סוד הענב
בורא פרי הגפן

כל פרט בטבע הוא יחודי, ולכל חלק בטבע שירה יחודית לבורא עולם (כמתועד ב"פרק שירה"). אמנם, המיוחד בבריאה הוא שכל פרט בה נדרש באופן של "כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו [בלבד] יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא" - התבוננות בפרטי הטבע, בדרך החסידות המביאה ל'ידיעה' שלמה של מעשי ה', מלמדת שכל פרט הוא גם כעין בבואה של הכלל, ויש בו כדי לחדש משהו על הכלל כולו. בעל העין הפנימית יודע לזהות מהי התכונה הכללית אותה מבליט כל פרט בבריאה.
נתבונן בסוד הענב (הפרט ה'פרטי' ביותר, המכונה בתורה "פֶרֶט"):

הענב במיקרוקוסמוס

בפירות (שנבראו ביום השלישי למעשה בראשית) קיימים שלשה מרכיבים: גרעין, בשר, קליפה. מבנה זה מקביל למבנה האטומי הקלאסי (של Bohr), ועוד יותר, למבנה האטום ההסתברותי (של Schr?dinger). לפי המודל הקלאסי (והמוכר יותר) קיימים באטום שלשה אזורים: גרעין במרכז, בו יש פרוטונים וניוטרונים, אלקטרונים היוצרים כעין 'קליפה' הסובבים את הגרעין במרחק רב (יחסית) וחלל ריקני ביניהם, שהוא רוב רובו של נפח האטום ומקביל ל'פרי' עצמו. במודל ההסתברותי, גם החלל הריקני הזה אינו ריק, ואדרבה, הוא האוצר בתוכו את רוב האנרגיה של האטום, כשם שבפרי אצורה רוב האנרגיה בבשרו.
המבנה משתקף באופן המושלם ביותר בענב (הפרי המיוחד בברכה בפני עצמו - "בורא פרי הגפן" - ומשמח לב אלקים ואנשים), שחלקיו מפורטים בתורה בהקשר לאיסורי הנזיר: "כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל" (במדבר ו, ד). בזיהוי החרצן והזג נחלקו חז"ל אם הזג הוא הקליפה או הגרעין, והוכרע כי החרצן הוא גרעין הפרי, והזג הוא קליפתו.
זג - קליפת הענב בלשון התורה - הוא מלשון זוגיות. הקליפה הראשונה באטום - רמת האנרגיה הראשונה של האלקטרונים הסובבים (במודל הקלאסי) את הגרעין - יכולה לאכלס זוג אלקטרונים. גם ה'קליפות' (רמות האנרגיה) הגבוהות יותר, מאכלסות מספר אלקטרונים שהוא כפולה של שנים (8, 18, 32), וברוב המקרים גם חזקה של שנים (8 = 23, 32 = 25), וכן בחלק ניכר מן האטומים ה'כבדים' (מרובי האלקטרונים) נשמרת קליפה חיצונית של 2 אלקטרונים בלבד (והקליפות הפנימיות 'מתרחבות').
וביחס לדעה בחז"ל הסוברת שהזג הוא דוקא הגרעין: בגרעין יש זוג מרכיבים - פרוטונים וניוטרונים.
עוד תופעה לשונית (בדרך מליצה, בין לשון הקודש ללועזית) ביחס לזג היא שבכל מקרה בו הקליפה החיצונית של האטום מאוכלסת באופן מלא (- מכילה מספר אלקטרונים מקסימאלי) האטום מופיע באופן טבעי כ"גַז". יסודות שהאטומים שלהם 'מלאים' באופן זה נקראים גזים אציליים (המספר האטומי של השני ביניהם - ניאון - הוא 10 = זג). אצילותם - נבדלותם מחומרים אחרים - היא בשל קליפתם השלמה, הזג השלם.

הענב במקרוקוסמוס

כדי לבוא להתבוננות שלמה בכל ענין, חשוב לא להצטמצם במשל אחד אלא להרבות במשלים. התבוננות היוצאת ממשלים רבים היא "התבוננות פרטית" אותה מורה דרך החסידות.
משל נוסף הרמוז בענב הוא היווצרות היקום. הקבלה מלמדת כי "קליפה קדמה לפרי", אך נראה שלמרות שהקליפה (החלק החיצוני) קדמה לפרי (הבשר), הרי שמן הסתם הגרעין קדם גם לקליפה. אם כך, תהליך יצירת הפרי מצטייר כקליפה ההולכת ומתרחקת מן הגרעין ובתווך נוצר הפרי - הבשר. באופן דומה מתוארת כיום היווצרות היקום, שמנקודה מרכזית (ה'גרעין') הלכו גבולות היקום (ה'קליפה') והתרחקו, כאשר בתווך, בחלל שביניהם, נוצרו הגלקסיות.
מהבנה זו ניתן להגיע גם למבנה ה'עולמי' הפנימי-קבלי הרמוז בתיבת ענב. ענב הוא ראשי התיבות של שלשת השלבים-העולמות בהאצלת מהותו הפנימית של עולמנו: עקודים נקודים ברודים. החרצן רומז לעולם העקודים - העולם הראשוני בו אצורים כל כחות הבריאה העתידה (- ובו עקודות עשר הספירות בכלי 'גרעיני' אחד); הזג רומז לעולם הנקודים הקודם לאצילות המתוקנת בסוד "קליפה קדמה לפרי" - הנאצל בדרך של "עצם והתפשטות" (- כתיאוריית "היקום המתפשט") מן המאציל העליון, ובשל ריבוי האור המתפשט בתוקף מהעצם ומיעוט הכלים להכילו נשבר, וניצוצות אור וחיות (- 'אלקטרונים') ממנו נפלו לקליפת המציאות, כיסודות המזינים הנמצאים בקליפת הפרי; בשר הפרי רומז לעולם הברודים - האצילות המתוקנת המתגלה (בדרך של "העלם וגילוי" מן המאציל העליון) מבין העולמות שקדמו לה, וד"ל.
ולסיום, רמז: חרצן זג עולה בגימטריא משיח. חרצן = שליח, זג = 10, כפי שלימד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ששליח הפועל במסירת 10 כוחות נפשו לשליחותו מגלה בעצמו ניצוץ משיח.