אהבת ישראל והפצת פנימיות התורה א. סיבת החורבן בעם ישראל, כבעבר כן היום - "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" - הלא היא שנאת חנם. הגאולה המיוחלת תבוא על ידי אהבת ישראל, אהבת חנם לכל אשר בשם ישראל יכונה.
ב. "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". מהי דרך השלום (- "אוהב שלום ורודף שלום")? הוי אומר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - אהבת ישראל וקירוב ישראל לתורה בדרכי נעם ודרכי שלום.
ג. גם כאשר באים לקיים מצות "הוכח תוכיח את עמיתך" ביהודי הנכשל בעבירה על חוקי התורה, צריך הדבר להעשות בדרכי נעם, כמו שנאמר (בהמשך ל"הוכח תוכיח את עמיתך"): "ולא תשא עליו חטא". וכן, כדי שדברי התוכחה והמחאה הגלויה (בעת הצורך) יפעלו את פעולתם הרצויה חייבת התוכחה להיות "תוכחת מגולה" מתוך "אהבה מסותרת".
ד. הכלל העולה מכל הנ"ל: הגאולה תבוא אך ורק בדרך שהורה הנביא: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר הוי' צבאו-ת". הגאולה תבוא "לא בחיל ולא בכח" (- לא בכוחניות או באלימות ח"ו), אלא בהפחת רוח חדשה בעם ובעולם - "כי אם ברוחי אמר הוי' צבאו-ת". "רוחי" היינו רוח התורה בכלל, ורוח פנימיות התורה - נשמתא דאורייתא - בפרט. עלינו להפיץ את "רוחי" של ה' בכל אתר ואתר, והכל ב"רוח חן ותחנונים", מתוך אהבת ישראל צרופה וענוות חן.
|
