|
|
|
פחד יצחק בחסידות מתפרש "פחד יצחק" כאומר שלעתיד יהפך הפחד לצחוק. כשנעמיק בתכונת הפחד במדד התהו-תיקון נגלה כיצד לתקן פחדים, מהו הפחד המשיחי, וכיצד הוא עתיד להתהפך לצחוק גדול. לא לפחד משום דבר, רק מה' יתברך אדם שבבסיס אישיותו יש 'אור גדול' של יראה, עלול לבטא אותה בפחד מפני כל הסובב אותו - הרגשה שכל דבר מאיים לפגוע ושיש להשמר מכל החודר לסביבת האדם - זהו פחד של תהו. הפחד התוהי נובע מהעמדת האדם את עצמו במרכז, והרגשה שכל הסובב נערך ביחס אליו - או ככנוע ונספח, או כמאיים. מכיון שרוב המציאות אינה נכנעת לאדם - היא מאימת עליו. פחד זה, כמובן, מביא את האדם בסופו של דבר לשבירה והתמוטטות, כמשבר עולם התהו. יחוד יראה-נורא היראה המתוקנת מגבילה ב'כלי' את אור היראה, ומצמצמת אותו לתחום הקב"ה בלבד, לתחומה של יראת שמים. אמנם, בכך מוחמצת עצמת יראת התהו, תחושת היראה הקיומית בפני הכל, המעניקה כבוד והוד לכל המציאות. היראה המשיחית מחזירה את אור התהו, אך שומרת עליו בכלי התיקון - זו יראה קיומית וכוללת, אך היא מופנית אל הקב"ה לבדו. פחד יצחק לכאורה לא מובן מדוע הפחד הקיומי מפני ה', המתבטא בפחד כלפי כל המציאות, אינו פחד מר של תהו שעתיד למוטט את האדם. יש להבין כי היראה המתוקנת מה' איננה יראת העונש, יראה מפני ה' ה'מחפש' את האדם ורוצה להענישו ח"ו. יראת עונש כזו איננה מסוגלת להמתיק פחדים ולהציל מהתמוטטות, והפחד רק הופך לחרדה מכל דבר שמא באמצעותו עתיד הקב"ה להעניש את האדם. יראה מתוקנת מה' היא יראת הניתוק מה' וההתרחקות מאור פניו (או ברובד גבוה יותר - יראת בשת, מורא ובושה עמוקים מהקיום לנוכח ה' כבריה נפרדת ממנו). לכן, בהרחבת היראה הזו לכל המציאות טמונה גם המתקה והפיכת הפחד לצחוק ושמחה. הגילוי כי "ה' הוא הכל והכל הוא ה'" מלמד כי בכל מקום שיהודי נופל אין הוא מתרחק מה', ואין כלל קיום של בריה נפרדת מה'. אז הפחד מניתוק רק מחדד את השמחה בגילוי שאין כלל ניתוק מה', והופך את הפחד הקודם למקור צחוק והנאה (גם הבושה מקיום נפרד מה' מתמתקת ומחדדת את שמחת הגילוי שאין כלל קיום נפרד ו"הכל הוא ה'"). פחד כזה מרחיב את הלב בתחושת שמחה, העמוקה מכל שמחה אחרת - "ופחד ורחב לבבך". |
הטבע היהודי 
פסיכולוגיה
תיקון המודעות
התבוננות
|