פרק ב

איש מצליח - בר מזל

בפרק הקודם הזכרנו את ה'מצליחנים' העיקריים בתנ"ך, יוסף ואליעזר והזכרנו עוד שנים - יהושע ושלמה. בפרק זה ננסה לעמוד על המהות הפנימית של סוד ההצלחה. לאחר שנבין מעט מהיכן נובעת ההצלחה ולאן היא שואפת, נחזור אל הדמויות המצליחות שהזכרנו וננסה למצוא את קוי האופי המשותפים להם, לגלות את ה'מתכון' להצלחה.

ה'צמח צדק' על ההצלחה
עד כה עסקנו ביוסף הצדיק, ותלינו בו את סוד ההצלחה. על מנת להבין את הסוד הפנימי של ההצלחה, נעיין בדבריו של הצמח-צדק על הפסוק "ויהי הוי' את יוסף ויהי איש מצליח". נביא חלק מהם כלשונו, ונפרש אותם בהמשך הפרק. אנו מביאים את הדברים על מנת ש'לשון הרב' תעמוד לנגד עינינו ותשמש כהשראה, אך פירושנו לא יהיה רציף אלא עניני - כאשר תחזינה עיני הקורא: …

ואפשר לומר כי הצלחה הוא ענין מזל, כמו שקורין איש מוצלח בר מזל (גליק בלע"ז). ויסוד נקרא מזלא וזהו בחינת יוסף (וכן משמע הענין בזהר שם תחילת דף קפא: "וכולא בגין ההוא מזלא דנגיד ונפיק ואתחבר בההוא דרגא לאשתלמא ביה כו'") ועל דרך "כולא במזלא תליא כו'" "בני חיי ומזוני כו' במזלא תליא".

והנה מזלא הוא הכתר, וידוע ג"כ ששרש היסוד נמשך מהכתר, על דרך" "אל עליון כו' קונה הכל" (כמו שכתוב בביאור על פסוק "אלה מסעי", ובביאור על פסוק "חגרה בעז מתניה"). וזהו "ויהי הוי' את יוסף", רצונו לומר: ביוסף שהוא יסוד נמשך אור הכתר, ולכן "ויהי איש מצליח כו'". ולכן נזכר הצלחה גבי "כי כאשר ירד הגשם כו' והרוה כו' כן כו' והצליח כו'", כי הגשם זהו ירידת מיין דוכרין שנמשך ע"י יסוד.

ועוד יובן זה על דרך מה שכתוב "מדוע דרך רשעים צלחה". והענין כי הם מקבלים מבחינת "כמה ארך אפים לפניו כו'" שלמעלה מהצמצומים (כמו שכתוב בתו"א בד"ה בשלח פרעה), מה שאין כן בחינת יעקב שמקבל על פי החכמה שיש בה דין. אך על ידי עסק התורה והמצוות, אשר "אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה", שיומשך מפנימיות אריך אנפין, לכן "כי אז תצליח את דרכיך כו'".

וזהו "אנא הוי' הצליחה נא". ששורש ההצלחה ממזלא -מאריך אנפין - שמשם בא השפע במהירות בלי עיכובים ודינים (כמו שכתוב בלקו"ת פרשת קרח על פסוק ויגמול שקדים שזהו ענין ברכת כהנים). ומבקשים שיהיה גילוי זה בקדושה האלקית…

