אשה חדשה

לפי "מנהג ישראל תורה" מציינים בכתובה את התאריך כ"יום... בחדש...", ואילו בגט כ"יום... בירח...". מורנו הבעש"ט הסביר שסמך למנהג זה כבר בלשון הפסוקים: בנישואין נאמר "כי יקח איש אשה חדשה", ואילו "ירח" מופיע בהקשר של גירושין - "גרש ירחים".
ראשית, נלמד מכך שחיי הנישואין בנויים על התחדשות מתמדת, ואם הופך ח"ו החידוש (המתבטא במחזור החדשים) לנדבך סתמי במעגל השנה - אין עמידה לנישואין.
בפנימיות יותר, חדשי השנה נקראים "חדשים" על שם חידוש ומולד הלבנה, ו"ירחים" על שם עצם הלבנה-הירח. ואם כן, מוקד ה"חדש" הוא בראש-חדש - עת חידוש הלבנה, ומוקד ה"ירח" באמצעו - כשעולה הירח המלא. הלבנה רומזת לכלה, היחס לחידוש הלבנה-הכלה מביא חיי נישואין יציבים ובריאים (וכן רומז "קידוש החדש" - בו נאמר "כזה ראה וקדש" - לקידושי האשה) , ואילו הדגשת הלבנה-הכלה במילואה טומן בחובו משבר:
אם הקשר בין בני הזוג נבנה כלפי בן הזוג כשהוא במיטבו, כשכל תכונותיו ומדותיו היפות חשופות - כירח במילואו - אין לו עתיד, וסופו גירושין. שהרי, לא בכל תקופה נמצאים בני הזוג במיטבם, והקשר צריך להחזיק מעמד גם בירידות. לעומת זאת, כשהקשר מתיחס תמיד לבן הזוג כמתחדש, כנקודה סמויה ונעלמת שעתידה לגדול ולהתפתח - כלבנה במולדה - אזי הקשר מתבסס ומתיצב.
בסגנון אחר: נישואין טובים (כבר מראשיתם, מקבלת ההחלטה להתחתן) אינם מתבססים על המוחשי - על הטוב שנמצא בעין על פני השטח - אלא בנויים על אמונה עמוקה בחידוש שעתיד לצמוח מהנישואין, מהקשר הטוב והרציף, בעליות ובירידות, בין בני הזוג.


 הבית היהודי


 תפילות וברכות


 זוגיות


 חינוך