תיקון התאוות

את תיקון שלש התאוות העיקריות - תאות אכילה, תאות משגל, תאות ממון (ורמז: אכילה משגל ממון עולה יצר הרע) - ניתן לכוון כנגד שלשת בתי המקדש (כידוע שבית עולה תאוה, ועיקר תאות ה' היא מה ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"). סדר תיקון התאוות (שהוא סדר בתי המקדש) הוא בסוד חש (שתיקה - הכנעה) מל (מלשון ברית מילה - הבדלה) מל (מלשון מילול ודבור - המתקה) שלימד מורנו הבעש"ט:
תיקון תאות אכילה הוא בהכנעה ואתכפיא שבסוד שתיקת ה"חש" - "אין מסיחין בסעודה" (תענית ה, ב). ההכנעה היא שתיקה שיש עמה הקשבה, ובעת האוכל היינו שמיעת "מוצא פי הוי'" המחיה את האדם - "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" (דברים ח, ג; וכפירוש החסידות, היינו "מוצא פי הוי'" הגנוז בתוך הלחם עצמו) - שמיעה כזו מביאה ממילא לקיום של "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו).
תיקון תאות משגל הוא כפשוט בברית המילה (ה"מל" הראשון), ובעבודה הפנימית עיקר העבודה הוא בהבדלה של "קדש עצמך במותר לך" - התבדלות מהצד החיצוני-גשמי של תענוג הזיווג וחיבור לקדושה הפנימית שבו. לכן, גם הכפיה העצמית במיעוט תאוה זו היא התחברות לתענוג ולשובע הפנימי שבה - כמאמר חז"ל: "מרעיבו שבע" (סוכה נב, ב) - והיינו בחבור הפנימי לסוד "מועט המחזיק את המרובה" שהוא הוא עיקר הענין של מדת היסוד וכח ההולדה. תיקון תאות ממון הוא בדבור מתוקן, בריבוי משא ומתן באמונה בו האדם נאמן לדבריו ו'מלה שלו היא מלה' - "'הין צדק'... שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק" (ויקרא יט, לו; בבא מציעא מט, א) - כאשר התכלית היא המתקת כל הממון, כדלקמן בארוכה. לפי ההקבלה לשלשת בתי המקדש עיקר ענינו של משיח, הבונה את בית המקדש השלישי, היא תיקון תאות ממון והמתקתה כדבעי.