הדרך לתיקון

כיום, כאשר אנו מחפשים דרך לתיקון המצב הקשה בארץ הקודש, נבסס את הפעילות הדרושה על שלושה עמודים - לפי סדר הפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו":

סור מרע: קו מכריע ומשמעותי כיום הוא ההתבדלות מן הרוע הקיים. ברמה הראשונית והפשוטה ביותר, ראשית האלף-בית שלנו היא התודעה ש"אסור לשתף פעולה" עם איסורי התורה הנעשים כאן. אסור לשתף פעולה באופן אקטיבי - במילוי פקודות אסורות של גירוש וחורבן או בכל סיוע אחר לכך (ישיר או עקיף), ואסור לשתף פעולה באופן פסיבי - בחוסר מעש ובאי-התנגדות נכונה וראויה למבצעי הגירוש. איסור שיתוף הפעולה איננו נוגע, כמובן, רק לנושא הגירוש. מכיון שהממסד בארץ בנוי על רוח שלילית, דעות פסולות וחוקים המנוגדים לתורה, רוח אי-שיתוף הפעולה צריכה לחדור את כל ההתייחסות לממסד. באופן כללי, המגמה היא הבדלה מוחלטת - עלינו להתבדל מן הממסד הקיים, מתוך הכרה בחסרונות המהותיים הטבועים בו, ולפנות להקים מפעלים ומוסדות אחרים, עצמאיים ובלתי תלויים. בינתיים, בכל מה שדורש מאתנו התייחסות לממסד הקיים (בטרם השלמנו, בעזרת ה' יתברך, את הקמת המדינה היהודית האמיתית) עלינו לבחון בשבע עיניים כיצד ובאיזה אופן ניתן לעשות זאת, תוך שמירה דקדקנית על כך שאין לשתף פעולה, באופן ישיר או עקיף, פעיל או סביל, עם כל מה שמנוגד לרוח התורה. קו ה"סור מרע" הוא הרמת דגל אי-שיתוף הפעולה, בקול ברור ובריש גלי.

ועשה טוב: לצד ההתבדלות מן הרע ומתוכה, עלינו לעסוק בבנין הטוב. אין אנו מסתפקים בהסתגרות 'יראית', מתוך חשש לנפשנו לבל תגאל באיסור - אנו פונים גם לעשיית מעשים טובים במישור הציבורי, מתוך תחושת אחריות לכלל, ובמגמה להתפשט יותר ויותר במעשינו ובתחום אחריותנו. מגמת העל היא הקמת שלטון יהודי טוב ובריא, בו חיים יהודים על פי התורה. לשם כך עלינו להקים ריבוי של מוסדות נאמנים ובלתי-תלויים בממסד הקיים, שרוח המהפכה מפעמת בהם - החל ממוסדות חינוך יהודי טהור ומכוון, דרך מערכות סעד (גשמיות ורוחניות) המעדיפות את עם ישראל ופועלות על פי התורה, ועד למערכת משפט צדק אמיתי, משפט התורה. על כל צעד של התבדלות מן הממסד הקיים - צעד של "סור מרע" - עלינו לבנות במקביל חלופה של "ועשה טוב". כל עשיה חיובית, החדורה ברוח תורת ישראל, ותורמת לביסוסם הגשמי והרוחני של ישראל בארצם, שייכת לקו זה של "ועשה טוב" - כשמגמת הכל היא להתכנס תחת הכותרת של המדינה היהודית החדשה.

בקש שלום: גם ההבדלה מן הרע וגם הבנין הטוב עוסקים, בכללות, בצד החיצוני יותר של המציאות. בנין משטר מתוקן וכשר, על פי התורה, עדיין איננה גאולה שלמה. את כל העשיה שלנו צריכה ללוות גם החתירה הפנימית לחיים של גאולה - שאת הסדר החיצוני המתוקן אליו אנו שואפים, ילווה גילוי אלקות. שמדינת התורה לא תהיה רק המקום הטוב ביותר לחיות בו, חיים המושתתים על צדק, בטחון, חינוך טוב וחברה בריאה, אלא תהיה גם גילוי מלכות ה' בעולם. לשם כך, עלינו לעסוק כל העת בהפצת פנימיות התורה, המכשירה את הלבבות לקראת גילוי אלקות, ומתקדמת רוחנית-פנימית לקראת ביאת המשיח - "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעינותיך חוצה". השתתת הפעילות כולה על מערך רחב של הפצת פנימיות התורה תביא לכך שתהיה זו פעילות בדרך של שלום - במקום "מדינת הלכה" הכופה עצמה בכח על המציאות, סודות הקבלה ירככו את המציאות ויפקחו את העיניים לראות את הטוב הפנימי והעמוק שבסדר התורני החדש - ותביא לשלמות המשיחית את מערך הפעולה כולו.

המילה האחרונה בפסוק - "ורדפהו" - צריכה לתת לנו את ההשראה הכללית לכל מעשינו. אין להסתפק בפעילות מקומית, או כזו המתפשטת קמעא קמעא (כ"תופעה מקומית" בלשון הפיזיקה המודרנית) - חייבים לרדוף! ההצלחה תלויה היום במהירות, כאשר מתחולל מירוץ מתמיד בין צד הקדושה לצד האחר. כל פיגור שלנו, נותן יתרון לצד השני, ומאפשר לו למהר את ההרס והחורבן. ולאידך, המהירות והרדיפה שלנו תעזור לנו להתגבר על בעיות (שבהילוך איטי יותר תסבכנה אותנו בצורה קשה) ולמנוע את היווצרותן של בעיות חדשות. דווקא הרדיפה שלנו תאפשר לנו להגדיל את הציבור שלנו בצורה מופלאה (בניגוד למחשבה שכך 'נברח' להמונים) - "ורדפו מכם חמשה מאה [כחמשת בני חשמונאי, שהיו "מעטים השומרים את התורה", אך ברדיפתם להשיג 'משיח נאו' צברו כח והקימו מלכות] ומאה מכם [אשר נרדפו ונתפסו-גויסו לפעילות המשיחית על ידי החמשה הראשונים] רבבה ירדופו". ואז, כולנו יחד, "נרדפה לדעת את הוי', כשחר נכון מוצאו, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ".