תיקון רבשקה

ידוע בחסידות כי לכל אחד מנשיאי הדורות היה "לעומת זה" שנאבק כנגדו (כך, כנגד מורנו הבעל שם טוב עמד כומר מפורסם בדורו, ואילו מאבקו הרוחני של בעל התניא היה כנגד נפוליאון וכיו"ב). רבי שלמה מקרלין מלמד כי הדוגמה המובהקת לכך בתנ"ך היא חזקיה המלך, שהעומד מולו הוא רבשקה (שר צבא סנחריב, מלך אשור). חזקיהו הוא נשיא הדור - הוא מלכו של הדור, שהיה גם המשיח שבדור, והקב"ה בקש לעשותו משיח אלא שלא אמר שירה על הנס שהתחולל לו. בפשטות, הלוחם הישיר כנגד חזקיה הוא סנחריב, אך רבי שלמה מקרלין מזהה דווקא את רבשקה כ"לעומת זה" שלו, משום שרבשקה משקיע את עיקר מאמציו בבטול ההתקשרות של העם אל חזקיהו - הוא עומד אל מול החומה, ונואם ביהודית אל העם שעל החומה, כדי לשכנע אותם שאל להם לבטוח בחזקיהו.

חז"ל מלמדים אותנו כי רבשקה איננו סתם קצין צבא אשורי, אלא הוא יהודי מומר שנשתמד והצטרף לצבא אשור, והוא מנצל את הכרותו עם היהודים והיהדות כדי לנגח את העם ולפגוע בהתקשרות לחזקיהו. כך, כאשר הוא עומד אל מול החומה ומדבר עם שרי חזקיהו, הוא מדבר דווקא יהודית. השרים מבקשים שידבר עמם ארמית (השפה ה'רשמית', בה שולטים אנשי המעמד הגבוה - השרים, קציני הצבא וכיו"ב), אך הוא עונה להם כי בעצם הם אינם קהל היעד של דבריו, אלא שאר העם הנתונים במצור והמצטופפים על החומות לצפות באירועים ולשמוע את השיחה. אם כן, רבשקה - על אף שכפר בתורה ונשתמד, ועל אף שהוא מגדף את ה' - מקפיד לדבר עברית, וזאת כדי לנגח את נאמני ה' המקושרים לחזקיהו. עובדה זו מאפשרת לזהות ברבשקה את השורש הרוחני לתנועת הציונות החילונית, אשר על אף המרידה בה' והכפירה בתורתו הקפידה על השימוש בעברית - וזאת כדי לשמש לה כחומר 'לאומי' מלכד, ומתוך רצון מודע לנגח את שומרי התורה ולחלל את לשון הקודש (כפי שכתב בפירוש 'מחדש השפה העברית' בהקדמה למילונו). [רבשקה הוא העומד באמצע בין דובר העברית הראשון, אדם הראשון (= רבשקה) לבין הציונות שחדשה את השפה במגמת ניגוח, והרמז: רבשקה = אדם ציונות. ראשי התיבות של אדם רבשקה ציונות הם ארץ, בסוד "ארץ ארץ ארץ שמעי דבר הוי'", וד"ל].

אמנם, סיפורו של רבשקה נמשך גם אחרי הנצחון הנסי על סנחריב ורבשקה שר צבאו. ישעיהו הנביא בא לומר לחזקיהו בדבר ה' כי "מחר אתה מת", ומלמד אותו כי סיבת הדבר שלא עסק בפריה ורביה. חזקיהו, המקובל מבית אביו כי "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים", לא מונע עצמו מלהתפלל ולשוב על סיבת הגזירה. הוא טוען בפני ישעיהו כי לא עסק בפו"ר משום שצפה ברוח הקדש כי בניו עתידים להיות רשעים, וישעיהו עונה לו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". אז מקבל על עצמו חזקיהו לעסוק בפו"ר, וכדי להגביר את הזכות הוא לוקח לכלה את בתו של ישעיהו הנביא. בנו המפורסם של חזקיהו הוא מנשה המלך, אשר הרשיע יותר מכל מלכי בית דוד, אך עשה תשובה בסוף ימיו (לאחר שנתייסר ביסורים קשים). אמנם, חז"ל מלמדים כי לחזקיהו נולד בן נוסף, ולמרבה הפלא חזקיהו קרא לו על שם המתנגד החריף ביותר שלו - רבשקה! ענין תמוה זה מלמד, לכאורה, כי חזקיהו זיהה את העוצמה הרוחנית שהיתה טמונה ברבשקה - וניסה להחזיר את רבשקה אל חיק התורה והיהדות ולתקנו.

