מהרסיך ומחריביך

הנביא ישעיהו מתנבא "מהרו בניך מהרסיך ומחרִביך ממך יצאו". פשוטו של הפסוק הוא כי "מהרסיך ומחרִביך", שפגעו בך עד כה, יצאו ממך ויסתלקו, אך בדרך הדרוש מתפרש הפסוק כאומר ש"מהרסיך ומחרִביך" יצמחו מתוכך (ופירוש זה דווקא הוא המפורסם והרווח בעם ישראל).

עוד לפני העיון ביחס בין שני הפירושים, יש לשאול - מה הוא ההבדל בין "מהרסיך" ל"מחרִביך"? ומתוך כך, מי הם ה"מהרסיך ומחרִביך"?

בפשטות, נדמה כי חורבן חמור מהרס - הרס הוא פגיעה וקלקול, אשר ניתן לתקנם, ואילו חורבן הוא השמדה הדורשת בנין חדש ואחר. אמנם, המלבי"ם מפרש כי יש צד של חומרה דווקא בהרס, משום שהרס נעשה במכוון ובזדון, ואילו חורבן יכול להתבצע גם ללא כוונה. בהפשטה, יש לומר כי הרס הוא פגיעה בנפש ואילו חורבן הוא הפגיעה בגוף. מי שפוגע בכוונה וברצון, יתאמץ ככל האפשר לפגוע בכוונות וברצונות של העומד מולו - לפגוע בנפשו, בחינוכו ובדרכו הרוחנית (שאז נותר האדם פגר מובס, גוף ללא נשמה, כפי שמתרגם יונתן את "מהרסיך" כ"מפגרך"). פגיעה כזו, כל עוד הגוף נשאר שלם, היא הרס המותיר בסיס לשיקום. לעומת זאת חורבן הוא פועל יוצא של התנגשות בין גופים, שיכולה להתקיים גם ללא כוונת זדון מיוחדת, בה גוף אחד פוגע במשנהו ויכול להחריבו עד היסוד.

דברים אלו בולטים היום בארץ, כאשר כוונות הזדון קיימות בעיקר אצל ההורסים, הנלחמים כנגד הנשמה והדרך האידיאולוגית של נאמני ה' ותורתו, ואילו החורבן הגשמי של קהילותיהם ובתיהם מבוצע בידי מנגנון חורבן 'רובוטי', שקשה לייחס לו כוונות ושיקולים משל עצמו. בצורה קיצונית, ניבא זאת הרבי הריי"צ זי"ע כאשר פנה לפני ששים שנה בקריאה נרגשת ליהודי אמריקה שיחדלו לתרום למנגנון השמד-הרוחני שפעל בארץ. הרבי הריי"צ תאר את השמד הנורא הזה, עליו נאמר "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", כאשר בניהם של קדושי השואה, במקום לומר קדיש על הוריהם, חונכו לריחוק ולסלידה מכל הקדוש והיקר לעם ישראל. את דבריו סיכם הרבי הריי"צ באזהרה כי ילדים אלו, שחונכו על ברכי השמד הרוחני, עתידים לשרוף בתי כנסת, לחלל בתי עלמין יהודיים ואף לירות על יהודים ולדקור את גופם, ר"ל. נבואה זו, שאת התגשמותה רואים אנו היום לנגד עינינו, בנויה על אותו עקרון - "מהרסיך", אשר פעלו לעקור את היהדות מנשמות הילדים, הצליחו להעמיד דור של "מחרִביך", המסוגל לגרום לחורבן ב'תום לב' של ממלאי-פקודות אכזריות ומזעזעות.

