו אם אתה רואה שהוא קצת נפל
ליאוש… יום טוב צדיקים!

לכן אולי כתוב "אל תגעו במשיחי". אל
תגעו בילדים הטהורים והקדושים האלה. יש להם הקב"ה בלב, יש להם היכרות אישית
עם הקב"ה. אל תלמדו אותם מי זה הקב"ה, אדרבה, תלמדו מהם מי זה
הקב"ה, ומה זה רגש של חמלה ורחמנות ושמחת חיים

המבוגר חושב שהוא "מלמד" את הילד.
האמת הוא ההיפך מזה – הילד הנשמה הטהורה שרק הגיחה לעולם הוא זה שמלמד את המבוגר
מי זה הקב"ה. רק מה למבוגרים האלה יש המון גאוה וישות. והתורה מרחמת עליהם
ואומרת "ושיננתם לבניך" אבל לאמיתו של דבר זה בדיוק הפוך. הילדים הם אלה
שמלמדים אותך. הרב איציק שפירא פעם דיבר על זה

מה היה הטענה של אדמו"ר הזקן על המתנגדים? מובא בבית רבי כמדומני, "דנתם אותנו שלא בפנינו. התרתם את דמינו מבלי לשמוע אותנו כלל". הפלא באמת איך הגאון מוילנה "שכח" כלל כזה פשוט? כנראה שהפחד מפני ה"כת" היה כל כך גדול שהתירו את דמם כפשוטו (כלומר התירו להרוג אותם!) מבלי לדבר איתם כלל!

אבל אני שואל שאלה אחרת. איך בכל זאת נמצאו חבר'ה שמסרו את נפשם כדי להיות חסידים של אדמו"ר הזקן למרות החרם (שלכאורה על פי תורה וחתום על ידי הגאון בעצמו ומי יבוא אחרי הגאון?). ודוקא מבכירי התלמידים של הגאון כידוע. אשמח לתשובות. התשובה הכי מעניינת תזכה בפרס 🙂 אם משהו לא מיבן תשאלו שאלות. לילה טוב בינתיים

המענה של א' התלמידים:

התשובה שחשבתי על השאלה ששאלת מקודם שידוע "שמים גנובים ימתקו" משל שכמו שאם תגיד לילד לא לפתוח ארון מסוים זה ענין של זמן עד שתמצא את הארון הזה פתוח אז ככה גם כאן שהגאון לא הסכים לתלמידים שלו אפילו לדבר אם החסידים אז באופן טבעי זה עורר סקרנות אבל אדמור הזקן לא התנגד שהחסידים שלו ילמדו תורת הגאון וכו' אז לא היה להם משיכה לזה וד"ל.

המענה שלי:

תודה על המענה . מה שאתה כותב זה מענין. אבל אני יותר מאמין במה שכתוב בתניא אגרת הקודש ד (אני כבר כמה שנים טוען שזה הפרק הכי חשוב בתניא). יש מה שנקרא נקודת פנימיות הלב. כשיש משהו שנוגע לך מאד, אתה ממש לא יכול לחיות בלי זה, אז מתעוררת נקודת פנימיות הלב, הייתי אומר סוג של הכרה פנימית ראיה פנימית מה נכון לעשות. הרבי בכלל ואדמו"ר הזקן בפרט זה אחד שמגלה ומעורר את נקודת פנימיות הלב של יהודי. ואז הבן אדם פשוט רואה בראיה םנימית איפה האמת ואיפה השקר. וזה הרבה יותר חזק מכל שיכנוע שכלי חיצוני. זה מה שנקרא יחידה שבנפש. אז אדמו"ר הזקן הדליק את נקודת פנימיות הלב, את בחינת היחידה שבנפשם. ואז הם הלכו אחריו

במילים אחרות אדמו"ר הזקן פשוט גילה אצלם רוח הקודש (כך הרב מסביר בשיעורים בסוד ה' שגילוי יחידה זה מה שנקרא רוח הקודש וזה למעלה מגילוי אליהו). אז הם פשוט ראו את האמת והלכו עם אדמו"ר הזקן

בעצם כל התכלית של עבודת ה' על פי חסידות ובמיוחד על פי שיטת הרב הוא לגלות את רוח הקודש של היהודי (ראה בספר שיעורים בסוד ה' כרך א קרוב להתחלה)

או אולי יותר פשוט. הוא אמר "טעמו וראו כי טוב ה'". הוא נתן להם "לטעום" את טוב ה' הוא פתח להם את הלב והראה להם שאפשר לעבוד ה' גם עם הלב ולא רק עם המוח. והם הלכו אחריו. כעצם יש סיפור על המגיד כשהוא הגיע לבעל שם טוב אז שמה זה ממש פשוט

"אני אמרתי מה רציתי בתחילת הבריאה: אלקים אתם. אריז"ל אומר שזה הולך על הגילוי שת היחידה שבנפש. מי שזוכה לגלות את היחידה שבנפש, מתקיים אצלו הרצון המקורי של הקב"ה במעשה בראשית ש"אני אמרתי אלקים אתם" וכך גם כן מתגלה אצלו הניצוץ של משה רבינו" (שיעור ז אדר תש"ע שא נור)

צריך להבין מה זה אומר. ביחידה אין כללים. אין אותיות. הכל אינטואיציה טהורה. ראה שיעורים בסוד ה' בהקדמה
אי אפשר להביא משיח כשמשחקים לפי הכללים. שיעור של הרב לפני כשנתיים בשבת סליחות בתל אביב שמאד כדאי ללמוד כהכנה לראש השנה
גם שיעור של שבת סליחות שנה שעברה מאד כדאי ללמוד

במילים אחרות אי אפשר להביא משיח כשהולכים "על גשר ברזל" – הלשון שחוזר על עצמו בהמון שיעורים של הרב

"פרק בעבודת ה" זה איך משפיע צריך "לאפס" את עצמו לפני ההשפעה. לא איך לאפס את המושפעים שלו. מי שילמד לעיון יעלה על זה. זוהי הסיבה בפשטות למה ה"פרק" לא שייך כלל לגיל ישי"ק בודאי לא שיעור א

המשפיע צריך להיות בתכלית השפלות. והמושפע צריך להיות בתכלית השמחה. ואז ההשפעה מתקבלת בכי טוב. המשפיע שמשפיל את התלמיד הופך בעצם להיות "נוקבא" כידוע