שאלת רב

שאלה:

האם אין בגישה של לשאול את הרב באופן תמידי, הסרת אחריות וראש קטן?
ומאידך האם הרצון להבין תמיד בכוחות עצמך זו מידת גאווה?

תשובה:

ישנן שאלות סתמיות, שאדם יכול לפתור בעצמו. אם הוא שואל רב במקרה כזה, זו אכן הסרת אחריות. אך ישנן גם שאלות כבדות אמיתיות שזקוק אדם לרב ורבי אמיתי עמו מתיעץ האדם תמיד.
ועוד, שאלות הנוגעות לחוויות על-טבעיות, רמזים שמימיים, חלומות וכדו' - גם אם אינן נוגעות לענינים עיקריים וכבדים - אינן ענין לסתם אדם, ואם בוחרים שלא להתעלם מהן יש לקבל עצה מרבי אמיתי (וראה על כך במאמר "שבעה יסודי חינוך" פ"ז בספר אשא עיני).
עם זאת, גם בנוגע לשאלות כבדות וחשובות יש לדעת כיצד לשאול: בענינים הנוגעים לשליחותו של האדם בחיים צריכה לבוא השאלה מתוך הזדהות עצמית של האדם, כאשר דעתו שלו כבר מבוררת וידועה לו, שכן רק כך יוכל לממש את התשובה באופן חי ומוצלח (כמבואר באריכות בספר פנים אל פנים בביאור לפרק ו).
כלומר, על האדם להתבונן בכל ענין עד מקום שידו משגת, להבינו בעצמו ולהכיר מהי דרכו הראויה לו. אחרי התבוננות זו, באם מדובר בענין סתמי על האדם להכריע בו בעצמו. אם מדובר בענין כבד וחשוב, או בענין הדורש בירור וסיעתא דשמיא על-טבעית, עליו לשאול רבי אמיתי (או רב המשמש כבא כחו) ולכפוף את עצמו לתשובה שיקבל ממנו.

(הדוגמה העיקרית לשאלת רב היא השאלות ששאל ר' אייזיק מהומיל את אדמו"ר האמצעי של חב"ד. חשוב ללמוד אודות ר' אייזיק וגם את שאלותיו בספר "תולדות ר' אייזיק." ואין עצמי יותר ממנו.)