רב-שיח

הרב יצחק גינזבורג שליט"א עם פעילים מיש"ע

[ברקע לרב-שיח עמד קמפיין חדש של הפצת מדבקות בהן נכתב "אני אוהב את ארץ ישראל"]

ש. אנו מרגישים חסרי אונים, ושאנו, נאמני ארץ ישראל, צריכים לעשות יותר. רצינו לשמוע הצעות של הרב.
הרב: נפתח בעניני דיומא. אנו עומדים כעת בערב יום ירושלים, העיר שענינה שלמות. כנסת ישראל עצמה מכונה במקרא "ירושלים", על שם יראת ה' יתברך השלמה השוכנת בקרבה ועל שם הכרתה הפנימית שבכל הנוגע לקדש חייבת להיות שלמות.
ובהקשר שלנו: כשבאים להצהיר על עמדתנו בענינים הכלליים האקטואליים צריכים לומר דברים שלמים. צריכים לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
לדעתי, אף אחד לא הולך על זה - אומרים דברים חלקיים, ולא אמת שלמה. בנוסף לכך, כל הזמן מודדים את דעת הקהל המדומה - מה לדעת המודד ימצא חן בעיני הקהל. לכן נכנעים תמיד לדעת הקהל המעוצבת על ידי גורמים לא אמיתיים - התקשורת וכדו'.
שוב ושוב שומעים מהחוגים הפועלים בשטח שצריך לשאול את עצמנו האם העם איתנו, או שמא אי אפשר לומר משפט כזה או אחר כי דעת הקהל לא בשלה לשמוע זאת. הראש הזה - שכל הזמן שואל ומודד בשבע בדיקות האם העם איתנו בנקודה זו או לא - מזכיר את הפירוש החסידי למאמר חז"ל כי לפני ביאת המשיח יהיו "פני הדור [מנהיגי הדור] כפני הכלב": הכלב הולך לפני אדונו ונדמה שהוא המוביל, אך בעצם כל הזמן הוא מסתכל אחורה לבחון לאן רוצה האדון ללכת ומכוון את עצמו לפי זה. הדברים לא אמורים רק במנהיגות המקולקלת, אלא גם על המנהיגים הנאמנים, באם הם עסוקים כל הזמן בבחינת בשלות העם ורצונו. הכלב נסחב אחרי דעת הקהל משום שכולו-לב, הוא חסר את הכח השכלי (המשקיף על המציאות מלמעלה, מנקודת האמת), את ה"מח שליט על הלב" שיורה לו ולעמו את הדרך באופן עצמאי.
לפי עניות דעתי לא היתה אף פעם מדבקה מוצלחת, כי אף פעם לא היתה מדבקה שאמרה את כל האמת. אפשר לומר את כל האמת גם בכמה מלים. אנו יוצאים כעת מל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. רשב"י לא התכון להרגיז אף אחד, אך אמר את כל האמת בלי להמנע משום דבר. ממילא נאמר על רשב"י "זה המרגיז ממלכות", כשיחד עם זה הכי אהב את כולם. כל התורה כולה היא אמת, אך פנימיות התורה בפרט נקראת "חכמת האמת" - זו החכמה של האמת, כל האמת ורק האמת. זה התיסכול שלי ממה שאני רואה אצל נאמני העם והארץ שפועלים בשטח, שבאמת רוצים לפעול רק טוב. מאז ומתמיד הפתגמים והסיסמאות שפורסמו היו דברים סטריליים. אף פעם, בשום הפגנה, לא ראיתי אמת שלמה. זהו כמובן דבר שאפשר לתקן אותו מיד, החל מרגע זה.

