יחוד עליונים ותחתונים

הנוסחה הבסיסית של תהליך הפוטוסינתזה הנה:
6CO2 ^ 12H2O ^ sunlight ® C6H12O6 ^ 6H2O ^ 6O2
המחקרים הראשונים על נוסחת הפוטוסינתזה סברו שהחמצן הנפלט בסוף התהליך (בצד ימין של הנוסחה) מקורו בפחמן הדו-חמצני הנכנס לעלה (בצד שמאל של הנוסחה). רק מאוחר יותר התגלה (בעזרת טכניקות של סמנים רדיואקטיביים) שמקור החמצן הנפלט הוא במים הנכנסים דרך שרשי הצמח. לפי זה ישנם 3 מרכיבים (ולא 2 בלבד, כפי שסברו קודם) בתהליך הפוטוסינתזה: אור, פחמן דו-חמצני ומים.
טרם שנפנה לעסוק במשמעות הפנימית של שלשה מרכיבים אלו, נעיר על המשמעות שבעצם ההתפתחות ההיסטורית בחקירת נוסחה זו:
המרכיבים המניעים (- העוברים סינתזה) בתהליך הפוטוסינתזה נחלקים לשתי קבוצות: מרכיבים 'עליונים' - פחמן דו-חמצני ואור - הנקלטים מהעלה (העליון), ומרכיבים 'תחתונים' - מים - הנקלטים מהשרש (התחתון). והנה, במדרש מפורש שעד מתן תורה היתה גזרה ש"עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה" - וגזרה זו נתבטלה במתן תורה. הסברה שמקור החמצן המיוצר בפוטוסינתזה הוא בפחמן הדו-חמצני נובעת מהלך מחשבה המתאים למצב הגזירה המפרידה בין עליונים לתחתונים - ש"עליונים לא ירדו למטה", ובמיוחד ש"תחתונים [מים - H2O] לא יעלו למעלה [חמצן - O2]" - שאזי מקור החמצן (העליון) יכול להיות רק בחומר שנקלט בעלה (העליון). ה'תגלית' שהחמצן מקורו במים הנקלטים מהשרש, מתאימה למצב שאחר ביטול הגזירה בו מובן כי יתכן שה'תחתונים' (המים שמהשרש) יעלו ל'עליונים' (לחמצן הנפלט מהעלה).
[חשיבות הקבלת התפתחות היסטורית של המדע להתפתחות רוחנית של העולם היא בהסבר המקורות הנפשיים של תהליכים קוגניטיביים: התורה אינה מפרידה בין תפיסה קוגניטיבית-שכלית - תהיה זו רציונלית ואובייקטיבית (לכאורה) ככל שתהיה - ובין מצבו המוסרי (שהיה קרוי בעבר, בלשון הפילוסופיה: תורת מדות הנפש) של בעל השכל. פנימיות התורה מתארת את סדר בנין האישיות הנפשית והמוסרית של האדם, ובה מצויים למעשה הארכיטיפים עבור כל סוגי ה'קוגניציה' האפשריים במין האדם. בדרך כלל, כמו במקרה שלפנינו, התפתחות תפיסת האדם את העולם (- ההתפתחות המדעית) מקבילה באופן חד-ערכי לתהליכים ההתפתחותיים המתוארים בתורה.]
נשוב לעסוק בשלשת המרכיבים הנכנסים לתהליך הפוטוסינתזה: אור מים ופחמן דו-חמצני (גז). שלשת המרכיבים מקבילים לשלשת מרכיביו הבסיסיים של מעשה בראשית: אור מים רקיע. ה'רקיע' הוא המפריד בין האלקות (ה'אור') ובין העולם (ה'מים'). הדבר רמוז בצורת האות א, המורכבת לפי הקבלה מ-י מלמעלה, י מלמטה ו-ו ביניהם: ה-י מלמעלה מקבילה ל'אור'; ה-י מלמטה מקבילה ל'מים'; ה-ו המפרידה ביניהם מקבילה ל'רקיע'. במינוח מקובל יותר לגבי ה-א, ה-ו היא ה"רקיע בין מים למים", כשהאור - ה-י העליונה - מכונה 'מים עליונים', והמים - ה-י התחתונה - מכונים 'מים תחתונים'. בין 'מים עליונים' ל'מים תחתונים' מפריד הרקיע, הפרדה מוחלטת לכאורה.
והנה, את תופעת המהפך המחשבתי בתפיסת תהליך הפוטוסינתזה - מהפך בו נשברה ההפרדה המוחלטת בין העליונים לתחתונים - אנו מוצאים גם בתוך תהליך הפוטוסינתזה עצמו: האטומים של חמצן שבמים הופכים להיות מולקולות של חמצן (גז) בסוף התהליך ואילו האטומים של חמצן שבפחמן הדו-חמצני (גז) הופכים להיות חלק ממולקולות הפחמימות המופקים בסוף התהליך. כלומר, תהליך הפוטוסינתזה מקשר בין האנרגיה האלוקית ובין העולם. תהליך זה מתבטא בירידת החמצן מהפחמן הדו-חמצני (הרקיע) לתוך הפחמימות - מקור ה'מתיקות' בעולם הפיזי. מצד שני, יש בתהליך זה העלאה של התענוג האנושי המצוי במים (- "מים מצמיחים כל מיני תענוג") - החמצן שבמולקולות המים - אל התענוג האלקי - החמצן הנפלט למעלה בצורת מולקולות של גז.
עד כה תארנו תהליך של חיבור ועירוב בין 'מים עליונים' ל'מים תחתונים' בעצם תהליך הפוטוסינתזה, והתפתחות לתפיסה התורנית של עירוב עליונים ותחתונים בתפיסה המדעית לגבי תהליך זה. והנה, הביטוי הבולט ביותר של חיבור עליונים ותחתונים בזהר הוא "איחוד מים עליונים ומים תחתונים" - דבר המתממש בתהליך הפוטוסינתזה עצמו. לפי פירוש "אשמורת הבקר" על הזהר, איחוד זה הוא הוא עצם ההתפתחות המקבילה ויחסי הגומלין, עד לחיבור ויחוד מלא, בין חכמת התורה האלקית (חכמה עילאה) וחכמת המדע האנושית (חכמה תתאה) - התהליך שגילינו בהתפתחות המדעית בנוגע לפוטוסינתזה!