תאריך עברי

תורתנו הקדושה, שבכתב ושבעל-פה, פותחת במודעות ל"זמן". התורה שבכתב פותחת: "בראשית..." ("בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"), ואילו התורה שבעל-פה (המשנה) פותחת: "מאימתי..." ("מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן"). וכן, המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל לפני יציאת מצרים - היינו, הכח האלקי לצאת ממצרים (נכון גם להיום) - הלא היא: "החודש הזה לכם ראש חודשים...", מצות קביעת הלוח העברי (בלשון חז"ל: "סוד העיבור").

על ידי שיהודי מהדר לחשב את עתיו וזמניו בהתאם לתאריך העברי, הנו מפרה את מודעותו בכלל. זהו הפירוש של "סוד העיבור" ("עיבור" גם מלשון "עברי") - העיבור של המודעות (בלשון הקבלה: העיבור ברחם אימא עילאה - "אם לבינה תקרא") - הזרעת הכח בנפש להגיע לרמה גבוהה יותר של מודעות.

והנה, פלא, בחשבון גימטריא: תאריך עברי = בראשית! [ בקבלה מובא שבראשית הוא בראתי ש] .
בבטוי תאריך עברי ישנן את כל חמש האותיות: בראתי.
שאר האותיות - ערכי = ש.
נמצא שעל ידי השימוש בתאריך עברי אני בורא מחדש (בראתי), ברמה גבוהה יותר, את ערכי שלי, ערך המודעות הפנימית של נפשי.] ראשית העבודה הפנימית של הנפש ותיקון מציאות העולם החיצוני תלויה בשימוש בתאריך עברי!

לאחר חטא אדם הראשון, פנה ה' יתברך אל האדם בשאלת: "אַיֶכָּה?". ראשית חשבון הנפש של האדם הוא לדעת איפה הוא נמצא בעולם, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. בקבלה מבואר שממד הזמן -ממד ה"שנה", בלשון ספר יצירה - הוא הממוצע המחבר את ממד ה"עולם" (המקום הגשמי של האדם) לממד ה"נפש" (המקום הרוחני של האדם). ראשית כל, על האדם לדעת "איזה יום היום", שעל ידי ידיעה זו יוכל לדעת ולחבר יחד את מקומו הגשמי עם מקומו הרוחני. גם בחקירת העדים (בדיני נפשות) עיקר שאלות הדיינים הן בנוגע לזמן, באיזה יום, באיזו שעה וכו'.

להיות יהודי הוא קודם כל לחשוב יהודי. לחשוב יהודי הוא גם לחשב את כל חשבונות החיים באופן יהודי, החל מקביעת תאריכים ביומן האישי שלו. אז, ורק אז, יידע באמת איפה הוא נמצא בחיים, ואיך יצליח לתקן את מעמדו וחלקו בעולם.