פרק ג

הצלחה בצל

הצלחה בצל
בשני הפרקים הקודמים דנו בעיקר בצד הרוחני של ההצלחה - מציאת הדמויות המצליחות בתנ"ך, שעל ידי התקשרות בהן אנו זוכים להתקשר בכח הצלחה ולהמשיכו, והבנת היסודות הרוחניים-קבליים של הקשר בין סודות ההצלחה לספירת היסוד, ספירתו של יוסף הצדיק. בפרק זה ננסה בעזרת ה' לעמוד על נקודות מסוימות הגורמות להצלחה, אותן ניתן ללמוד מן הדמויות המצליחות העיקריות בתנ"ך - אליעזר עבד אברהם ויוסף הצדיק.
היסוד העיקרי החורז את הפרק הוא יסוד ה'צל' בהקשרי ההצלחה. השורש צלח, שרש ההצלחה, מכיל בתוכו את האותיות צל, והמילה הצלחה עצמה עולה צל חי בגימטריא (שעולה צמח, סוד משיח בן יוסף). כפי שנראה, סוד הצל הוא אחת הנקודות הפנימיות והעצמיות ביותר הקשורות עם ההצלחה, בכמה וכמה רמות - לקמן ננסה להעמיק ולהבין את סוד ה'צל' האופף את ההצלחה.

צל האמונה
כאשר אנו מדמים את האדם המצליח לאדם אשר נמצא כל הזמן ב"צל חי", מזכיר לנו הדבר דימוי קרוב - דימויו של הצדיק אשר "באמונתו יחיה". הצדיק חי כל הזמן בצל אמונתו - "צלא דמהמנותא" - כלומר: הוא חש את אמונתו כל הזמן כצל מעליו, הוא מודע אליה, מתלהב ממנה ומתחיה ממנה בכל עת. החיות אותה שואב הצדיק מאמונתו היא זו אשר נותנת לו את הכח לעבור מצבים קשים בידיעה שה' איתו: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי".
יוסף הצדיק הוא צדיק בו נאמר "וצדיק באמונתו יחיה". גם כאשר נקלע יוסף למצבים קשים ביותר, כאשר הוא נגנב מבית אביו ונמכר למצרים, ואף כאשר הוא מגיע שם לבית הכלא, יוסף איננו מאבד את בטחונו ואמונתו כי ה' עמו. בזכות אמונתו של יוסף, אמונה ברמה כזו בה הוא חש את צל ה' מעליו ומתחיה מתחושה זו, היא אשר גרמה להצלחתו של יוסף. מצד עבודתו של יוסף - להיות מודע כל הזמן ל"הוי' צלך על יד ימינך" - זכה לכך ש"ויהי הוי' את יוסף" ומתוך כך "ויהי איש מצליח".

צל הצדיק - התקשרות ושליחות
כשם שיוסף הצדיק זכה להסתופף בצל האמונה ועל ידי כך להצליח, יכול כל אדם להסתופף בצלו של יוסף הצדיק ולהצליח על ידי כך. אנו מוצאים כמה בתנ"ך את דמוי הצל כדמוי לצדיק אשר בצלו ניתן להסתופף: "רוח אפינו משיח הוי'… אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים". גם כאשר אמרו יהושע בן נון וכלב בן יפונה (אנשים בעלי חוש בהצלחה - כנזכר לעיל - וחוש ב'הצלחה בצל', כדלקמן) על אנשי הארץ: "סר צלם מעליהם" פירש רש"י כי המדובר הוא על הכשרים שבהם המגינים עליהם - ה'צדיק' של יושבי הארץ.
חלק מן ההסתופפות בצל הצדיק וההתקשרות בו מתבטאת בכך שהאדם עושה את שליחותו של הצדיק, הולך בדרכיו וממלא את רצונו. אנו מוצאים כי המושג הצלחה מופיע במפורש כמבטא שליחותו, שליחות השייכת לבית יוסף הצדיק: "פן יצלח כאשר בית יוסף ואכלה ואין מכבה לבית אליפז" - בפסוק זה משמעות הצליחה היא שליחת אש לכלות את בית אליפז.
משמעות נוספת של שליחות יכולים אנו למצוא בסיפורי הצלחה הדומים לזה של יוסף הצדיק. אנו מוצאים כי פעמים רבות משמש יוסף כ'מודל' ליהודי המצליח והמוצלח אשר מצליח דווקא בגלות, ומועיל שם לאחיו היהודים (בסוד "אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים"). יוסף מצליח בהיותו בגלות בין הקליפות של המצרים, ובסופו של דבר הוא זה אשר זן ומפרנס את משפחתו דווקא מממונם של מצרים. למרות היותו של יוסף בגלות במצרים אנו מוצאים אצלו מגמה של בירור ובעלות על מצרים, עד שהוא זה אשר מכין ומצוה על גאולת מצרים, בטבעו את 'סיסמת הגאולה': "פקד יפקד".
יוסף הוא שליח אל מצרים על מנת "להוציא יקר מזולל", ושליחות שכזו היא התקשרות אל נשמת יוסף הצדיק ואל שמו בבחינת: "יוסף הוי' לי בן אחר". השליחות וההצלחה הראשונה היא כאשר זוכים לקרב אדם שהוא בבחינת "בן אחר" - שאינו שייך עדיין בגלוי אל עובדי ה' - ולהוסיפו אל הקדושה. ההצלחה הנובעת משליחות לקירוב יהודים היא הצלחה בצל הצדיק - צלו של יוסף. אנו מוצאים את סוד הבירורים מן הרע בשרשו העליון ביותר בקטורת, אשר בה מקריבים לה' יא סממנים המכוונים כנגד יא כתרין דמסאבותא, קטורת זו היתה סגולה בדוקה להצלחה ולעשירות אצל הכהנים העובדים בבית המקדש.

