פרק ג

בנין הטבע היהודי

השמיטה - לית לה מגרמה כלום

לאחר הסבר שש הבחינות המקבילות ל"שש שנים תזרע כרמך" - שש שנות העבודה שבמחזור השמיטה - יש למצוא מהי הדרך השביעית, הדרך המקבילה לשנת השמיטה. לכאורה, כל שש הדרכים שהוזכרו אינן דרכים חיוביות ורצויות, ואפילו בדרגת הגבורה - המקבילה למעלת ה"בינוני" המתואר בספר התניא - מורגש חסרון, משום שכל עבודתו כפויה, ולא ניכר בו טבעו היהודי, כזה שקיום תורה ומצוות טבעי ועצמי לו. אכן, כפי שהוסבר, כל שש השנים הם נסיונות עיבוד החושפים קטעים מסוימים מהטבע היהודי, אך רק בשנת השמיטה מושלם ונטמע בנפש הטבע היהודי האמיתי.

עלינו לגלות מהי הדרך הטבעית והמושלמת - הדרך של "טבע היהדות" - המתגלה בנפשות ישראל בארץ ישראל בזמן השמיטה. אמנם, אליה וקוץ בה, השמיטה מקבילה - כנזכר - לספירת המלכות, שעם היות ששרשה האמיתי נעלה מכל שש הספירות שקדמו לה, הרי על מציאותה בפועל נאמר כי "לית לה מגרמה כלום" - אין לה משלה כלום. כלומר, בהבנה ראשונית, ספירת המלכות היא רק כלי קיבול ריק מתוכן עצמי, אין בה כל חידוש אמיתי משל עצמה, וכל הנמצא בה מתקבל רק משש הספירות שלפניה. אם כן, כיצד משש דרכים שאינן משדרות לנו טבע יהודי כפי שהיינו רוצים לראותו, יכולה לצמוח בספירת המלכות דרך חדשה ושלמה שבה מאיר הטבע היהודי בשלמות? נראה שהחסרון בשש הדרכים הראשונות הוא בחלקיותן - ההופכת אותן לפגומות במהות, ולא רק לחסרות השלמה - אך כששלשת הקוים משתלבים בסדר ובאופן נכון בכלי המלכות מתגלה לפתע מכל קטעי הטבע והאופי היהודי שקדמו והתגלו טבע יהודי שלם ומיוחד.

קו שמאל וקו ימין

ספירת המלכות נבנית ונתקנת מכל הספירות שקדמו לה, ובספרי הקבלה מבואר ש"בנין המלכות מן הגבורות" (לפי מאמר חז"ל "נטה שמאלו וברא ארץ") - שראשית בנין והעמדת המלכות תלויה בקבלתה מקו שמאל. ולעניננו, ראשית בנין מלכות ישראל בארץ ישראל - שתכליתה בנין הטבע היהודי בנפש כל ישראל - היא לא-טבעית, ותלויה בנכונות לעשות מאמץ ולהתגבר על המציאות. הקיום היהודי בארץ ישראל וקיום התורה והמצוות בה, אינם טבעיים בראשיתם - והם דורשים מאמצים רבים על מנת לייצב את הדברים ולקדמם נגד הזרם הטבעי של המציאות.

אמנם, תכלית האופי של קו שמאל בבנין המלכות הוא עשיתה לכלי קיבול אמיתי - המאמץ לחרוג מהטבע, תוך הכרה שטבעי הראשון הוא שלילי ויש להחלץ ממנו, בונה פתיחות ורצון לקבל אור אלקי גבוה יותר מהנמצא במציאות הראשונית. קו השמאל, היראה והאתכפיא, יוצר כלי קיבול פתוח ונכון לקבל אור אלקי אמיתי. מה צריך להתקבל בכלי המלכות? לאחר שנבנית המלכות מהגבורות יש להגדילה ולמלאותה בהמשכת חסדים לתוכה - דוד מלך ישראל מיצג את המלכות, הנבנית מגבורותיו של דוד האדמוני, אך תכליתו בקבלת "חסדי דוד הנאמנים" לתוכו.

