קביעת עיתים לתורה

בזכות קביעות עתים לתורה בשלשת רבדי המציאות - עולם (מקום), שנה (זמן), נפש (אדם) - זוכים לקבלת התורה כנתינתה מסיני: "והר סיני עשן כולו".
קביעות מקום נוגעת לעבודת התפלה (שבתורה) - לימוד תורה לשם קריאה והתקרבות לה'.
קביעות בזמן נוגעת לעצם לימוד התורה לשמה.
עיקר הקביעות - קביעות בנפש - היא לימוד תורה כדי להתכלל בה' בתשובה עילאה, מתוך ההכרה ש"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד".

הכחות הגנוזים בעצם הנפש מכונים כחות 'טבועים'- שרש הכחות הישומיים, 'נטועים'- שרש הרגשות, ו'קבועים'- שרש כחות השכל. מכאן שבכח הקביעות לחשוף, בדרך נס, את השכל הגנוז בעצם הנפש - גם אצל מי שלא ניכר בו, לא בפועל ואף לא בכח, כל כשרון שכלי.
ועוד: על ידי קביעות עתים לתורה יוצאים ידי חובת מצות "והגית בו יומם ולילה" - מכח התמידיות הלימוד נעשה "קרבן תמיד" המקדש ומעלה את כל זמנו של האדם. קביעות במסירות נפש היא מועט המחזיק את המרובה, משום שנגיעתה בכחות הקבועים בעצם הנפש 'תופסת' את כל מהות האדם.