הכנה לתפילה

פרק ה במסכת ברכות פותח בהכנה לתפלה: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש". בפשט מכוונים הדברים להכנה רוחנית, אך ה"הון יקר" מפרש ש"כובד ראש" הוא תיקון הגוף - "המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה" (יבמות קה, ב). הרמב"ם בהלכות תפלה (פ"ה ה"ד) מפרט מהי הכנת הגוף הדרושה לתפלה:

תקון הגוף כיצד? כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו. ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ, ויהיה לבו פנוי למעלה, כאילו הוא עומד בשמים. ומניח ידיו על לבו כפותין, הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפי רבו... ולא יניח ידיו על חלציו.

ארבע ההכנות מכוונות כנגד אותיות שם הוי' ב"ה:
הרגלים מקבילות לספירות נצח והוד ("נצח והוד - תרין שוקין"), המשתייכות למוטבע שבנפש - ההרגלים הטבעיים. המוטבע שבנפש -הרגלים הנטועות בקרקע המציאות - מקביל לה-ה התחתונה שבשם. על המלכות נאמר "רגליה יורדות מות" ותיקונה בישור וכיוון הרגלים - איזון ארחות האדם והרגליו.

העינים והלב נזכרים יחד - "עיניו למטה ולבו למעלה" - כחכמה ובינה - "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין". הלב מקביל לבינה ("בינה - לבא") - ה-ה העליונה שבשם. שמחת הלב, מתוכה עומדים לתפלה, היא פנימיות הבינה. העינים מקבילות לחכמה - ה-י שבשם - הראיה הישירה. תיקון החכמה בהבטה למטה, לשם החדרת האלקות בארץ - "כאילו הוא מביט לארץ" - בסוד "הוי' בחכמה יסד ארץ". תיקון הלב הוא עליה ו"רצוא" באהבה רבה לה' (מתוך התבוננות מעמיקה) - "כאילו הוא עומד בשמים" - בסוד "כונן שמים בתבונה".

הידים מקבילות לאהבה ויראה ("חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא") שהן השרש לכל מדות הלב - ה-ו שבשם. תיקון המדות בהכנעה השוללת יוהרה והרגשת ישות האדם במדותיו (כשמתפעל מעוצמת רגשותיו בבחינת "יש מי שאוהב"), ובהגברת הימין על השמאל עד להמתקה גמורה - "לאכללא שמאלא בימינא".