ש. אולי נאמרו דברים חלקיים, אבל נכונים - "העם עם הגולן" וכדו'.
הרב: נכון, אבל אמירה חלקית או פתרון חלקי לא יתקנו את המצב. זה לא טיפול שרש, ויש כאן בעיה שרשית. לומר "העם עם הגולן" לא מתייחס בכלל לבעיה השרשית שיש כאן. לדמיין שיתחולל כאן תהליך - שקודם נוכל לומר כך, ובעוד חמש שנים עוד חצי משפט, ובעוד עשר שנים עוד משפט, הכל בגלל שכל הזמן חושבים אם העם יהיה איתנו - זה ברכה לבטלה. בדרך זו, העם אף פעם לא יהיה שלנו.
אי אפשר להגיע לציבור האינטיליגנטי של השמאל עם סיסמאות כמו "אני אוהב את ארץ ישראל". בשביל להגיע לאינטילגנציה צריך משהו לא סטרילי, משהו שמרגיז, עם עוקץ, אבל בחן ובטוב טעם. אמירת האמת בחן ובטוב טעם היא ה"באופן המתקבל" האמיתי, גם אם הדברים עלולים להרגיז מאן דהו בהיותם נוגעים בנקודות רגישות.
גם הסיסמה "אין ערבים אין פיגועים" איננה שלמה. לא מזכירים את התורה כי חושבים שזה לא יתאים לכולם. הפיגועים הם דבר חמור מאד, פקוח נפש, אך בכל זאת שרש הבעיה היא העובדה שהמדינה לא מנוהלת על פי התורה. אנו צריכים להאמין שהתורה בלב כל יהודי, וצריך להוציא את זה ממנו עכשיו - אי אפשר לחכות עד שהוא יחזור בתשובה שלמה ויהיה צדיק גמור. לכן, צריך לדבר על כל השלשה -ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. להשמיט אחד מהם זה הונאה.
כאשר אנו מתביישים לומר את האמת זה ממש כמו שהמדינה מתביישת לומר את האמת לעולם. צריך משהו כמו מדבקה "כן! מדינת הלכה". אסור להתבייש לומר את מה שאתה חושב באמת. אם אתה מתבייש מרגישים בחולשה שלך, והמסר לא עובר. לומר "אין ערבים אין פגועים" זה לצאת מעצמך כדי לדבר אל מישהו שרק פיגועים מענינים אותו, ולא לבטא את עצמך בשלמות. בלשון החסידות, זו התנהגות של "חיצון" - של מי שכל הזמן מתחשב בעולם החיצוני - שאיננה מאפשרת להעביר מסר פנימי ואמיתי בשלמות.

. המדבקה הכי פשוטה: "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל - אם תרצו אין זו אגדה". בלי להזכיר את תורת ישראל זה חסר משמעות.

נאמר את זה אחרת: חייבים להכריז מלחמה נגד הקיים. מלחמה בדרכי נעם. כל הזמן להתחשב בדעת הקהל זה לומר את הדברים ללא תוקף. צריך להכריז מלחמה נגד הממסד הקיים באופן ברור. צריכים לומר דברים תקיפים, אך ללא תוקפנות. לומר שכולם יודעים שיש בעיה חמורה, והפתרון שלה זה מדינת הלכה. זה טוב לכולם, לכל היהודים ואפילו לערבים - זה הכי טוב לכולם, ובלי זה זה רע לכולם.
נכון לעכשיו, כל אחד מתבייש במשהו אחר - יש מי שמתבייש להיות יהודי ויש מי שמתבייש לומר שהוא מאמין בתורה.

ש. רצו לבסס את ההתישבות ביש"ע גם על ידי חברה שערכיה אחרים, שגם היא תהיה שותפה להתישבות ביש"ע.
הרב. אני חושב שזה לא הדרך לקרב אותם, זה רק מרחיק. מה שמקרב זה רק "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". לומר משהו אחר זה לא "באופן המתקבל" באמת, זה "באופן המתקבל" חיצוני. "באופן המתקבל" פנימי זה רק לומר את כל האמת, במספיק חן כך שיעבור לזולת. אם בשביל שהדברים יתקבלו לא אומרים את מה שבאמת חושבים זה ההפך מ"דברים היוצאים מן הלב", זה רק ראש פוליטי-דפלומטי.
השתמשתי קודם בביטוי להכריז מלחמה - אם לא מדברים במוצהר על מהפכה, אז לא אמרנו כלום. אז אתה הולך עם הקיים, והקיים לא יתקן את עצמו מיניה וביה. חייבים לדבר על מהפכה. הכל בדרכי נעם, על פי החוק - אתה לא הולך נגד החוק, אבל אתה הולך על מהפכה. אם אין מהפכה שעוסקת בכל שלש השלמויות - שלמות העם, שלמות התורה ושלמות הארץ - לא עשינו כלום. לא רק שבית המדרש צריך להתחיל ללמוד מה התורה אומרת, אלא גם (כביטוי מורנו הבעש"ט זי"ע) "נשמת אדם תלמדנו" - להבין מה התורה שבתוך לבנו אומרת, והתורה הזו נמצאת בלב כל יהודי. צריך לגלות את התורה הנסתרת בלב שלו על ידי "דברים שיוצאים מן הלב" שלי. בלי "דברים היוצאים מן הלב" הדבורים אינם פועלים, הם אינם חודרים ללבו של הזולת ולא חושפים את נקודת היהדות שבו.

