עבודה עברית

הטורח בגופו ומהדר בממונו להקפיד על עבודה עברית מקיים (או מסייע בקיום) ארבע מצות כלליות של התורה:
א. שמירת שבת: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת להוי' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה..." (עשרת הדברות).
ב. ישוב ארץ ישראל: "... ולא תחנם" (דברים ז, ב), ופרשו חז"ל: "לא תתן להם חניה בארץ" (ע"ז כ, א, כפי שהובא בפרוש רש"י על התורה שם). מצוה זו חלה על כל אינו-יהודי שאינו בגדר "גר תושב" (רמב"ם הלכות ע"ז פרק יט. על "גר תושב" נאמר "וחי עמך", ויקרא כה, לה).
ג. מקח וממכר לישראל חברך: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כה, יד). ודרשו חז"ל: "מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך, תלמוד לומר 'וכי תמכרו ממכר, לעמיתך' מכור; ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר 'או קנה מיד עמיתך'" (תורת כהנים שם, כפי שהובא בפרוש רש"י על התורה). וכותב בעל ה"חפץ חיים" ז"ל (בספרו אהבת חסד, חלק ב, פרק כא, סעיף ד): "... וזה הוא תוכחה מגולה לאותן אנשים שדרכן כשצריכין איזה פועל או עגלה ליסע אינם מדקדקים לשכור דווקא את ישראל לזה... הלא ידוע דישראל קודם לנכרי לענין לקנות ממנו או למכור...".
ד. תמיכה לנצרכים: "... והחזקת בו... וחי אחיך עמך" (ויקרא כה, לה-לו). ופירש הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק י הלכה ז): "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולשאול. ועל זה נאמר 'והחזקת בו...', כלומר החזק בו שלא יפול ויצטרך".

במצוה הראשונה (שמירת שבת וזכרון קדושת השבת כל ימי המעשה) מתקשר היהודי לה' אלקי ישראל ולתורתו.
במצוה השניה (ישוב ארץ ישראל) מתקשר היהודי לקדושת ארץ ישראל.
במצוה השלישית ובמצוה הרביעית (העסקת יהודים דוקא, והחזקת ידי נצרכים על ידי שממציא להם עבודה) מחזק היהודי את קשרו לעם ישראל, ומתאחים (מלשון "אחוה") הקרעים שבין "יושבי אהל" ל"בעלי עסקים" (בעיקר על ידי המצוה השלישית) ובין עשירים לעניים (בעיקר על ידי המצוה הרביעית).

ועל ידי זה:

ברכת הוי' היא תעשיר ולא יוסִף עצב עמה -משלי י, כב