הצלחה תלויה במזל
אנו מוצאים כי איש מצליח הוא אדם כזה אשר אנו מכנים אותו 'בר-מזל'. לפי זה, ההצלחה תלויה במזלו של האדם - כאשר אנו יודעים כי אצל היהודים, ובפרט על פי החסידות והקבלה, מזל פירושו מקור עליון (עליון מכל הכחות המודעים) המזיל שפע חיים ואור. המזל העליון הוא כח המאיר מן הכתר אל נשמת האדם שבגוף.
המזל הוא כח אלקי אשר אינו מודע ו'יישי' ביחס אל האדם, אלא נעלם ו'אין' בשבילו - וכפי שדרש הבעל-שם-טוב כי "אין מזל לישראל" פירושו ששרש האין הנעלם הוא המזל המאיר לישראל. לפי הבנה זו יתפרש מחדש, והפעם למעליותא, הרמז אשר נדרש לעיל כי "אין מזל" עולה הצלחה, וילמדנו כי הצלחתם של ישראל תלויה במזל האין אשר מאיר להם.
סוד המזלות הוא הסוד של שלוש עשרה מידותיו של הקב"ה - יג מידות הרחמים - אשר מאירות ונמשכות מפרצוף אריך אנפין שבכתר. פרצוף אריך אנפין נמשל בנפש לכח הרצון העליון הבלתי מודע ומוסבר של האדם - על מנת שכח תקיף זה יוכל להתממש במציאות ולהתאים אל כוחותיו המודעים של האדם הוא מתגלה על ידי מזלות. המזלות, אשר רובים רמוזים בשערות הזקן, מזילים אל המודע והמוסבר של האדם - וממנו אל המציאות - חלק מצומצם וזעיר מן הטמון בעל מודע, חלק אשר בעוצמתו יכולה אישיותו המודעת של האדם לעמוד, ובו היא יכולה להשתמש על מנת להצליח.
דוגמה לקשר ההצלחה עם סוד הכתר - הכחות העוצמתיים הבלתי מודעים של האדם - אנו מוצאים בפסוקים בהם משמעותה של ההצלחה היא השראת רוח אחרת על האדם. אנו מוצאים נאמר בשאול, בדוד ובשמשון כי צלחה עליהם רוח ה' - רוח זו היא מעין הרוח אשר נאמרה במשיח: "ונחה עליו רוח הוי'". עיקר משמעותה של הרוח הצולחת על האדם ומפעמת בו לפתע, היא גילוי עליון שאינו בא מן הכחות המודעים שלו - אין כאן הגעה למסקנה על ידי השכל או דחף רגשי רגיל - אלא התעוררות של כח בלתי מובן, המאיר מן העל-מודע של האדם, הדוחף את האדם למעשים שונים מאלו שהורגל בהם.

