השבת והמשכן

המשכן נועד להשראת השכינה במציאות הגשמית - בחומר העולם. מעשה המשכן אינו דוחה שבת, ובהפשטה, עשית המשכן מייצגת את ימי החול, את "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ושיא עשית האדם ועיסוקו בחומר עדיין מנוגד לשביתה האלקית שבשבת.

אכן, לצד ההנגדה נוצרת התכללות בין השביתה לעשיה דוקא במלאכת המשכן: בשבת נאמר "אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשות אותם", וביחס למשכן נאמר "זה הדבר אשר צוה הוי' לאמר" - דווקא לגבי השבת, בה יש רק דיבור ומחשבה, מופיעה לשון "עשיה", ולגבי ימי המעשה מופיעה לשון אמירה, השייכת לדיבור ולמחשבה (- אמירת הלב).

תכלית המשכן היא התכללות והשראת קדושת השכינה השבתית - הנבדלת ונחה ממעשה העולם - בתוך שיא מעשי האדם הגשמיים. הדבר מתבטא בכך שלאחר שהוקם המשכן שוב אין הוא 'גשמי' כל כך, החומר שלו מקודש לגמרי, ומותר 'לחלל את השבת' בעבודת הקרבנות במקדש - העבודה בה עוסק חומש "ויקרא".