מאמר - בנין הטבע היהודי

ראשי פרקים:
הקדמה - בנין הטבע היהודי בארץ ישראל
פרק א - שלושה טבעים בדרכי ה'
פרק ב - הקבלת הדרכים לספירות העליונות
פרק ג - בנין הטבע היהודי

הקדמה

בנין הטבע היהודי בארץ ישראל

כל מהלך חיי עם ישראל מסתובב סביב שאלת הקיום בארץ ישראל - האם העם במצב של גלות או של גאולה. גם לאחר מתן תורה, הקיום המלא של המצוות התחיל רק אחרי הכניסה לארץ, כבושה וחלוקתה - לאחר שבני ישראל התישבו בארץ. כלומר, תכלית מתן תורה בהר סיני - המעמד בו נהיו ישראל לעם - היא קיום התורה והמצוות בארץ.

מהי מעלתה והכרחיותה של ארץ ישראל לעם ישראל? בספרי רבי אייזיק מהומיל זצ"ל מוסבר בכמה מקומות שישיבת בני ישראל בארצם ובנין מלכותם בה הם, בלשון הקבלה, "בנין פרצוף רחל". רבי אייזיק מסביר ש"בנין פרצוף רחל" פירושו חשיפה ועיצוב של הטבע היהודי האמיתי. במשך כל קיום ישראל בגלות יש קיום מצוות (חלקי) ואף חיי קהילה - אך הכל משתייך עדיין ל"פרצוף לאה" - שהוא, כפי שמוסבר בחסידות, שייך יותר לחשיבה המודעת. כלומר: בחוץ לארץ היהדות היא ענין שכלי ומחושב, ורק בארץ ישראל מתגלה היהדות כענין טבעי בנפש היהודי, ומתברר כיצד זורם עצם הטבע היהודי בקיום המצוות.

השמיטה - תכלית ישוב הארץ

אם הוסבר שתכלית מעמד הר סיני הוא קיום המצוות בארץ ישראל, הרי שתכלית התכלית - העיקר של ישוב הארץ וקיום המצוות התלויות בה - היא קיום מצות השמיטה. עובדת היות השמיטה תכלית מתן תורה עולה בפשטות מההדגשה בפסוק הפותח את ציווי השמיטה - "וידבר הוי' אל משה בהר סיני...". כבר בחז"ל עולה התמיהה הידועה "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?" וברור שיש קשר עצמי דווקא בין מצוות השמיטה לבין מתן תורה בהר סיני. בספרי החסידות מוסבר שקשר זה הוא על דרך "סוף מעשה במחשבה תחילה" - מצוות שמיטה החלה להתקיים רק ששים ואחת שנים לאחר מתן תורה (והיובל - שמיטת השמיטות - רק מאה ושלש שנים לאחר מתן תורה), והיא התכלית של קיום התורה.

ועוד, ברור שמצות שמיטה היא הבסיס העיקרי (מבין המצוות התלויות בארץ) לקיום עם ישראל בארצם, שהרי גלות בבל בת שבעים השנה היתה בעקבות אי קיום שבעים שמיטות. בהקשר זה ראוי להוסיף, כמאמר מוסגר, כי תכלית הקיום של עם ישראל איננה נוכחות יהודית בארץ גרידא, אלא בנין חיים יהודיים ציבוריים שלמים - בנין מלכות ישראל. תכליתה של שנת השמיטה היא, אם כן, לא להסתפק בעצם עובדת הקיום הגשמי בארץ ותיקונה המעשי בעבודת הארץ, אלא להיפנות מהעבודה הפרטית בשדה ולפנות למחשבות ומעשים בענין הקמת ותיקון מלכות ישראל - שרק בה מתגלה הטבע היהודי, כנ"ל. שלמות גילוי הטבע היהודי לגבי עצם ענין המלכות הוא בכך שיש לעם ישראל טביעת עין מספקת כדי לזהות מי הוא הראוי באמת להיות המלך, הלא הוא דוד מלך ישראל - "אדמוני עם יפה עינים" - עליו נאמר לעם ישראל "מלך ביפיו תחזינה עיניך". [ענין זה של פינוי שנת השמיטה לעיסוק בעניני המלכות מתאים גם לכך ששנה זו מקבילה לספירת המלכות - שהמייצג אותה ביותר באישיותו הוא דוד המלך - וכדלקמן].

מכיון שכך, כאשר באים לעסוק בבנין הטבע היהודי בארץ ישראל הדבר קשור מן הסתם במחזור השמיטה. נראה, וכך מוסבר בחסידות, שכל עבודת הארץ וישובה הם עבודות פיתוח ובנין הדרגתי של הטבע היהודי, ואילו שנת השמיטה היא זמן של סיכום והבשלת טבע זה - הזמן בו מוטמע ונשלם הטבע היהודי בעם ישראל. שנת השמיטה בכל שבע שנים היא מחד סיכומו של תהליך התחברות עם הארץ ועבודה החושפת את הטבע היהודי, ומאידך זמן של התחדשות וריענון לטבע זה, המאפשר לצאת שוב ולפעול ביתר שאת בארץ בכשרון המיוחד לטבע היהודי - מכחו מסוגלים ישראל לגלות בארץ את אחדות ה', כדרשת הפסוק "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", שיחודם של ישראל ביכולתם להחדיר "בארץ" ממש את ה"אחד" - את אחדות ה'.

המשך המאמר:
פרק א - שלושה טבעים בדרכי ה'
פרק ב - הקבלת הדרכים לספירות העליונות
פרק ג - בנין הטבע היהודי