אנא הוי' הושיעה נא אנא הוי' הצליחה נא
אנו מוצאים כי בהלל נאמר פסוק ההצלחה "אנא הוי' הצליחה נא", אשר שייך לפרצוף אריך אנפין. בחלקו הראשון של פסוק זה אנו אומרים "אנא הוי' הושיעה נא", חלק זה בפסוק רומז - ככל פסוק אשר מופיעה בו ישועה - לסוד שע נהורין אשר מאירים מפרצוף אריך אנפין.
כאשר אנו רוצים להסביר כי שני הביטויים הללו הם 'פסוקי מזל', כלומר: פסוקים אשר קשורים עם מזלות מסוימים מתוך שלושה עשר המזלות נאמר כי הישועה קשורה עם תיקון "ואמת" - הלחיים בהם מתגלה אור הפנים העליון. ההצלחה נובעת מן המזל העליון שבזקן - תיקון "נוצר". על המזל בו תלויה ההצלחה נאמר "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", כלומר: האדם המוצלח, בר המזל, זוכה להצלחה ב"בני חיי ומזוני".
אם רוצים אנו לדייק יותר: אנו נוהגים לומר את פסוקי "אנא הוי'" בתוך תפילת הלל, ולכופלם, כנגד מה מכוונת כל אמירה? בדרך כלל כאשר יש מבנה בן ארבע חלקים אנו מקבילים אותו לאותיות שם הוי', ואזי נאמר כי סוד הישועה תלוי בי-ה וסוד ההצלחה בו-ה (וכפי שנסביר לקמן, אכן ענין ההצלחה הוא יחוד ו-ה). אמנם, כאשר אנו דנים בכל המושגים כפי שהם בכתר אנו יכולים להסביר כי אמירת פעמים "אנא הוי' הושיעה נא" מכוונת כנגד שתי ה'פנים' מהם מאיר אור הפנים (בלשון הקבלה: "תרין תפוחין קדישין" - המקבילות לשתי הלחיים), ואילו האמירה הכפולה של "אנא הוי' הצליחה נא" מכוונת כנגד שני המזלות העיקריים שבדיקנא - מזל "נוצר חסד לאלפים" (מזל עליון, סוד הנחל המתלבש בחכמה) ומזל "ונקה" (מזל תחתון המתלבש בבינה).
כעת יכולים אנו לומר כי הצלחה ב"מזוני" נובעת מהמזל התחתון שבכתר, בעוד הצלחה ב"בני" ו"חיי" נובעת מהמזל העליון שבכתר (ולדייק עוד יותר: על פי מנית שלוש עשרה המידות המופיעה בזהר הרי "לאלפים" היא מידה, ואנו יכולים לחלק שמסוד "נוצר חסד" נשפעת הצלחה ב"בני" ומסוד "לאלפים" נשפעת הצלחה ב"חיי").
לפי הסבר זה יתפרש טוב יותר רמז לקשר בין ההצלחה ל"בני חיי ומזוני", המופיע בפסוק הצלחה עיקרי ומענין בתנ"ך: "יראה זרע [בני], יאריך ימים [חיי], וחפץ הוי' בידו [מזוני - הצלחה מעשית ב"פותח את ידיך"] יצלח". לפי הסברנו האחרון ניתן להבין טוב יותר פסוק זה, הרומז גם לקשר אל הכתר אשר אחד מכינוייו בקבלה הוא "חפץ", העולה מצליח - ויותר, אנו מוצאים בביטוי "וחפץ הוי' בידו יצלח" רמז גם להארת שע נהורין, באשר ביטוי זה כולו עולה שע (= שלם). כעת נבין כי הפסוק מגלה על הדברים הנשפעים מהמזל העליון שבדיקנא (- "יראה זרע יאריך ימים") ועל הארת הפנים העליונות (- "וחפץ הוי' בידו יצליח).

דרך רשעים צלחה
אנו מבינים כי ההצלחה נמשכת מן המזל, דהיינו מן הכחות הבלתי מודעים ומוסברים - כחות שלמעלה מטעם ודעת. אחת התכונות של הכחות שהם למעלה מן השכל, למדע מן המודע השופט, היא 'חוסר התחשבות' בשיקולים שכליים רגילים והתנהגות של 'גורל', כלומר: ההמשכה מן העל מודע איננה מתחשבת בשיקולים דווקאיים - אף לא שיקולים של טוב ורע - אלא נוטה על פי רצון בלתי מוסבר. כאשר נראה כי אין שיקולים של טוב ורע, כי לא דברים מודעים ורציונליים הם הקובעים את המציאות, יכולה ההצלחה להימשך גם לרשעים - גם לאלו שעל פי שיקולים רגילים לא היו ראויים לקבל. על מצב כזה שואל הפסוק: "מדוע דרך רשעים צלחה?", כלומר: למרות שעל פי שיקולים הגיוניים לא היו הרשעים צריכים לקבל כח של הצלחה הם בכל זאת מקבלים כח שכזה - 'יש להם מזל'. הרשעים חיים ומתקיימים משרש ההצלחה - פרצוף אריך אנפין (שתרגומו "ארך אפים") - כמבואר בדברי המשנה: "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין…" . כאשר אנו מתבוננים בדברים מנקודת מבט זו, נראה כי אנו מאבדים את כל הטעם לעסוק בנושא ההצלחה ולנסות כיצד להגיע אליו על ידי עבודתנו. אם אנו תולים את הדברים ב'מזל' ומסבירים כי מזל זה מתנהג באותה הדרך בה אנו רגילים היום להתיחס אל המזל - כאל דבר שרירותי שאינו תלוי בעבודתו של האדם - מה טעם לדון בדברים, או ש'יש לי מזל' או ש'אין לי מזל'!

