לחכות בחכמה

אחד מפרושי המלה חכמה הוא מלשון חכה-מה - הכח לחכות ולצפות למתמהמה, כלשון הפסוק ביחס לקץ המשיח "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" (וכעיקר האמונה: "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו").

כח החכמה לחכות ולצפות גורם להתקרבות היעד לו מחכים. כך הצפיה העיקרית - "נפשנו חכתה להוי'" - היא נחלהזורם מהאדם כלפי ה', ומעורר את זרימת הנחל האלקי אליו מלמטה למעלה (בסוד "נחל נובע מקור חכמה").

מעלת כחו של המחכה גדולה - בסופו של דבר - אפילו מ"עין הנבואה". כך נאמר "עין לא ראתה א-להים זולתך יעשה למחכה לו", ודרשו חז"ל שלעתיד לבוא יזכה ה"מחכה" לראות מה שלא ראו הנביאים. בזהר פרשו "למחכה לו" - "למאן דדייק במלין דחכמתא" (- למי שמדייק בדברי חכמה). בקדושה, גם המחכה למשהו שאינו מסוגל לשער כלל לא מחכה בחוסר פעולה, אלא מתיגע וצולל לחפשו בעמקי החכמה האלקית. גם בצפיה למשיח ולנפלאותיו הבלתי משוערות, המחכה האמיתי עושה זאת בחכמה - תוך יגיעה ודיוק בלימוד עניני גאולה ומשיח בתורה. בדיוק בתורת גאולה ומשיח טועם המחכה כבר מ"תורתו של משיח" עליה נאמר "כל חך הטועם אומר לי לי". בזכות ה"טעמו... כי טוב הוי'" זוכים לעתיד לבוא ל"וראו כי טוב הוי'" - "עין לא ראתה א-להים זולתך יעשה למחכה לו".


ארץ ישראל


להביא
   לימות המשיח


בית המקדש


הציונות
   במהלך הגאולה


אקטואליה