הלכתי בדרך חשבתי על טנת"א (מסתמא ראיתי איזה ווארט של הרב על טנת"א)
אותיות,תגים,נקודות,טעמים
כשהבן אדם מתחיל ללמוד הוא לומד תחילה אותיות. מה שנקרא "גירסא". מה שמעניין אותו זה טקסט בלבד.
השלב הבא כנראה תגים. תגים זה דיוקים. תילי תילים הלכות על כל תג. כלומר הוא לומד דיוקי מצוות. שו"ע ונושאי כלים.
אחר כך מגיע שלב של נקודות. בשביל מה צריך נקודות? כי ללא נקודות אי אפשר להגות שום מילה. צריכים תנועות כדי להניע את המילה. כלומר שהוא מחפש איך "להתניע" – איפה שיש סתירה גלויה בין הלכה א' לשניה צריכים להגיע לאיזה הכרעה.
למעלה מכולם טעמים. כלומר ניגון. זה לא מונע מסתירות. זה מניע את הכל.
אולי זה קשור ל"עד ארבעין שנין" וכו' – עד אז אין לב לדעת. עד שאתה מגיע לטעמים, לניגון, להכלל שלמעלה מהפרטים – אינך יכול להורות הלכה למעשה. אם יש לך רק אותיות ספק אם תוכל ללמד.
*
ליטאים אם ככה יוצא שזה "אותיות". להתעצם עם האות היבשה של החוק
לעניינו היהדות החרדית-חסידית היא "תגים". להוסיף תילי תילים של חומרות על כל צעד ושעל…
דתי לאומי – נו – חרד"לי מה שנקרא זה אולי "תנועות" לכן יש להם הרבה "תנועות" כלומר איפה שיש סתירה גלויה – אז חייבים ליישב.
נג
אבל למעלה מכולם זה חסידות, לא חסידות של ימינו חסידות של בעל שם טוב ורבי נחמן. שעיקרה ניגון. שהעיקר שמה בעל מנגן. שמתחברת עם כל עשב ועשב. עם כל מעין ועם כל לב. לא רק עם הספירות העליונות למעלה מעלה.
אז רבי נחמן למעלה מכולם? ייתכן.
אך אם אינך שומע ניגון – תרד דרגא. תרד לאותיות.
*
כשחטאו בעגל – אז הניגון הסתלק. אז האותיות פרחו. כנראה שלפעמים גם אותיות זה לא מספיק. צריך לרדת לחיים, לטבע, לגשמיות הגוף ומשם לעלות מעלה
*
כי ימצא איש – איש, כידוע זה הקב"ה את הנערה המאורסה – הנערה כנראה היא הנשמה…
אז אם בשדה מצאה – שדה כידוע הוא שם קוד של ברייתא.
ואם בעיר מצאה – זה כבר יותר שייך למשנה שלנו ולגמרא שלנו.
אז הנערה מרגישה שה"איש" פשוט "אונס" אותה. מרגיש שזה לא יכול להיות ככה. זה לא מסתדר ככה! אני לא יכול להמשיך ככה!
אז אין אשמה על הנערה רק על ה"איש" שנתן לנו את התורה הזו..
אבל אם היא לא צועקת. אם היא לא מרגישה את הסתירה. אז האשמה היא גם עליה.
כלומר אם אתה לומד משהו וזה לא מסתדר לך משום פנים ואופן – אז עליך לצעוק. שזה "אונס", זה לא יכול להיות ככה. זה היפך כל מה שאני מרגיש!
אז אולי ה"אונס" יהפוך ל"נס" וה"איש" הזה – הקב"ה – ישא אותך לאשה. כלומר שתמצא חיבור אמיתי עם התורה ועם הנותן התורה.
אבל אם אתה לא צועק – אז אתה פשוט מת. "ורצחו נפש כן הדבר הזה". התורה הזו, ה"איש" הזה פשוט רצח אותך, את ה"אני" העמוק שלך…
כמובן זה לא חייב להיות הקב"ה. זה גם יכול להיות רב, צדיק, או סתם איזה משפט בספר שאתה קורא. אם אתה לא צועק "לא!!!" – זה פשוט הורג אותך. וזה לא ממש הכוונה.
*
דיברנו על ארבע דרגות – ארבע עולמות של טנת"א. בין עולם לעולם יש מחסום. יש מצב בלתי אפשרי, יש הרגשה שאי אפשר להמשיך ככה.
אז או שאתה עובר את המחסום, מתאמץ (אומץ זה אמונת הצדיקים – כך הרב גינזבורג אומר). או שאתה מת. מת בפנים. מיתת הלב מה שהרבי נחמן קורא מיתת הלב.
אבל הכוונה היא שלא תמות. אלא שתעבור את המחסום ותחיה.