צל אדונים
עד כה דברנו על הצל והשליחות במובנם הנעלה, במובן זה ברור מדוע ההולכים בצל האמונה ובצלם של הצדיקים זוכים להצלחה. אמנם, אם נתבונן בפסוקים נמצא כי הדמויות המצליחות העיקריות הן דמויות אשר נמצאות בצל אדוניהם גם בעולם הזה. אליעזר עבד אברהם הוא דמות אשר נמצאת בוודאי כל העת בצלו של אברהם אבינו, ומכח כך הוא שואב את הצלחתו. רק מכח היותו של אליעזר עבדו של אברהם וחי בצלו הוא זוכה להחלץ מהיותו ארור, ועד שכאשר הוא מגיע בשליחות אברהם - המקום העיקרי בו מתבטאת שליחותו - הוא מתדמה לחלוטין לאדוניו ויוצא מכלל ארור לכלל ברוך.
גם יוסף הצדיק אשר מצליח ביותר, נמצא כל הזמן בצל אדונים. למרות שמצד האמת נובעות הצלחותיו של יוסף מצל השכינה, ומצל אביו ואמו כמבואר לעיל, הרי שהצלחותיו בפועל הן בצל אדוניו המשתנים. הצלחותיו הראשונות של יוסף היו בבית פוטיפר, כאשר ההצלחות היו בצלו ולמענו. לאחר מכן מושלך יוסף לכלא, וגם שם הוא מצליח בצלו של שר בית הסהר. לאחר שיוסף משתחרר ומצליח עד כדי כך שמגיע למשול במצרים, הוא עדין דמות של משנה למלך - הוא עדיין בצלו של פרעה מלך מצרים. גם יהושע זכה להצלחותיו בזכות היותו כל ימיו "נער לא ימיש מתוך האהל" - אדם שחי בצל אהל התורה ובצל רבו משה.

הכנעה-הבדלה-המתקה בצל האדון
אם מבחינים אנו בתוך הקיום ב'צל' של אליעזר ויוסף, אנו מגלים כי ניתן לדרג את ההצלחות בצל לשלושה שלבים בהם משתנה רמת הכיסוי וההימצאות בצל אל מול רמת הגילוי וההצלחה האישית. אצל אליעזר אנו מוצאים כי כאשר מצוינת הצלחתו בתורה הוא נמצא לגמרי בצלו של אברהם אבינו, עד כדי כך שדווקא באותו מעשה לא נזכר כלל שמו של אליעזר. במהלך ההצלחות בכללן, שלב זה הוא שלב של 'הכנעה' , בו נעלם ו"חש" בשתיקה מוחלטת המצליח בצלו של אדוניו, ומהוה 'ידא אריכתא' שלו, כלומר: הוא 'משתלשל' מאדוניו ובזכות כך הוא מצליח.
לאחר מכן מופיע יוסף אשר למרות שהצלחותיו הן בצל אדונים, אין הוא דמות אנונימית כאליעזר. אצל יוסף אנו מוצאים סדר של 'הבדלה', סדר בו מבין האדונים המצרים המכסים עליו בצילם מתבלטת דמותו המוצלחת והנבדלת מהם - בסדר זה 'מתלבש' יוסף בגלות מצרים ומגלה בה את הצלחתו.
בסופו של התהליך עולה יוסף עד כדי כך שהוא בעצם שליט מצרים, הוא היחיד אשר יש לו באמת מלה של ממש במצרים, הוא השליט הממלל ומדבר במצרים. למרות היותו של יוסף משנה למלך, הרי שבאמת גם פרעה חשש מפניו ומתבטל בפניו - יוסף ממתיק את מציאות הקליפה של מצרים בכך שבהצלחותיו הוא משתלט עליה.
אליעזר, יוסף, יוסף עולה 'משולש' של המילה יהודי, כלומר: שלושת השלבים הללו הם הצטברות השלבים עד לבנין שלם של מציאות היהודי המוצלח (וכן עולה ג"פ - ממוצע כל מילה - 'משולש' של עשרים).

