קדושת ירושלים

בקיעת חומות ירושלים וכניסת גויים לתוכה הן חילול הקדש. הרמב"ם פסק שבזמן הזה, כשאין היובל נוהג, אסור להושיב בארצנו גוי (ואף לא לתת לו לעבור בה).
אכן, בזמן שהיובל נוהג מותר להושיב בארץ גר תושב - גוי שקבל עליו ז' מצוות בני נח בפני בית דין יהודי. עם זאת, גם כשהיובל נוהג -והרמב"ם מתיר להושיב גר תושב בכל ערי הארץ - אסור להושיבו בירושלים.
שרש ישראל הוא בעולם האצילות האלקי, ושרש הגוי הנעלה ביותר, גר תושב, הוא בעולם הבריאה, עולם השכל. כשהיובל נוהג ניתן וראוי לכלול את השכל האנושי בכל עיר - בכל התעוררות הלב לעבודת ה' - אך בירושלים - עיר היראה השלמה, כמבואר בחסידות - לא ניתן לשתף את השכל האנושי. היראה השלמה היא לגמרי מעל טעם ודעת.
מתוך רוממות ירושלים מחורבנה והבדלתה מכל גוי - "עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" - עתידות להבקע חומות העיר בקדושה, מבפנים החוצה, ו"פרזות תשב ירושלם... ואני אהיה לה נאם הוי' חומת אש סביב".