תגובה לפיגוע והדרך לשלום

א. "כל ישראל ערבים זה לזה". על כל יהודי לכאוב את הכאב של יהודי חברו (גם 'חבר' כזה שלא ראהו מימיו, כדברי הבעל שם טוב זי"ע). בפרט הדברים נכונים כאשר יהודי נפגע על ידי מחבל אויב ישראל, שאזי נצטוינו בתורה "להעלות חימה", ולא "לעבור לסדר היום" על האירוע.

ב.חז"ל אמרו "מחשבה מועלת": ראוי שכל אחד יצייר, במחשבתו על כל פנים, מה שלבו החם אומר לו - איך היו כחות הבטחון שלנו צריכים להגיב לאירוע כזה. וודאי ווודאי היו צריכים, ראשית כל, לרדוף ולפגוע בנפש המחבל. שנית, על מנת להרתיע את האוכלוסיה העוינת, שמכאן ולהבא לא יחפו על מחבלים, מן הראוי להרוס את הבית הסמוך לאירוע. טיפול זה הוא הטיפול הנקודתי והמיידי הנחוץ, כמובן שלטווח הארוך יש לערוך שינויים מפליגים בכל מבנה המערכת המדינית.

ג. הנביא אומר: "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי", ופירשו חז"ל שהתורה שנקראת עוז היא העושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. רק על ידי תעוזה של קדושה, הניתנת לעם ישראל על ידי תורת אמת, נזכה לשלום אמת, שלום כזה שמוצא חן בעיני אלקים (פמליא של מעלה) ואדם (פמליא של מטה).

ד.בין המידות שהתורה נדרשת בהן מצינו "כלל שהוא צריך לפרט". טובת הכלל חייבת לבוא לידי ביטוי בטובת כל פרט שבו.
לשכל הבריא, פיגועים חוזרים ביהודים בידי מחבלים עליהם מחפה כללות האוכלוסיה של עם עוין, מעמיד את "תהליך השלום", כפי שתהליך זה נתפס כיום, בסימן שאלה.
עם ישראל, בעצם מהותו, שוחר שלום. אך תהליך השלום של היום, בו "המטרה מקדשת את האמצעים", הוא תהליך שלום שגוי - נסיון להגיע לשלמות האוטופית תוך התעלמות מן המציאות הממשית - "והיא לא תצלח". השלום האמיתי יבוא כאשר נחזיק במעוזה של תורה, אזי נדע איך לנתב את התהליך ואיך להמתיק בליבם של העמים את שורש עוינותם לעם ישראל - "ובא לציון גואל".