סופו של רבשקה בן חזקיהו היה רע. חז"ל מספרים כיצד חזקיהו הוליך את שני בניו לבית הספר על כתפיו, ושמע כיצד הם דנים ביניהם בלעג - אחד אמר כי ראויה פדחתו של אבא לצלות עליה דגים, ואחד אמר כי ראויה פדחתו של אבא להקריב עליה קרבן לעבודה זרה. חזקיהו חבטן בקרקע, ואז נהרג רבשקה (אשר האר"י מלמד כי הוא זה שהציע להקריב קרבן לעבודה זרה) ומנשה נותר בחיים. אמנם, האר"י מלמד כי בסופו של דבר גם למנשה ורבשקה עתיד להיות תיקון, ותיקון זה רמוז באחד מפסוקי תפלת חזקיהו כאשר נגזרה עליו גזרת המות - "הן לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי". מר, מלמד האר"י, רומז למנשה רבשקה, שתיקונם על ידי שני מלאכים הרמוזים ב-מר השני - מיכאל רפאל. בפרטות צריך להתחולל תיקון זה בימי שלושת השבועות - ימי המרירות על החורבן - באשר ימים אלו מחברים את חדשי תמוז-אב, המכוונים כנגד המלאכים רפאל-מיכאל, כמבואר באר"י.

ובפרטות, מיכאל-מנשה עולה מלכות - מנשה הוא מלך רע, ובזכות תיקונו על ידי המלאך מיכאל זוכים לתיקון המלכות. תיקון המלכות הוא על ידי מילויה במגמה של חסד - הן חסד גשמי, ובעיקר חסד רוחני של הפצת אלקות. כך, מחנה מיכאל הוא מימין, צד החסד, וכן ממוצע השמות מיכאל ומנשה הוא אברהם, איש החסד.

על דרך זה, הממוצע בין השמות רפאל ורבשקה הוא בעל שם טוב - ללמד כי תיקון זה רוחני ופנימי יותר, ועוסק בהתקשרות לצדיקי האמת בכלל ולצדיק הדור בפרט. רבי אורי השרף מסטרליסק מסר בשם רבו, רבי שלמה מקרלין, כי כאשר צדיק רוצה לקשר אליו חסיד - עליו לרוקן אותו מכל הארה לה זכה מצדיק אחר, כדי שיכרות עמו את ברית ההתקשרות בשלמות, ויהיה "כלי ריקן מחזיק" לשפע אותו יקבל ממנו. על זה יש להוסיף, מקל וחומר, כי וודאי ההתקשרות לצדיק האמת תלויה בשלילה של כל שפע רוחני זר - שאין מקורו בצדיקים - כדוגמת ערכים רוחניים וחוויות נפשיות שמקורם זר לתורה ולקדושה. יש לומר כי רבשקה, בנוסף על זלזולו בנשיא הדור - חזקיהו - טורח להחדיר בעם 'הארות' אחרות, חוויות חיצוניות (כאשר הוא מבטיח להם חלופה לבטחון בחזקיהו, בבטחון בסנחריב, אותו הוא מפאר ומרומם, ובכך שיקח אותם אל ארץ זבת חלב ודבש), וחלק מכחו לעשות זאת הוא השימוש המוקפד ביהודית. דבר זה מתבטא היטב בהשתלשלות הרוחנית של רבשקה - תנועת הציונות - אשר התימרה להחליף את גבורי האומה, תוך זלזולה בצדיקי הדורות ונסיונה לבנות פנתיאון אחר של גיבורים (כפי שנתבאר במקום אחר). את ההתקשרות לארץ ישראל מתוך תקוה משיחית ניסתה הציונות להמיר בחיפוש בטחון וארץ זבת חלב ודבש, שאיננה בבחינת "ארץ הקדש" דווקא - ממש כפי שהציע רבשקה - תוך שהיא מנסה לאגד את העם סביב השפה העברית, כחלופה ל"לשון הקדש" המחייבת תורה ומצוות. התיקון-הריפוי של פגמי רבשקה - שהם חלק מיעודו של המשיח-שבדור - הוא על ידי שלילת כל הארה והשפעה רוחנית שלו, והמרתה בהתקשרות ובטול לצדיקי הדורות, ממשיכי מורנו הבעל שם טוב.

(מתוך שיעור כ"ח תמוז תשס"ה)