ש. השאלה היא האם רוצים להפוך את ארץ ישראל למושג ששייך רק לדתיים. אותו דבר לגבי ירושלים, כל הזמן יש איזה ניגוד כזה.
הרב: לאורך זמן, גם עם ישראל שייך רק למאמינים. מי שלא מאמין מתבולל בסופו של דבר, לא משנה אם בארץ או בחו"ל - אם ההתבוללות מידית או שהיא לוקחת עוד דור. אם זה גם הופך לאידיאלוגיה - וכידוע שישנם 'מנהיגים' בעם הדוגלים באידיאולוגיה של התבוללות ב'משפחת העמים' - זה נעשה עוד יותר מהר. בשביל לעצור זאת צריך לפנות אל כל יהודי כאיש מאמין. אסור לומר לו: "אתה לא מאמין, אז אני מדבר אליך אחרת". ארץ ישראל שייכת רק למאמינים, כך גם תורת ישראל ואפילו ההשתייכות לעם ישראל - אם אתה לא מאמין, הבן או הנכד שלך יהיו גוים ח"ו. היהודי הראשון, אברהם אבינו, היה המאמין הראשון, וכולנו בניו אחריו "מאמינים בני מאמינים".

כל מהפכה מתחילה מקבוצה. כפי שאמר הרבי מליובאוויטש, אפשר להתחיל עם "עשרה מכם" או "שלשה מכם". לא צריך כל הזמן למדוד אם העם כך או אחרת - זהו בדיוק התכסיס שלהם כדי לנטרל אותנו. באופן זה, אנו משחקים לידיים שלהם, עובדים לפי הכללים ודפוסי החשיבה שלהם ומונהגים על ידי מעצבי המדיניות הקיימת. כל זמן שאינך מצליח לצאת מדפוסי חשיבה שלהם, כל זמן שאינך יכול לומר בפשטות שאתה מתנגד לגמרי לכל הדרך שלהם, אתה בעצם משחק לידיים שלהם.
צריך לומר באופן חינני: אנו אוהבים אתכם, אבל מותר לנו לחלוק עליכם לגמרי. אנו מאמינים שהצלחתם מאד לשטוף את המח של אלו שבחרו בכם, אך בעצם, בנקודת הלב, הם מזדהים איתנו. בהקשר זה, לא יעזור לחכות עד שהעם יתעורר מעצמו אט אט. צריך להצהיר - מהפכה! בשביל לומר זאת באופן חכם וחינני צריך לבוא עם עומק רב - להראות שאפשר לדבר על נושאים של תורה ומדע ברמה הכי גבוהה. זה יגרום לכך שלאנשי השמאל החילוני תהיה דרך ארץ בפנינו. בינתים יש זלזול גמור, אנו נתפסים כפרימיטיביים.