כשמעמיקים, מגלים את ה'התכללות' בין "מהרסיך ומחרִביך", כאשר ניתן לזהות כאן מבנה של "שנים שהם ארבעה": "מהרסיך שבמהרסיך", "מחריביך שבמהרסיך", "מהרסיך שבמחריביך" ו"מחריביך שבמחריביך". מבנה זה מתאר נכונה את ארבע הקליפות עמן צריכים אנו להתמודד כיום בארץ הקדש: קליפת רוח הכפירה הציונית הבאה לידי ביטוי בעיקר בכלי התקשורת (קליפת "רוח סערה"), קליפת מערכות השלטון הקבועות שבראשן מערכת המשפט (קליפת "ענן גדול"), קליפת מערכות השלטון המתחלפות, הממשלה והכנסת (קליפת "אש מתלקחת"), והקליפה המעורבת טוב ורע של כחות הבטחון (קליפת "נגה"). [אודות מבנה הקליפות הללו בארצנו כיום, והדרך להתמודד עמן, הארכנו במאמרים "קליפה קדמה לפרי" ו"הזמן לפצח את האגוז", ועוד].

ובפרטות, במציאות של היום: הרוח הציונית פנתה למאבק מודע ומכוון בדרך התורה ורוח ישראל סבא - היא פנתה להרוס, במכוון, את המעמד הרוחני של עם ישראל. כטבעה של רוח, הבאה לידי ביטוי בהבל הפה התקשורתי, אין בה כח להשמיד את הבסיס הגופני - כל ענינה הוא רק ההרס והטלת הארס בנשמות בני ישראל. נושאי הרוח הציונית הכפרנית, ואנשי התקשורת המטיפים ארס של דעות זרות וכפרניות למוחם של בני ישראל, הם "מהרסיך שבמהרסיך".

המערכת הקבועה שקמה במדינה - מערכת המשפט, מערכת החינוך וכיו"ב - עוסקת פחות ביצור דעות כפרניות, וענינה הוא להשליט אותן בכיפה ולהפיץ את הערכים הנגזרים מעקרונות היסוד ה'רוחניים'. כך, מערכת המשפט עוסקת במתיחה עד הקצה של העקרונות הזרים של שויון ושל חרות חילונית-כפרנית אשר יובאו או יוצרו על ידי "מהרסיך שבמהרסיך", ובאכיפתם החמורה שנועדה לכלות מתושבי הארץ כל חלקה טובה של תחושות בטן או רחשי לב יהודיים בריאים (ועל דרך זה, בסגנון שונה, עסוקה מערכת החינוך - המופקדת על עידוד הפיגור הרוחני של תלמידיה - בהנחלה שיטתית של ההרס-הארס הרוחני אותו יזמו מחוללי רוח הכפירה). אלו הדואגים למצות את ההרס הרוחני, ולהפוך את הרוח המנשבת בכלי התקשורת לכללי עבודה נוקשים ושיטתיים, הם ה"מחריביך [השיטתיים והיסודיים] שבמהרסיך [העוסקים בתחום הרוחני]".

מערכות השלטון המתחלפות - הכנסת, ובעיקר הממשלה - אינן הוגות דעות, אלא עוסקות בתפקוד המעשי, בתחומו של הגוף, אך בתחום זה הן הקובעות את המדיניות והיוזמות רעיונות חדשים. רעיונות החורבן של הממשלה הן ההרס שבחורבן - אלו הם רעיונות חורבן מכוונים, של ה"מהרסיך שבמחריביך", הקובעים ברצון מודע את תוכניות החורבן (ואף שבכך הן רק מוציאות לפועל את תכתיבי ההרס הכלליים של המערכות ה'רוחניות' שמעליהן, הרי שבתחום המעשי להן 'זכויות היוצרים' המפוקפקות על כיווני החורבן המעשיים שלובשים תכתיבי ההרס).

