יחס להורים

שאלה:

אני אשה נשואה אם לילדים ואימי מצערת אותי שנים רבות ומלחיצה אותי,
האם כדאי לנתק את הקשר אתה?

תשובה:

לפי חז"ל עיקר חכמת החיים היא הידיעה כיצד לנהוג כלפי אנשים מסוימים על פי הכלל "לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת" - ולעתים נכון הדבר גם כלפי ההורים.
בגמרא מסופר על אמורא שסבל מהוריו והפקידם לטיפול אצל אחרים (מעין בית אבות), בעוד הוא עצמו התרחק מהם ועלה לארץ ישראל על מנת שלא יגרמו לו עגמת נפש. עולה אם כן כי יש תקדים בחז"ל לכך שמותר לאדם לנתק את הקשר הקרוב עם הוריו (כאשר הם מצערים אותו) ולדאוג להם מרחוק.

אכן, בעבודת הנפש הנקודה העיקרית הנדרשת כאן היא לדעת כיצד להתנתק מהשפעה נפשית שלילית - שאזי אין צורך בניתוק הקשר הקרוב עם ההורים או בריחוק מקום מהם. אדם בעל גדלות מוחין מסוגל שלא להיות מושפע מהסביבה אלא משפיע עליה, וזו היא דרכה של חסידות חב"ד. אדם בעל גדלות מוחין, גם כאשר הוא שומע דעות מהסביבה אין הוא מתפקד כמושפע אלא כמשפיע - הוא בוחן את הדברים בשכלו, ואף אם הוא מכיר בנכונותם הוא מיישם אותם בדרכו שלו.
כמובן, אם ישנה בעיה דתית בבית ההורים - בעית כשרות או צפיה בטלווזיה - אין להביא את הילדים אל בית ההורים. ועם זאת, חבל לנתק את הקשר באופן מוחלט. בחב"ד גורסים שיש לשמור על האיזון הנכון בקשר עם ההורים, וגם כאשר נדרש לשמור על מרחק מסוים יש להקפיד שלא לנתק לגמרי את הקשר אלא להתקשר לפני שבת וחג לאחל שבת שלום וכו'.

עיקר המתקת היחסים בין הורים לילדים תלויה בכך שהילדים מראים להורים שהכל בסדר אצלם. כאשר אין ההורים מקבלים מהילדים מסר שהכל בסדר הדבר מגרה אותם, באופן טבעי, להתערב - ופעמים רבות אף להלחיץ את הילדים. על הילדים להתענין בשלומם של ההורים, להראות להם שאצלם ב"ה הכל בסדר ובעיקר לא להדאיגם ביחס למתרחש בחייהם. המצב הרצוי הוא מצב בו הבן רוצה לעזור להוריו, ואין הוא מצפה להעזר על ידם. זהו המצב המתוקן והחיובי של ניתוק מההורים - ניתוק מהתלות בהורים, ללא ריחוק או ניתוק שליליים. המימוש החיובי של "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" הוא כאשר "יעזב" מקבל גם משמעות של עזרה ותמיכה (כבפסוק "עזב תעזב עמו") - כאשר הבן עובר ממצב של תלות בהוריו למצב בו הוא עוזר להם ותומך בהם.