ש. מי יכול לומר שהוא באמת אומר את האמת בשלמותה? איך אמת זו יכולה להכנס היום לתוך עם ישראל ולהפוך אותו מבפנים?
הרב: לפי דעתי אין זו בעיה. אפשר להתחיל מיד. יש כלל גדול ש"אין אדם עומד על הלכה אלא אם כן נכשל בה תחלה". כשמתחילים דרך חדשה ברור שיהיו טעויות, אך אם אין את העוז להסתכן בכך יושבים בחבוק ידים ולא עושים שום דבר. צריך כיוון, ואז - כמו כל מהפכה - זה יתחיל מקבוצת אנשים שהולכת על מהפכה ויהי מה, זה יקום ויפול ויקום עד שבסוף זה יצליח.
האמת היא שהעם איתנו בכל מכל כל. בכל נקודה שזה לא נראה כך, זה בגלל פעולה מוצלחת מאד של מעצבי דעת הקהל בארץ. העם רוצה את ארץ ישראל, אך חושב שזה לא ריאלי, כי כך לימדו אותו לחשוב. כולם אוהבים את ארץ ישראל, ומאמינים שהיא שלנו, אך לימדו אותם שוב ושוב שלהחזיק את הארץ, ולגרום לכך שלא יהיו בה ערבים, זה לא מציאותי, ועוד יותר מכך - זה לא מוסרי. משכנעים אותנו שהכיבוש זה לא מוסרי. סיפרו לי אודות אשה דתית העומדת בראש ארגון מפגשים בין יהודים לערבים בבתי הספר. היא אומרת שהיא תומכת בעם היהודי, שהיא מאמינה שארץ ישראל שלנו ושאם תיווכח שמפגשים אלו מזיקים לעם ישראל היא תפסיק אותם. למה בכל זאת היא עושה זאת? כי היא משוכנעת שהכיבוש הוא לא מוסרי.

ש. אז אולי לא מספיק לדעת שארץ ישראל היא שלך, אלא צריך לדעת מה היא עושה לך וכו' - לדעת מה התורה אומרת על זה.
אם תהיה מדבקה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל" ואחר כך הרבה הסברה, חוברות וחוגים וכו', זה יכול לעשות משהו.?
הרב: בהחלט.
עוד נקודה חשובה: מהפכה זה תנועה לא מקומית - לא שייך דווקא לשכם או לחברון או לתל אביב. כל עיר היא מרכז חשוב ביותר, אך לא עליה המלחמה. המלחמה היא על כל היהודים בכל המדינות. אנו צריכים תנועה מהפכנית עם טוב טעם ונשיאת חן - תנועה שתאמר ללא פחד וללא בושה את כל האמת, ותאמר שאמת זו טובה לכולם (שגם לערבים היא תהיה הכי טובה).
דווקא בחוגים שכל הזמן פועלים ( בניגוד לחוגים אחרים, שלא פועלים )- המחשבה תקועה, וממילא מתאימים למנטליות המנוגדת לנו ומשחקים לידיו של מי שמנסים לפעול נגדו. כל אחד כאן מסובב על ידי מישהו אחר - שרון מסובב על ידי אמריקה, התושבים כאן מסובבים על ידי התקשורת של השמאל (המסובב על ידי הכחות בארופה). צריך שמישהו יפרוץ, יצא ממעגל הקסמים וידבר בקול אחר וחדש.
. אפשר להסתכל על המציאות ולהרגיש שאין לנו אפשרות להאבק בתהליכים, שהכל תלוי בידי שמים, אך ההרגשה ש"אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים" היא אחד מהדברים הבלתי רצויים שקורים לפני ביאת המשיח. המחשבה שלנו שאיננו יכולים לסמוך על עצמנו ו"אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים" היא קללה (החותמת את הקללות המפורשות במשנה ביחס לדור שבן דוד בא ).

ש. מהו הסדר בו יש לפעול?
הרב: הכל מתחיל מאנשים שחושבים כך ומוכנים להסתכן. אנשים שמבינים שהיום יותר מסוכן לנסוע הביתה מאשר להצהיר על מהפכה, ולכן מוכנים לכך. אחר כך קבוצה זו תנסה ליצור כדור שלג עד שנגיע למסה קריטית, וה' יתן את החן והשכל הטוב כיצד לפעול. צריך ליצור בית מדרש, ובכך אנו עוסקים שנים ארוכות, אך צריך גם אנשי מעשה. יש צדק בטענה שכיום אין לבית המדרש שלנו הרבה כח ביצוע, אבל יש הרבה אנשים שמסוגלים לפעול - צריך רק לארגן אותם.
אם הציבור לא יחזור בתשובה שום דבר לא יעזור. חזרה בתשובה זה לא שילבשו שחורים ויגדלו פאות, אלא שנצליח לעורר אצלם משהו שמעבר לחומריות גרידא - את התורה שבתוך כל אחד. יש היום מליון יורדים, וכפי שכבר אמרנו - סופו של הלא-מאמין להיות מתבולל. דווקא אם מרחמים על יהודי שמחפש רק את הבורסה צריך לומר לו באופן ברור את האמת, אחרת בשלב מסוים ימאס לו והוא יסע ללוס-אנג'לס.