הכתר מתגלה ביסוד - המזל מאיר דרך יוסף
על מנת לענות על השאלה שהצגנו בפיסקה הקודמת, נסביר עוד נקודה של סתירה כביכול, אשר קיימת בדברינו עד כה. עד כה הסברנו שוב ושוב כי ביוסף הצדיק ובאנשים אשר שייכים לשורש נשמתו תלויה ההצלחה. ובפרק זה הארכנו לבאר כי ההצלחה שרשה מן המזלות העליונים שבספירת הכתר. על פי פנימיות התורה יוסף הצדיק הוא המסמל את ספירת היסוד, יותר מכל צדיק אחר בתנ"ך - ואם כן, כיצד אנו יכולים לטעון שיוסף - המסמל את ספירת היסוד - הוא שיא הביטוי של ההצלחה, הנובעת מספירת הכתר?
על מנת לחדד את הדברים, אנו יכולים להביא פסוק הצלחה נוסף - אשר אינו קשור עם יוסף דווקא - גם בו בולט שוב ושוב הקשר לספירת היסוד. בתהלים נאמר "והדרך צלח רכב על דבר אמת", פסוק זה מביא את ההצלחה כבאה יחד עם ה"הדר" של האדם, ו'רוכבת על דבר אמת'. בספר הזהר נקרא הצדיק ונקראת הברית - שניהם בסוד ספירת היסוד - "הידורא דגופא". גם מידת האמת עליה רוכבת ההצלחה, היא פנימיות ספירת היסוד - כמבואר בארוכה במ"א. עוד סימן מובהק בפסוק זה לקשר עם היסוד הוא היותו המשך לפסוק הקודם: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" - המלמדנו כי ההדר בא כאשר האדם שומר את הברית (- המכונה "ירך" בתורה) בגבורה ובתקיפות.
על מנת להבין את הדברים עלינו להבין כי ההצלחה הנובעת מספירת הכתר מתגלה ומאירה דרך ספירת היסוד - דרך יוסף הצדיק מאיר כח המזל וההצלחה העליונה. לקמן נסביר טוב יותר כיצד מתגלה הכתר ביסוד, מה אומר הדבר לגבי משמעות מידת ההצלחה ומהם יסודות הדבר בקבלה - אך קודם לכן נסביר מהי משמעות הדבר מבחינתנו.

על ידי יוסף - אפשרות לנווט מזל והצלחה
שאלנו כיצד ביכולתנו להתיחס אל ההצלחה, הלא היא תלויה במזל עליון שאין לאדם השפעה עליו - ועל כן מהטעם לעסוק בה ולברר את ענינה? כאשר אנו מבינים כי הכתר מאיר דרך כח מסוים ומודע, דרך ספירת היסוד - כחו של יוסף הצדיק - אנו יודעים כי על ידי התקשרות ביוסף ובדרכיו יכולים אנו 'לנווט' את המזל וההצלחה. כאשר גילינו שהמזל מאיר דרך ספירת היסוד, גילינו כיצד המזל וההצלחה אינם גורל - בו יש סיכוי לצדיק כשם שיש סיכוי לרשע ו"דרך רשעים צלחה" - אלא דבר אשר האדם יכול מתוך מודעות להמשיכו אליו.
לכאורה, הכחות המודעים והפנימיים, אלו אשר כרוכים במדדים ושיקולים של טעם ודעת, אין בהם מציאות של 'הצלחה מסחררת' - כזו אשר עוברת את גבולות הצפוי והמשוער. לכאורה, אם ההצלחה מותנה ותלויה בסוג מסויים של הצלחה היא מוגבלת ומדודה - אם עשית כך וכך תקבל תוצאה כזו וכזו - ודבר זה מאבד את 'חידושה' של ההצלחה. כאשר אדם מקבל תוצאות על פי עבודתו אין בכך הצלחה, זהו סך הכל 'חוסר כשלון' - אין חידוש בכך שאדם שעובד ומשקיע קוצר פירות.
בלשון הקבלה נאמר כי כל כח אשר נתון תחת שיקול ומשפט על האדם הוא כח אשר זרימתו מתעכבת על ידי 'דינים' ועל כן גם אם האדם זוכה לו, כלומר: יוצא זכאי בדין, הכח מגיע אליו 'מתון' ו'רגוע' - לאחר שעוכב, נבדק ונבחן שוב ושוב. דווקא בנקודה זו חידושה של ההצלחה הנמשכת דרך היסוד: הצלחה שמחד היא הצלחה אשר האדם זכאי לה מן השמים בשל מעשיו והתקשרותו בספירת היסוד וביוסף הצדיק, ומאידך היא מהירה ואיתנה - המשכה ש'מדלגת' על כל הדינים והעיכובים ו'זורמת' ישירות אל האדם הקשור ביוסף. כח ההצלחה הנמשך דרך היסוד כפוף לקריטריונים של קדושה ו'סדר' מסוים, ויחד עם זאת יש בו את כח הכתר - כח להצלחה מהירה ובלתי משוערת, המשכה תקיפה הנותנת כח להצליח להתגבר על כל המכשולים.

