שיר חדש

בגאולת מצרים נאמרה "שירה", בלשון נקבה, אך לעתיד לבוא יאמר "שיר חדש", בלשון זכר. במדרש מוסבר הבדל זה: כשם שנקבה יולדת כך גאולות קודמות 'ילדו' מצבי שעבוד נוספים, אך הגאולה האחרונה היא כזכר שלא מוליד ואין אחריה עוד שעבוד;

זכריות הגאולה העתידה מתבטאת בהיותה בלתי-מוגבלת בזמן (נצחית) ובמקום (כשנזכה לעולם כולו). בעולם שלשה ממדים: עולם (מקום) שנה (זמן) ונפש (נשמות ישראל המלובשות בגופים), וגאולה לא מוגבלת ב"עולם" וב"שנה" נובעת מהפיכת ה"נפש" לבלתי-גבולית. סוד הגאולה העתידית הוא הגילוי שכל יהודי משקף את ה' האין-סופי ומתקיים בנו יעוד הבריאה: "אני אמרתי א-להים אתם".

על הפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר" דרשו חז"ל "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר". בחסידות נדרש שכל מעלה המתחילה מהאדם, הפועל ומתאמץ ליצור אותה (ולא רק מקבלה כמתנה מהשמים), היא בבחינת "זכר" - קבועה ובעלת תוקף.
בפרט מכוונת לידת הזכר ללידת המשיח, לו אומר ה' "בני אתה, אני היום ילדתיך". כדי לזכות לגאולה שבבחינת בן זכר עלינו לקיים בעצמנו "אשה מזרעת תחלה" - להתעורר ולפעול להבאת הגאולה

המדרש מלמד שהיות הגאולה "זכר" תתבטא בכיבוש ישראל את העולם ("איש דרכו לכבוש") והפיכתו לארץ ישראל. לפי הלכה זוכה בת לעשירית מנכסי אביה, והבן זוכה לרשת את כל נכסי אביו - כך בגאולות הקודמות זכו ישראל לעשירית מארצות שבעים אומות, לארץ שבעה עממין בלבד, אך בגאולה העתידה יזכו לרשת את כל ארצות העולם כבניו יחידיו של ה'.