ש. לא כל כך הבנתי את המהפכה שהרב הזכיר - מה התוכן שלה?
הרב: התוכן הוא "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול". אם אין אור גדול להאיר לעם שהולך בחשך זה פשוט לא ילך. הפסוק משתמש בביטוי "מורדי אור". אפשר לומר שזו הגדרת מנהיגי הארץ ושליחיהם כיום - הם בכוונה מנסים לכסות על האור, והם הצליחו בכך. ישנו עם שלם שהולך בחשך. המהפכה היא עצם העובדה שפתאום העם יראה אור גדול. האור הגדול בא מהתורה בכלל, ומפנימיות התורה בפרט. משם יבוא האור הגדול, והמדבקה שצריכים כאן היא הדבר החיצוני ביותר לעסוק בו.
בכלל, היום כבר מתביישים לומר שעם ישראל הוא "אור לגוים", מפחדים לומר שפרופסור ערבי פחות חכם מיהודי - זה נתפס כגזענות - ובכך רוצים לטשטש את מה שהיה פשוט גם אצל כל הגוים, שהיהודים הם אלו שנתנו מוסר ושכל לכל העמים.
מי שרוצה לעשות מהפכה צריך להיות עמוד אור. האור הוא שדוחה את חשך, ולא המקל או האגרוף. האור הזה קיים, אך הוא חנוק. עם ישראל הוא שיעור קומה שלם, והיום אין ל"לב ישראל" החי את כל האיברים. אפילו כקבוצה קטנה, אין קבוצה שיכולה לתפקד בשלמות ולהביא את האור לעם ולעולם. גם אם אי אפשר לומר בדיוק איך להביא את האור, ניתן להרגיש שהאור קיים. רק צריך מישהו שיתחיל לגלגל את האנרגיה שקיימת. צריך גם להאמין שאנרגיה זו קיימת בהעלם בכל יהודי, ואם הדברים יצאו מלבנו הם יפעלו את פעולתם.

ש. הפסוק אומר "כי מציון תצא תורה". האבות התחילו להאיר את אורם בארץ - דווקא פה הם היו מרכבה. אברהם אבינו לא היה כל כך רלוונטי לעולם טרם בואו לארץ ישראל, וכאן הוא התחיל להאיר את האור האלקי לכל העולם כולו. דרך זה הפכנו להיות עם עם תורה גדולה וחזון גדול - "חזה ציון קרית מועדנו".
הרב: צריך להבין מה שאנו עושים פה בארץ - ובעולם בכלל. למה לדבר רק על הארץ? צריך להבין מה בכלל אנו עושים בעולם, להבין בשביל מה ה' בחר בנו, ולהבין שאי אפשר לנו ליישם את יעודנו בעולם בלי ארץ ישראל. ארץ ישראל נועדה לכך שעם ישראל יוכל להיות האור האמיתי והגדול בכל העולם. הדגש הוא שזה הכי טוב לכולם, שאנו נשב לבטח בארצנו ונתחזק בעצמנו ואז נוכל ליישם את התפקיד שבורא עולם הטיל עלינו.

ש. השאלה אם הולכים בכיוון כזה של פעולה מתוך אמונה שהוא יפעל באופן מיסטי, או שיש לכיוון זה כלים ארציים? השאלה אם בכלל צריך לפעול בכלים ארציים או לא?
הרב: לכן הזכרתי את הביטוי המוכר לכולם "אם תרצו אין זו אגדה". זה הכי מיסטי שיכול להיות.
חז"ל אומרים כי לא רק בין יהודים ליהודים, אלא בכלל ביחס שבין עם ישראל לאומות העולם, הפסוק "היא חכמתם ובינתכם לעיני כל העמים" מתממש רק אם אנו באים עם תורה שלמה. החלקיות מעמידה את האדם כטפש - זה חוק פסיכולוגי מיסטי. אם אתה בא עם משהו מושלם - באמת, ולא רק למראית עין - אתה משכנע.