הצלחה מפנימיות הרצון והצלחה מחיצוניות הרצון
בעצם, יכולים היינו לצפות כי נגלה דרך להמשכת ההצלחה גם מבחינת הרצון העליון וארך האפים - מן הכתר - אשר מותנית בהיות האדם צדיק. אנו מצפים כי אם "דרך רשעים צלחה", דרך צדיקים תצלח בוודאי ו"מקל וחומר". אנו מוצאים בפרק הראשון בתהלים הבטחה כי דווקא הצדיק (- אשר שיא היצוג שלו הוא יוסף הצדיק, כידוע שצדיק רומז לספירת היסוד בכל מקום) זוכה להצלחה: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים… והיה כעץ שתול על פלגי מים וכל אשר יעשה יצליח", בעוד ביחס לדרך הרשעים נאמר: "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח… כי יודע הוי' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". אם בכל זאת מוצאים אנו כי הרשעים מצליחים, וודאי לנו כי דרך הצדיקים צריכה להצליח עוד הרבה ויותר.
דבר זה אנו מוצאים כבר בגמרא, כאשר מתוך הצלחת הרשעים נלמד עד כמה רבה ועצומה היא הצלחת הרשעים. כאשר אדם רואה מקום בו נעבדת בו עבודה זרה הוא מברך "שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", כלומר: הרשעים מצליחים בזכות היות ה' "ארך אפים" - וכפי שהסברנו משום שנמשכת להם המשכה מפרצוף "אריך אנפין". אמנם, הגמרא דנה כי "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". כלומר: אם אלו אשר עוברים על רצונו יתברך זוכים להצלחה, אלו אשר עושים את רצונו בוודאי שיזכו להצלחה מופלגה.
לכאורה, אם אכן פרצוף הכתר - "אריך אנפין" - הוא כל כך גבוה מעל ההסברים והטעמים המוגבלים, מדוע לחשוב כי אכן יתפוס בו "קל וחומר" הגיוני מעין זה שהזכרנו? לשם כך עלינו להבין כי הרשעים אשר מקבלים המשכה מדרגה עליונה זו מקבלים זאת מחיצוניות הרצון העליון, כלומר: מן המדרגה עליונה - הרבה מעל השיקולים הפנימיים של הקדושה המאירה בעולמות, בה ישנה הבחנה מודעת בין טוב לרע - אך רק מן החיצוניות שבה.
חיצוניות הרצון והדחף העליון לבריאת העולמות משקפת 'אדישות' ביחס אל הטוב והרע שבעולם, משום שאם היה הרצון רק בטוב שבעולם לא היה כלל קיום לרע (וממילא לא היתה בחירה חופשית, כרצונו של ה' בבריאה). ממדריגה אשר אין בה הבחנה בין טוב לרע יכולה להמשך הצלחה לרשעים, מזל של "רשע שהשעה משחקת לו". אמנם, בתוך הרצון הכללי לבריאת העולם - הרצון אשר 'מוכרח' לתת מקום גם לרע - ישנה כוונה ותכלית לבריאה, שאינה אדישה כלל לשאלת הטוב והרע. פנימיות הרצון היא דווקא בצדיקים הנמצאים בעולם, באלו אשר ממלאים את רצון ה' - ומדרגת פנימיות הרצון (- פנימיות פרצוף "אריך אנפין", אשר ההצלחה הנמשכת ממנה היא גדולה באין ערוך מן ההצלחה הנמשכת מחיצוניות הרצון, זוכים להמשיך דרך ספירת היסוד, דרכו של יוסף הצדיק.