לתוך הכלי הראשוני, החורג מטבע העולם בפתיחות למה שמעל לטבע, נמשכת הארת קו ימין - תחושת הטבעיות והזרימה. ללא קדימת הדרך של קו שמאל, הרי הטבע שבקו ימין פגום וראשוני - טבע של מציאות שאינה מסוגלת לחרוג ולהתקדם לקראת בנין אלקי אמיתי - אך לאחר קדימת הדרך השמאלית בנפש הארת קו ימין היא זרימה טבעית עם דרך ה' וקיום התורה והמצוות. קו ימין מחדש לאדם חויה שדרך ה' היא דרכו הטבעית, ויותר מכך - חויה שכך תמיד הייתי, זה תמיד התאים לי, והכרה שקודם היה האדם מכוסה בקליפה וטבעו האמיתי היה בגלות, והכפיה של קו שמאל היתה רק הדרך להסיר את הקליפה, לגלות ולגאול את הטבע היהודי האמיתי.

תן לו משלו שאתה ושלך שלו

עד כאן הוסבר כיצד קו ימין וקו שמאל משתלבים בתוך המלכות ובונים בה טבעיות יהודית מתוקנת. אמנם, הזיווג והתיקון השלם, המקווה והמיוחל - שהוא תכלית כל המצוות וכל היחודים לפי הקבלה - הוא היחוד בין ספירות הקו האמצעי הזכריות (המלאות מודעות עצמית) לספירת המלכות הנקבית. שני היחודים העצמיים הנזכרים תמיד בקבלה הם יחוד יסוד ומלכות ויחוד תפארת ומלכות. במהלך הזרימה הטבעית של האדם אין הוא מרגיש את עצמו כל כך, והיחוד עם קו האמצע - קו המודעות - מצרף לטבע היהודי גם מודעות למעשים שהאדם עושה. לכאורה, המודעות עלולה לדרדר שוב את האדם לגאוה, לעשיה לא טבעית, ולמצב שבסופו ישוב האדם לעשיה רעה, כדלעיל. יש להבין כיצד לאחר בנין נכון של הטבע היהודי שוב אין המודעות שלילית ומזיקה, ולהיפך - היא משלימה את העשיה ומגלה בשלמות את היחוד והחידוש שבטבע היהודי.

מאחר שבבסיס הטבע היהודי הנבנה במלכות עמדה ההכרה של קו שמאל, כי כל דרך היהדות איננה טבעית לאדם, וכי עליו להתאמץ כדי ללכת בה, הרי שגם כשהדברים כבר זורמים באופן טבעי יש הבנה שהאדם זכה לטבע זה מכח הארה אלקית שנתן בו ה' - "נשמה שנתת בי טהורה היא" - ועל כן גם המודעות העצמית שלו לדברים איננה מודעות עצמית כזו הגורמת לו להתנשא, אלא מודעות לטוב האלקי הזורם בו, הגורמת לו לנשא ולהלל את ה'.

ונסביר: חז"ל אמרו "תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'" - ומכך לומדים שהמודעות העצמית של דוד, המלך המתוקן, למעשים שהוא עושה היא כי באמת אין הוא עושה אלא ה'. תיקון המודעות העצמית של הטבע היהודי האמיתי היא בכך שאין היא מודעות של "אני" אלא מודעות של "אתה" - מודעות המוסרת את כל ההתיחסות למצוות ולמעשים של עצמי אל הקב"ה.

ושבתה הארץ שבת לה'

מהמוסבר עד כה עולה כי המלכות מאחדת בתוכה את כל הדרכים, את כל שלשת הטיפוסים הפועלים בקוים מסויימים, ובכך גם מתקנת ומעלה אותם. בשנת השמיטה יש תיקון לשש שנות העבודה, בהן נדמה היה לפעמים כי יש שכחת ה' והתרחקות מדרך ה' (כשהדבר מודגש בפרט לקראת סוף שבוע השנים - המקביל לשלישיה הנמוכה - משום שככל שנוקפות השנים מסתבך האדם עם עצמו ופגמיו ומתדרדר, כשם שברובד הגשמי ככל שנוקפות שנות השמיטה מסתבך העני בחובות ונזקק יותר לשמיטת הכספים המתקנת של שנת השבע). על דבר זה נאמר "ושבתה הארץ שבת לה'" - מנוחת השמיטה היא "ושבתה", אותיות תשובה, בה חוזרות כל הדרכים לה'. זוהי תשובה מאהבה - תשובה אל הטבע היהודי האמיתי - בה "זדונות נעשו לו כזכויות".

חזרה לתחילת המאמר