אמונת חכמים

שאלה:

כיצד אני יכול להיות בטוח שהתורה שבעל-פה שמוצגת במשנה היא אכן התורה שבעל-פה האוטנטית?
כל הראיות לכך שהיא עברה מדור לדור בהקפדה גדולה באות ממקורות שנכתבו לאחר המשנה. אם כן כיצד אפשר להיות בטוחים שחכמים שימרו את המסורת?

תשובה:

העיקר, אמונת חכמים מתוך חוש פנימי יהודי של "ניכרים דברי אמת."
בכל דור יש משה שבדור. צריך להיות "ויאמינו בה' ובמשה עבדו."- "כל מי שישנו ב 'ויאמינו במשה' ישנו ב'ויאמינו בה'."
במסכת שבת דף ל' עמוד א' מסופר על נכרי שבא להלל הזקן ובקש להתגייר על מנת שיוכל ללמוד את התורה שבכתב. הלל הזקן הסכים, והתחיל ללמדו את האלף בית לפי הסדר. למחרת, הלל הפך את הסדר. הנכרי שאל לפשר הענין. הלל ענה לו שכשם שהוא סמך עליו שהתורה שבכתב שהוא מלמד אותו אמת, כך עליו לסמוך על הלל הזקן לגבי תורה שבעל פה.
ראה הסבר ארוך בענין זה בספרו של הרב גינזבורג, "כלל גדול בתורה".

שאלה:

ממתי "חוש פנימי" נחשב לראיה ביהדות?

תשובה:

אין ראיה יותר גדולה מ"ניכרים דברי אמת."
מאמר חז"ל זה נלמד מתחושתה של דלילה מתי דבר שמשון אמת - גילה את כל לבבו - "ותרא (לשון ראִיה וראַיה) דלילה כי הגיד לה את כל לבו."
דבר זה נקרא בלשון החסידות חוש פנימי, והוא הרבה יותר עמוק ואמיתי מאשר הוכחה שכלית.
ליתר העמקה בנושא זה ניתן ללמוד את דברי הצמח צדק בביאורי התניא לפרק יח'.