שאיפת היסוד אל המלכות; ההצלחה מיוסף אל המציאות
אנו יכולים למצוא משמעות נוספת לכך שההצלחה מפנימיות פרצוף אריך אנפין נמשכת דווקא מן היסוד. לעיל בהערה מט הבאנו מדברי אדמו"ר הזקן בלקוטי-תורה אודות ההמשכה הנמשכת על ידי ברכת כהנים, בראשית דבריו שם דן אדמו"ר הזקן בשאלה מדוע על אדם להתפלל בכל יום, אם כבר מראש השנה נקצב לו השפע הראוי לו:

ועל זה אמרו רז"ל: "אדם נידון בכל יום" , שהוא נידון לפי מעשיו היום - האם ראוי וכדאי הוא שירד ויומשך החסד עליון הנמשך כבר על נפשו למעלה בר"ה ויוהכ"פ, שיהיה יורד ונמשך ממדרגה למדרגה, מהיכל להיכל, בכדי שיומשך מרוחניות לגשמיות. או, שמא אין ראוי האדם לזה ואזי יתעכב ולא ירד למטה, רק שישאר למעלה ברוחניות ושם יגיע לו, שיוסיפו לו תענוג בגן עדן, מאחר שנמשך לו החסד, אבל עם כל זה לא יומשך ממנו למטה כלל.

על פי דבריו של אדמו"ר הזקן אנו מבינים כי יתכן מצב בו יזכה האדם לשפע של חסד וטוב מן השמים, אך חסד זה לא ימשך לתחום הגשמי של מציאותו. לו היתה ההצלחה הבאה מן הכתר - גם הצלחה כזו שהיא ל"עושי רצונו" - נמשכת שלא דרך ספירת היסוד, היה חשש כי הצלחה שכזו תשאר 'תלויה באויר' ולא תיושם במציאות. כלומר: ההצלחה הבאה משורש כה נעלה וכה מנותק מכל השפעה של הספירות המוגבלות והמוגדרות יכולה להשאר בתחום הרוחני הנעלה - ולא להתגלות במציאות.
אמנם, אנו מוצאים כי בתורה ההצלחה היא דבר מעשי - המתבטא בעיקר בסיעתא דשמיא בתחום העולם הזה, ובפרט בעסקים וכדו', כפי שמתבטאים הדברים אצל יוסף. ספירת היסוד על פי הקבלה היא זו אשר משפיעה אל המלכות את כל השפע הנאצר בה - מכל הספירות הקודמות לה. ספירת היסוד, שפנימיותה אמת כנ"ל, 'מאמתת' את כל הכחות העליונים, הרעיונות והרגשות המגיעים אליה, על ידי שהיא מזרימה אותם אל המלכות.
המלכות היא הספירה אשר מיצגת את המציאות הממשית - הארצית והמעשית. כאשר ההצלחה נמשכת על ידי היסוד, מגמתה היא להגיע אל המציאות הממשית, ולהתבטא במעשיו ובעסקיו של האדם. היסוד גורם לכך שההצלחה תוגשם במציאות, על ידי שהוא מתיחד עם ספירת המלכות. אכן, אנו מוצאים כמה פסוקים המלמדים אותנו כי תכליתה של ההצלחה היא להגיע אל המלכות - החל מן הפסוק "ותעדי זהב… ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה" המבטא את הקשר בין ההצלחה אל המלכות. פסוק מובהק עוד יותר הוא "וצלחו הירדן לפני המלך", שעל פי דרכנו נדרש כמבטא את הבקיעה והמעבר אשר נדרשת ההצלחה 'לצלוח' על מנת שתגיע אל "המלך", אל ספירת המלכות - המציאות הממשית, מן המזל העליון ממנו היא משתלשלת.