ש. למה הרב קורה לזה מהפכה? למה אי אפשר לומר את כל מה שהרב אמר, ועדיין שזה יצא יפה מאד עם המשך הקיים?
אולי עדיף לומר שהכל כבר נטוע בעם ישראל, שגם היום הוא בלבו איתנו, ואנו רק רוצים להוציא ולגלות את זה. למה לקרוא לזה מהפכה?
הרב: אפילו כששני חברים משחקים שחמט - זו מלחמה. אם אתה מתעלם מכך שיש פה מישהו שפועל נגד מה שאתה רוצה, בכלל לא יבינו מה אתה רוצה. אם תאמר את הדברים באופן סטרילי, אף אחד לא יבין אותך. יכול להיות משחק שקט או משחק רועש, אבל ברור שבכל משחק תחרותי יש עימות. אני לא שונא את מי שמתנגד לי בעימות הזה, מה עוד שהעימות הוא בכלל לא ביני לבין עם ישראל אלא ביני לבין המנהיגות. המלה מהפכה היא לא הנקודה הכי חשובה כאן, אך אם לא נאמר ששום דבר לא יעזור בלי מהפכה לא יבינו אותנו. בשביל להוציא את הלא-מודע מהלב צריך מהפכה בראש. צריך לבוא עם תוקף של מהפכה, אחרת לא מובן מה חדשת. לצפות שהכל יסתדר מעצמו, בלי תוקף מהפכני, זה חלום נעים.

ננסח זאת כך: יש מי שמקים מפלגה כדי לתפוס את השלטון, והמשחק מתנהל במגרש שמקובל על כל המתמודדים. אנחנו נגד בית המשפט, נגד החוק - איננו אומרים לעבור על שום חוק, אך אנו רוצים להפוך את החוקה בארץ, לעבור לחוק על פי תורה. אתה צריך לומר שאתה רוצה מהפכה כי אתה לא מאמין בצדק של חוקת המדינה, כי אתה מאמין שבית המשפט הוא שרש כל הצרות. בית המשפט שולט כאן בכפה. זה ממש אבסורד שהצבא לא יכול להרוס בית ערבי, לפגוע ברכוש, כדי למנוע פגיעה בנפש - הדבר הכי פשוט ומתבקש - בגלל בית המשפט. אם היו הורסים את הבית מיד לא היו פיגועים, אז מי הורג כאן את האנשים? בית המשפט, שלא נותן לצבא להרוס בתים. בכלל, אם לא נזרים לערבים מליונים הם ילכו מכאן בעצמם. יש שיטות מאד טובות איך לפתור את בעית הערבים בלי לשפוך דם.
דוגמה לפתרון: שנים אנו מדברים על תנועת נוער עם הרוח מהפכנית שתוארה. בעצם יש היום את נוער הגבעות, זו תופעה טובה ובריאה? (מ.: בוודאי). זו תנועה של מרדנות - יש לנוער הגבעות תודעה לכך שהוא מורד במשהו, אך יש לחלק ממנו בעיה - אין לו ראש. אחד מהחברים הטובים שלנו, שיושב באחת הגבעות, סבור שאסור להשתמש בחשמל של המדינה ושרצוי להתנתק מכל מערכות המדינה. אנחנו לא חושבים כך - כדי לעשות מהפכה אפשר להשתמש בחשמל של המדינה - מותר להשתמש במה שיש, ואפילו לקבל תקציבים, ורק צריכים להזהר שלא להשתעבד לערכים הפסולים שישנם במערכת, למה שאיננו האמת של התורה.
אנחנו לא מתנתקים מהחשמל, ולא מכל מה שקיים במערכת ולא עלול לקלקל את האמת שלנו, אך אנו מכריזים מהפכה. גם מהפכה לוקחת זמן. ברור שהיה קל הרבה יותר לעשות מהפכה נגד הבריטים מאשר נגד היהודים. נגד עם זר קל לפעול, אך כאשר מדובר בעם שלך - העם שאתה אוהב, ורק מתרגז על מי שמסובב את הראש ליהודים שמאמינים כמוך (כשהרבה קלקול גם נובע מהתדמית של העולם הדתי) - יותר קשה לפעול, אך 'זה מה יש'. ביאוש של חלק מהחברים, כמו במרדנות של נוער הגבעות, יש נקודה חיובית של אמת, אך זה עדיין לא מה שצריך להיות. אם היה תקציב היה אפשר לארגן את כל הגבעות - לאחד ולתת כיוון והנהגה. ברור שצריך אמצעים גשמיים לחולל את המהפכה.

