שנת שמיטה-שנת המלכות

תכלית מעמד הר סיני הוא קיום המצוות בארץ ישראל, שרק בה ניתן לקיים את כל המצוות ורק בה מתגלה טבעו האמיתי של עם ישראל. תכלית התכלית - עיקר ישוב הארץ וקיום המצוות התלויות בה - היא מצות השמיטה, כמודגש בפתיחת מצות השמיטה שנאמרה "בהר סיני", כ"סוף מעשה במחשבה תחלה" של מתן תורה. השמיטה היא גם הבסיס העיקרי (מבין המצוות התלויות בארץ) לקיום ישראל בארצו, שהרי ע שנות גלות בבל היו בעקבות אי קיום ע שמיטות (בסוד "עין תחת עין").

אכן, התכלית איננה נוכחות יהודית גרידא בארץ, אלא בנין חיים יהודיים ציבוריים שלמים - בנין מלכות ישראל. שנת השמיטה מזכירה לא להסתפק בעצם עובדת הקיום הגשמי בארץ ועבודת הקרקע, ונותנת זמן להתפנות מהעבודה הפרטית בשדה ולפנות למחשבות ומעשים בענין הקמת ותיקון מלכות ישראל, בה מתגלה טבע העם היהודי בשלמות. שלמות גילוי הטבע היהודי בענין המלכות הוא בטביעת העין היהודית המזהה את המלך האמיתי, דוד מלך ישראל - "אדמוני עם יפה עינים" - עליו נאמר "מלך ביפיו תחזינה עיניך". כמו בימות השבוע, לפי הקבלה ו שנות העבודה בשדה מקבילות ל-ו ספירות הרגש שבלב, והשמיטה, "שבת הארץ", מקבילה לספירת המלכות - זה הזמן לעסוק בהקמת מלכות ישראל, עד לשלמות של "מוצאי שביעית [- בסוד יציאת המלכות ממקומה ועליתה ל'כתר עליון איהו כתר מלכות'] בן דוד בא [סוד סעודת מוצאי שבת, 'סעודתא דדוד מלכא משיחא']".