תקבל את עצמך - תראה יפה

(מתוך הספר יין משמח)

במחלוקת בית שמאי ובית הלל "כיצד מרקדין לפני הכלה" סוברים בית שמאי שיש להתיחס לכלה "כמות שהיא", ואין לשבח כלה "חיגרת או סומא" כ"כלה נאה וחסודה" משום ש"התורה אמרה 'מדבר שקר תרחק'". לעומתם, בית הלל סוברים שיש לשבח את הכלה תמיד כ"כלה נאה וחסודה" משום "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" ויש לשבח את המקח על לוקחו.
כמתאים לאופים, בית שמאי נוקטים בגישה שעיקרה אמת ואילו בית הלל נוקטים בגישה שעיקרה חסד.

והנה, המחלוקת העיקרית ביותר בין האמת והחסד היא על עצם בריאת האדם
"חסד אומר יברא (-האדם) שהוא גומל חסד, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים".
חז"ל לימדו כי כל הברואים "לצביונם נבראו" - צביון הן במשמעות של רצון והן במשמעות של יופי - ולפי זה יש לומר כי יופיו של הנברא תלוי ברצונו שלו להברא. כיעורו של האדם נובע מהזדהותו עם התחושה ש"נח לו לאדם שלא נברא" - כדעת בית שמאי - וככל שהאדם שלם יותר עם בריאתו (בתחושה ש"נח לו לאדם שנברא" - כדעת בית הלל) הוא נראה יפה יותר בעולם הזה.

עולה כי ככל שמשבחים את האדם ביופיו ומעודדים אותו לקבל את עצמו ולשמוח בבריאתו בעולם מיפים אותו יותר ויותר. ככלל, ידוע בחסידות כי כאשר מפארים אדם בתכונות מסוימות מעוררים אותו לחשוף אותן, ומתברר שבפרט נכונים הדברים ביחס למדת התפארת-היופי עצמה.

מכך נלמד שעל כל בעל לעודד את אשתו - שבטבעה שייכת לקו הגבורות הביקורתי, ואיננה מרוצה מאופן בריאתה - לקבל ולאהוב את עצמה. בכך ימשיך הבעל לאשתו יפי פנימי וחיצוני רב.