ש. האם הדרך לפעול עכשיו היא לצאת ולדבר נגד מה שקיים?
הרב: אפשר לומר דברים חיוביים, אך גם מה שחיובי צריך להיות 'מרגיז', בדומה לאמירה שהזכרנו קודם - "כן! מדינת הלכה". צריך לומר זאת עם כזה חיוך, שגם ירגיז וגם ישעשע את השומעים. כל כך השחיתו את המושג "מדינת הלכה", הצליחו להכפיש את הביטוי, עד שאם תבוא ותאמר "כן! מדינת הלכה" אנשים ירימו גבות. זה גם 'יחייך' להם - צריך לומר דברים תקיפים בחכמה, דברים מרגיזים אבל לא מאיימים.

ש. מבחינתם מסר של מדינת הלכה זה מפחיד.
איך המסר הזה, של מדינת הלכה, מתקבל אצל מי שלא שומר תורה ומצוות? מה התהליך שצריך לעבור כדי שמסר כזה יוכל להתקבל?
הרב. במהפכה לא תופסים מיד את כולם, אך מפיחים רוח בעם ישראל. המשבר הוא יציאת הרוח מהעם, וצריך להפיח רוח חדשה. מליוני אנשים בלי רוח מחכים שיהיו עשרה אנשים שיפיחו בהם את הרוח - זה מיד יתחיל לתפוס. או שיקח יותר זמן או פחות זמן, או שיהיו יותר כשלונות או שיהיו פחות, אך בסוף זה יצליח. ברגע שלוקחים כיוון ולא מתיאשים ממנו. וודאי שצריך לעמוד מאחורי כל זה אור גדול של תורה. באחד המאמרים כתבנו שאי אפשר להתחיל מיד עם הפצת ההלכה, וחייבים להתחיל עם ריכוך המציאות באורה של "נשמת התורה", הקבלה. להתחיל באור גדול ובלתי-מחייב, ואחר כך, כאשר זה יגרום לכך שהעם יהיה בשל לקבל את עול ההלכה, להביא לחיבור בין הקבלה וההלכה למציאות.

ש. עם מה מתחילים?
הרב: עם נכונות. מתחילים עם חופש הדיבור, עם החרות של פסח (סוד פה-סח, כנודע). צריך לומר איך יהיה כאן טוב - לומר מה שאת באמת מאמינה שיעשה פה טוב. לא משהו מקומי, אלא משהו כללי. שום פתרון מקומי לא יפתור את הבעיה, וצריך פתרון כללי - תיקון כללי.

ש. צריך מנהיג.
הרב: יש מאמר חז"ל ש"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד". לקבל מנהיג, חוץ מלקבל את התוכן של דבריו, זה גם לקבל את הסגנון. ראשית המבחן היא האם מקבלים את הסגנון - אם הולכים עם מה שמוצא חן בעיני המנהיג, גם אם סגנון הסיסמה שלו לא כל כך מוצא חן בעיני. זהו המבחן האמיתי לקבלת הנהגה - האמונה שהמנהיג הוא נשמה כללית, ולכן ה'חן' שלו נוגע ללבו של כלל עם ישראל. אכן, גם מנהיג זה נופל וקם - "שבע יפול צדיק וקם" - ומקבלים סטירות לחי על ימין ועל שמאל. אם לא מוכנים לקבל סטירות אי אפשר לעשות שום דבר.
הרצל חזה משהו חלקי מאד, וגם זה לקח חמשים שנה. צריך להאמין שהעולם התקדם מאז - שאנו אומרים משהו מושלם שיתממש הרבה יותר מהר. אי אפשר בלי ההזדהות של העם, אך זה יכול לקחת מעט זמן בלבד.

אם תרצו אין זו אגדה!