מה לעשות?

לאחר נסיגת צה"ל מקבר יוסף - כחלק מ"תהליך השלום" - הציתו הערבים, אויבי ישראל, את ישיבת "עוד יוסף חי" שליד הקבר על אלפי ספרי הקדש שבה. כך עשו גם בבית כנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו. את כיפת קבר יוסף צבעו בירוק מתוך מגמה להפוך את האתר הקדוש לעם ישראל למסגד.
כל זה בנוסף לפגיעות בנפש ולאין ספור מקרים של ירי בחילי צה"ל ויהודים המתגוררים ביש"ע ובשאר חלקי הארץ. כל מי שמכיר את הטבע החייתי של הערבי, המכונה בתורה "פרא אדם", לא הופתע גם מהלינץ' שנעשה בחילי צה"ל הי"ד ברמאללה.

עלינו להסיק מסקנות:

א. אין פני הערבים לשלום, פניהם למלחמה. הסכם אוסלו מת, והיום ברור לכולם שהוא גם לא חל מלכתחילה.

ב. מלחמת הערבים בנו היא לא רק 'סכסוך קרקעות' אלא מלחמת דת: מלחמת האיסלאם נגד היהדות. על כן המלחמה סובבת מסביב למקומות הקדושים לנו (וכביכול גם להם) - הר הבית, מערת המכפלה, קבר יוסף (שלשת המקומות שאין אומות העולם יכולים לומר לישראל "גזולים הם בידכם", שהרי נקנו בכסף מלא על ידי אבות האומה) ושאר המקומות הקדושים.

ג. "תחילת נפילה ניסה". כל נסיגה שלנו - ויתור 'למען השלום' - רק מגרה יותר את תאבון אויבינו להשתלט על ארץ ישראל כולה ולגרשנו מנחלת אבותינו. בכל ניסה אנו נופלים קודם כל ברוחנו, מאבדים את דרכנו, וכתוצאה ישירה נופלים גם "קרבנות השלום" ר"ל.

ד. למרות כל הנ"ל, בטוחים אנו שסוף העם היושב בציון (ביחד עם יהדות התפוצות) להתעורר ולהתפכח. מתוך ההכרה שאויבינו נלחמים בנו על רקע דתם המשובשת והאכזרית, עלינו להתחזק בדת האמת - "מימינו אש דת למו". עלינו להתגייס למערכות ה' צבאות א-להי ישראל ולצאת לקרב מתוך שמיעת הקול הקורא - "מי לה' אלי!".

ה. על צה"ל למגר את האויב עד גמירא. כך אמר דוד מלך ישראל חי וקיים: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". בשעת מלחמה ממש, ההלכה קובעת שעל כולם להתגייס לצבא "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". חובת קודש זו חלה כמובן גם על לומדי תורה (ראה באריכות במאמר - "ספרא וסייפא").

ו. "הבא להורגך השכם להורגו". דעת התורה היא שבמקום פיקוח נפש (ואף כשקיים רק חשש רחוק של פיקוח נפש) יש לפעול בכל האמצעים האפשריים. יש לפגוע בעוד מועד בכל אויב המתקרב ליהודי, ומראה סימן כלשהו של רצון להזיק. זהו פסק התורה.

ז. על העם הערבי, עם נכר הטוען בעלות על ארץ ישראל, חל איסור "לא תחנם". עלינו להטיל חרם כלכלי על הערבים - לא להעסיקם ולא לסחור עמם כלל וכלל - על מנת שלא תתחזק אחיזתם בארץ. בפרט בשנה זו, שנת השמיטה, יש להיזהר לא לקנות מהם פירות וירקות.

ח. כראשית קיום המצוה של כיבוש ארץ ישראל והורשת אויבינו מתוכה יש לכבוש מחדש, באופן מיידי, את המקומות הקדושים לעם ישראל המחוללים על ידי אויבינו - הר הבית, קבר יוסף, בית הכנסת "שלום על ישראל" [כאן המקום להוסיף ביחס להר הבית, כי גם בזמן של 'שלום מדומה', לא יתכן הדבר שלערבים מותר להתפלל בהר בהמוניהם ואילו ליהודים לא ניתן לגשת למקומות המותרים בהר הבית ולשאת שם רינה ותפילה לה' א-להי ישראל]. מתוך זיקת העם לגאול את המקומות הקדושים יבוא הכח לכבוש גם את שאר חלקי ארץ הקדש ולרשת אותה לנחלת עולם.

ט. "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". הזמן בשל, מלמעלה משתוקקים להעניק לנו נצחון והצלחה בכל - להביא לעולם כולו שלום אמת. אך גם אנו צריכים להתעורר מלמטה - "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".

י. מתוך הקשר המחודש לציון כערך קדוש לדת משה וישראל יבוא העם לאחדות פנימית - "כאיש אחד בלב אחד". התורה, שקבלנו כולנו יחד מפי הגבורה, תתן לנו את הכח להילחם בעד עמנו וערי א-להינו. נצא לקרב מלאים בטחון בה' (ולא בטחון ב"כוחי ועוצם ידי"), בטחון המלווה בשמחה של מצות כיבוש וישוב ארץ ישראל (המקום בו עובדים את ה' "בשמחה ובטוב לבב מרב כל") - "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו".