פעולות אברי הגוף

שאלה:

במסגרת לימודי במגמת המחול, במכללת אורות ישראל, אלקנה, אני חפצה ללמוד את משמעות גוף האדם בהקשר לספירות ולעולמות אבי"ע ולהבין, כפי יכולתי הענייה, איך פעולות הגוף הקשורות בהלכה ובמנהגי ישראל, פועלות בעולמות אלו.
אני מבקשת מהרב להפנות אותי לספרים או מאמרים העוסקים בנושא, מאחר ולא מצאתי חומר כתוב- אסוף.
יהי רצון שה' יזכה אותנו לחבר עליונים ותחתונים.

תשובה:

בכללות, מבואר בחסידות כי כאשר האדם מקיים מצוה - ובכך כלולות מצוות דאורייתא, מצוות דרבנן ומנהגי ישראל - הרי שאברי הגוף המשתתפים במצוה זו נעשים "מרכבה לשכינה". כך מפורש בתניא (פכ"ג): "ועל כן גם אברי גוף האדם המקיימים המצוה שכח ובחי' המעשה של נפש האלהית מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצוה הם נעשו מרכבה ממש לרצון העליון כגון היד מחלקת צדקה לעניים או עושה מצוה אחרת. ורגליים המהלכות לדבר מצוה וכן הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ויראת שמיים ובגדולת ה' ב"ה".

ה"מרכבה" בטלה לגמרי לרצון הרוכב עליה מחד, אך מאידך היא גם מוליכה אותו אל מחוז חפצו. כאשר היד מחלקת צדקה היא מרכבה למדת החסד האלקית - היא מממשת את התכלית של מדת החסד האלקית, ובכך גופא היא גם מפעילה אותה. כלומר, האדם בתנועותיו למטה 'מפעיל' את כל העולמות העליונים. כך פירשו בחסידות "דע מה למעלה - ממך", שכל מה שקורה בעולמות העליונים בא מן האדם התחתון. ועל דרך זו, כתב הבעש"ט (ומקורו במדרש, ועייני בעש"ט עה"ת עה"פ "ואהבת לרעך כמוך") עה"פ "הוי' צלך על יד ימינך" כי ה' מתנהג כ'צל' של האדם העוקב אחר תנועותיו (ושם איירי הבעש"ט במדותיו הטובות של האדם).

איבריו של כל אדם נעשים מרכבה לשכינה בשעת קיום מצוה, ואזי תנועותיו גורמות לעולמות העליונים לעקוב אחריו ולהתנהג כמוהו. אכן, כשם שהדברים אמורים ביחס לקיום מצוות - בהם נדרשת, בדרך ממילא, השתתפות האיברים - כך ישנם מנהגים והנהגות הנוגעות לתנוחות הגוף עצמן. לדוגמה, הרבי מליובאוויטש העיד על עצמו (בהתיחס לציור בו ציירו אותו כשיד שמאלו מונחת על ידי ימינו) כי תמיד הוא מקפיד להניח את יד ימין על יד שמאל, כדי להגביר את מדת החסד על מדת הגבורה. ועוד, מבואר בספרי הקבלה שאל לו לאדם לשלב את אצבעות יד ימין ביד שמאל, וכי הדבר פועל פעולות שליליות בעולמות העליונים. דוגמה לביאור מנהג שענינו תנוחת הגוף ראי במאמר "הגוף נהנה מן הגוף"

אדם המקדש את עצמו כדבעי, נעשה כל כולו מרכבה לשכינה (וכהמשך הדברים בתניא פכ"ג: "וזהו שארז"ל האבות הן הן המרכבה שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עוה"ז ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם"). אצל אדם כזה, כל תנועת גוף מכוונת לעולמות העליונים וממילא גם פועלת את פעולתה בעולמות העליונים. כך מסופר על צדיקים גדולים שהקפידו שכל תנועה שלהם ממש תהיה על פי העולמות העליונים. ככל שהאדם מודע לתנועות גופו ומנסה לכוון בהן כוונות טהורות - בפרט, כאשר הוא מקפיד על תיקון גופו וטהרתו - הוא יכול להשפיע במודע על העולמות העליונים [ובהקשר זה 'צימוק' מהספר נופת צופים מרבי פינחס מקוריץ - קעב-קעג - המדגיש עד כמה תלוי ענין זה בהקשבה פנימית של האדם לנשמתו וכוונותיה היחודיות: "וגם פעם אחת שמעתי ממנו שהוכיח אחד בעסק התפלה, ואמר כשאני מתפלל לפני התיבה ומטה את עצמי (דהיינו לצד ימין) נפתחים עולמות אחרים וכשאני מטה את עצמי לכאן וכו'. וצריך אדם להזהר בכל תנועה ואמר ר"מ 'נשמת אדם תלמדנו' (וזה המאמר של ר"מ הי' מרגלא בפומי' תמיד). ואמר כמה פעמים כו' אין לך אדם שאין נשמתו מלמדתו בכל עת ובכל רגע אך בוודאי אין דרך הנשמה לחזור ולכפול כמה פעמים. ופעם אחת האריך מאוד האיך אחר מות האדם צריך ליתן דין וחשבון על מה שיראה בעיני שבתנועה אחת היה מהפך כמה עולמות..."]

על הקבלת אברי הגוף של האדם לספירות ולעולמות העליונים תוכלי לקרוא בספר יצירה ובמאמר "פתח אליהו"
תוכלי להעזר גם במאמר על סוד הנשימה והאותיות, המופיעה באתר בנושא "רפואה".
על תרגילי גוף מיוחדים על פי הקבלה תוכלי לשמוע בקלטות על "יחוד העפיפה" (ישנן גם סדרת תנועות על פי האותיות, וישנם תלמידים של הרב שניתן ללמוד מהם תנועות אלו). כמו כן, היו שיעורים רבים על מצוה מיוחדת הקשורה בסוד התנועה הראויה - מצות נענועי הלולב - ועוד יפורסמו הדברים, בע"ה. .