המשכת הכתר ביסוד
לאחר שהסברנו מהי משמעות הארת והמשכת הכתר ביסוד, נביא מעט מן המקורות לכך בקבלה וחסידות. היסוד עצמו מכונה בזהר "מזלא", כאשר מודגש שם שעל ידי התקשרותו לספירת המלכות ממשיך מזל זה אל המציאות את הדברים התלויים בו: "בני חיי ומזוני". דוגמא נוספת לקשר זה אנו מוצאים בפנימיות הביטוי המופיע בברכה הראשונה בתפלת עמידה: "אל עליון… וקונה הכל". כאשר מקבילים ביטוי זה לספירות העליונות מקביל התאר "אל עליון" לספירת הכתר והתואר "וקונה הכל" לספירת היסוד - הביטוי כולו מלמדנו על הקשר שביניהם.
המשמעות הפנימית של הדבר היא כי דווקא במידת היסוד - כח הפריון של האדם - אשר עליה נכרתה ברית המילה, מאיר הכח הפנימי והעצמי ביותר בנפש. הכח המאיר בספירת היסוד הוא כח של שלמות עצמית, של כחות חזקים המאירים מן העל-מודע של האדם. את הדוגמה לדבר אנו יכולים לקבל דווקא מאדם אשר פגם ח"ו בבריתו - פגם שכזה הוא פגם אשר התשובה הרגילה וה'חיצונית' אינה מספיקה על מנת לתקנו, ועל מנת להביא לדבר תיקון שלם על האדם לגלות מחדש את שלמותו העצמית, לתקן את 'מזלו' העליון.
על פגם הברית דרשו את הפסוק "נכתם עונך לפני", שפגם הברית הוא בכזו רמה עמוקה בנפש עד שאין לו תיקון (והוא 'נעול', כר"ת הפסוק "נכתם עונך לפני") ברמות הרגילות. הפועל כתם (- "נכתם") מרמז אל הכתר, עליו נאמר "ראשו כתם פז", המרמז לשלושת הכתרים המנויים במשנה: "שלשה כתרים הן - כתר תורה, וכתר כהנה, וכתר מלכות".
אכן, גם התיקון הכללי (השייך לכתר - כלל כחות הנפש, המתמקדים ומתגלים בספירת היסוד) אותו תיקן רבי נחמן מברסלב לפגם הברית פותח במילה "מכתם". מילה זו, אם כי רומזת לכתר כפי שהסברנו, נדרשת בדברי חז"ל כרומזת אל הברית: "'מכתם', שהיתה מכתו תמה, שנולד כשהוא מהול", וכן "מכתם" עולה "פרו ורבו" - תכלית תיקון הברית. את הברית ניתן לתקן רק כאשר מתקשרים בשורשה שבכתר, ומאידך, על ידי התקשרות בברית - מידתו של יוסף הצדיק - זוכים להמשיך הצלחה מופלגה מן הכתר, חן ושלמות מהעל-מודע שבנפש.

המשך המאמר:
פרק ג. הצלחה בצל

חזרה לתחילת המאמר