לך לך

צו ה' הראשון ליהודי הראשון הוא "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך". "לך לך" היינו "לך" אליך, לך אל עצמך, לך לגלות מי אתה באמת. זו ההליכה לארץ בה "אראך" - אַראה אותך, אגלה לעיני כל את טבעך היחודי.
[והרמז: מילוי אותיות לך לך - למד כף למד כף - עולה בגימטריא אברהם; בהליכה זו מסתתר (בסוד המילוי) אברהם עצמו, עם תוספת ה-ה לאברם - תוספת שיקבל בארץ ישראל ומכוחה יוליד בן בגיל 100 ( לךלך=100)].
גילויו העצמי של אברהם יגרור בעקבותיו ממילא את כל הטוב השמור לו - "'לך לך' - להנאתך ולטובתך".
טבעו של כל יהודי יכול להתפתח ולהתגלות בשלמות רק בארץ ישראל - ארץ החיים. רק כאן מתגלות כל תכונות ישראל, כשכל חלק בארץ ישראל חושף תכונות פלאיות חדשות בנפש כל יהודי. חיי עם ישראל בארצו השלמה חושפים את כל מגוון תכונותיו הנפלאות, תכונות הגוררות עמן טוב לעם ישראל ולעולם כולו.
כמובן, איבוד שליטה בחלקים מארץ ישראל פוגע באופן ממשי בנפשו של כל יהודי, מעכב אותו מלחיות חיים שלמים ואמיתיים, ממית חלקים ותכונות בנפשו, וגורם להעלמת הטוב וההנאה מהיהודים ומהעולם כולו.