צל - כיסוי ושמירה
עד כה הסברנו והדגמנו כי ההצלחה תלויה בהיות האדם ב'צל', אך עדיין עלינו להבין מהי המשמעות הפנימית של הדבר. נראה כי המשמעות הפשוטה והעיקרית ביותר של הצל היא היותו מגן וכיסוי על האדם, השומר עליו מפני נזקים כשלונות ונפילות, ומשום כך הוא מצליח. כאשר האדם מכוסה בצל אין הוא חשוף לעינם הרעה של הבריות, ואין חשש כי יתנכלו לו וירעו לו.
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא יוסף הצדיק, אשר בתחילת דרכו לא היה ב'צל' אלא התבלט וניכר בין אחיו. יוסף זכה ליחס מועדף על ידי אביו בצורה שניכרה לעין כל, וגם הוא עצמו סיפר לאחיו את חלומותיו המלמדים על ניצני הגדולה שבו. משום שיוסף היה ללא כל כיסוי והעלמה הוא העלה על עצמו את קנאת אחיו, עד שסופו היה שזרקוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים. רק לאחר לימוד זה התחיל יוסף להתקדם כאשר הוא מכוסה ו'מוצל' במשך כל תהליך ההתקדמות. אכן, בסופו של דבר כה הפנים יוסף את יכולתו להתכסות ולהשמר בצל מפני כל "עינא בישא" עד שזרעו נמשל לדגים - "וידגו לרב בקרב הארץ", והבאים מזרע יוסף נתברכו "אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא". הדג "צולח במצולה" ומכוסה בה מעין כל. גם ליהושע - מזרעא דיוסף - תכונה דומה, והא נקרא "בן נון" - בן של אלו המשולים ל"נוני ימא".
אמנם, יש לציין כי אנו מוצאים - אם כי מאוחר יותר - דוגמא להנהגה הפוכה. לרבי אברהם קאליסקר היתה מחלוקת על אדמו"ר הזקן בנוגע ליחסו של אדמו"ר הזקן לבנו - אדמו"ר האמצעי. בין גדולי החסידים היה מקובל כי אדמו"ר האמצעי זכה לנשמתו של המגיד ממעזריטש (שעל שמו נקרא - דובער), ורבי אברהם מקאליסק סבר כי יש לכסות עליו ולהעלימו על מנת שלא ינזק. לעומתו, סבר אביו - אדמו"ר הזקן - כי אין חשש כזה, ומינהו לראש האברכים ולומר חסידות ברבים עוד בצעירותו. אנו מוצאים כי לעתים אין צורך להסתיר את ההצלחה, או, מוטב לומר: כאשר ההצלחה היא בשליחות, ב'צל' ובהנחית צדיק גדול ומורה דרך אין צורך להסתיר את ההצלחה עצמה.

בצל החכמה בצל הכסף
לאחר שהסברנו כי ההצלחה היא דווקא בצל חי, נביא עוד רמז נאה אשר יכול להסביר ולסכם לנו את תוכן המאמר, ואת דרך ההצלחה על פי התורה. הפסוק אומר "בצל החכמה בצל הכסף", "צל החכמה" הוא נוטריקון צלח. על מנת להצליח על האדם להיות "בצל החכמה" - צלו של יוסף הצדיק אשר עליו נאמר "בן זקונים", שתרגומו "בר חכים". יוסף הוא החכמה אשר מי שזוכה להסתופף בצלה, זוכה להצלחה. גם יוסף עצמו הצליח בצלו של אביו, כנ"ל, אשר פעמים רבות רומז בקבלה לספירת החכמה.
לפי רמז זה, נאמר כי "צל החכמה" רומז אל הפסוק שהבאנו לעיל מתהלים - "והדרך צלח", בזכות צל החכמה זוכה האדם להדר של הצלחה, הדרו של יוסף הצדיק עליו נאמר "בכור שורו הדר לו". אם נמשיך בדרך זו, הרי שהמשכו של הפסוק "בצל הכסף" הוא נוטריקון "צלך", ורומז לפסוק "הוי' צלך על יד ימינך". כבר הזכרנו לעיל כי המודעות לכך ש"הוי' צלך" היא המודעות אשר גורמת להצלחת האדם, וכפי שמובן מפסוק זה המדובר הוא בעיקר בהצלחה פיננסית.
הבעל-שם-טוב דרש פסוק זה כאומר שה' מתנהג עם האדם כפי שצלו מתנהג עמו, כלומר: כשם שצלו של האדם מגיב במדויק על פי תנועותיו, כך הקב"ה מתנהג עם האדם בדיוק על פי מעשיו, כצל. כאשר אנו אומרים כי "צל הכסף" תלוי בהתנהגות האדם אשר לפיה מגיב "הוי' צלך", יכולים אנו ללמוד מהמשך הפסוק באיזו התנהגות תלויים הדברים. אנו יכולים לדרוש כי "על יד ימינך" פירושו "על ידי" ו"על פי" התנהגות "יד ימינך" - היד הרומזת תמיד ליד המשפיעה והפשוטה לעזור לרש, "ימינך פשוטה", ולתת צדקה לרוב. כאשר האדם מקיים ביד ימינו "פתח תפתח" גם ה' פותח לו, כצלו, את אוצרו הטוב ומקיים בו "פותח את ידיך" להושיבו "בצל הכסף" בעז"ה.

חזרה לתחילת המאמר