כחות הבטחון - הצבא והמשטרה - הם המוציאים לפועל את החורבן וההשמדה של התשתית הפיזית בארץ ישראל, של הבתים, הישובים והקהילות. נערי ישראל וה"עמך" המאכלסים את שורות הצבא והמשטרה הם ה"מחריביך שבמחריביך" - הם המוציאים לפועל, בשיטתיות ברוטאלית, באופן רובוטי ונטול כוונה-מחשבה, את תכניות החורבן של הממשלה. הם המופקדים על ההכרעה בשטח וההשמדה הפיזית של בסיסי ההתנגדות לרוח הכפירה הציונית. אלו הם הנערים שהם פרי חינוך השמד של המערכות שמעליהן, בהם מתקיימת נבואת הרבי הריי"צ אודות הרס בתי כנסת, עקירת בתי עלמין, ונכונות לפגוע באופן פיזי בגופם של אחים יהודים. ופלא הוא, כי על אף שבמהות הרוחנית שייכים כחות הבטחון לקליפת נגה, המעורבת מטוב ורע - מנכונות למסירות נפש בהגנה על יהודים מחד, ומניתוק מה' בתחושת "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" מאידך - הרי שכאשר הם נכפפים לקליפות הטמאות, הם המביאים לידי פועל את החורבן המלא, בצורה השיטתית, האטומה והאכזרית ביותר.

ובמצב נורא זה, בו "מהרסיך ומחרִביך ממך יצאו" כפירוש המדרש (שהמחריבים והמהרסים צומחים מתוך עם ישראל), מה תקנתנו? על ראשית הפסוק - "מהרו בניך" - מפרשים כי על "בניך" למהר ולשוב בתשובה. בתנ"ך מושג התשובה מופיע הן ביחס לשיבה אל ה' והן ביחס לשיבה אל הארץ. אם "מהרו בניך" לשוב אל ה' ואל ארצו (על פי הוראות תורתו), אז מתקיים "מהרסיך ומחרִביך ממך יצאו" כפשוטו, כאשר המחריבים והמהרסים יוצאים מתוך עם ישראל וארצו, ואינם מסוגלים לפגוע בנו. אמנם, כאשר אנו מאבדים את יתרון המהירות - ובפרט כאשר המהירות מאפיינת את הלוחמים נגד ה' ותורתו, המהרסים הממהרים-להרע ומקדמים בזריזות את תוכניותיהם (בעיצוב דור המחר של המחריבים) - מתקיים בנו "מהרסים ומחרִביך ממך יצאו" כמדרשו הנורא.

ובאופן מעשי: אם אנו מפגרים בדרך התיקון, ונוקטים בקו איטי של "קמעא קמעא", נוצר בתוך העם חלל מסוכן בו צומחים (מתוך העם עצמו) כל מיני מהרסים ומחריבים. המחשבה המוטעית כי צריך 'להמתין לעם' בזירוז הגאולה, גורמת לכך שבמשך זמן ההמתנה עצמו יוצאים מן הכח אל הפועל עיוותים וסיגים המעורבים בנו, ומתפתחים לכלל מהרסים ומחריבים המשתלטים על המציאות ופוגעים בנו. ולאידך, ככל שנחיש את פעולות התיקון, ונקיים בעצמנו "מהרו בניך" - במהירות הרבה ביותר, ללא איבוד שיקול הדעת הנחוץ בכל ענין (בסוד "זריזות במתינות" לו הטיף מורנו הבעל שם טוב זי"ע) - כך נוכל להסיר מתוכנו את סיגי ההרס והחורבן, לגדוע באיבן תופעות שליליות (מבית ומחוץ), ומתוך כך להתקדם באופן החלק ביותר להקמת שלטון יהודי מתוקן וכשר בארץ הקדש. העיכוב, המתיימר לפעול בשיקול דעת ולהתמודד בנחת עם הבעיות שבדרך, הוא עצמו היוצר את העיכובים ומאפשר להם לצמוח ולהתפתח, ואילו המהירות, הנראית לכאורה כ'מדלגת' על המכשולים ולא מעניקה להם את המשקל והמשמעות המספיקים, היא זו המצליחה להוציא מתוכנו את המהרסים והמחריבים ולהביא לקיום המיידי של המשך הנבואה: "כי חרבֹתיך ושֹממֹתיך וארץ הרִסֻתך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך"!

(מתוך שיעור כ"ג אב תשס"ה)