"הצדיק אבד"* - הפקת לקחים לדורנו

הפסוק "יבוא שלום ינוחו על משכבותם הֹלך נכֹחו" הוא המשך לפסוק מובהק של הסתלקות הצדיק בטרם עת- "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק". המשך זה מדגיש כי על אף שהסתלקות הצדיק נעשית על רקע של מצב קשה מאד, הרי שלצדיק עצמו - אחר הסתלקותו - הכל טוב. אכן, הנביא זועק על כך שבני הדור צריכים להפיק לקחים מאבדן הצדיק.

נחלק את הפסוק לשלש נקודות בקורת של הנביא על היחס לאבדן הצדיק - "ואין איש שם על לב", "באין מבין" ו"כי מפני הרעה נאסף הצדיק" - ונדרוש אותן בהתאמה למצבנו היום:

טענתו הראשונה של הנביא - "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" - איננה מתיחסת, מן הסתם, לאנשים שהצדיק קרוב ללבם. אנשים אלה - הן הקרובים לצדיק בפועל, ובוודאי כן הוא אצל כל איש ישראל שלבו ער עדיין - וודאי חשים כאב רב באבדן הצדיק (אלא שפעמים רבות נדמה כי אין לאל ידם לעשות מאומה). בתנ"ך "איש" משמעו פעמים רבות אדם חשוב, ועוד יותר מכך - מנהיג. טענת הנביא ש"אין איש שם על לב" היא התביעה על כך שהמנהיגות איננה שמה על לב במדה מספקת את המצב הקשה, ואיננה דואגת להפסקת המצב בו יהודים נרצחים ואובדים מן הארץ.

טענתו השניה של הנביא - "ואנשי חסד נאספים באין מבין" - מתיחסת לכך שישנם כאלו אשר אינם רוצים להבין את המצב, ואף מעונינים שאנשים אחרים לא יבינו את המצב. מלשון הנביא - "באין מבין" - ניתן אף להבין כי "אנשי חסד נאספים" בגלל ה"אין מבין" (כלומר, שחוסר ההבנה איננו רק בנוגע לאירוע של "הצדיק אבד", אלא זהו חוסר הבנה כללי בנוגע למצב, הקודם להאספות אנשי החסד וגורם לה, ר"ל). בדורנו, ה"אין מבין" היינו התקשורת אשר פועלת על מנת לשבש את כושרו של הציבור להיות "מבין דבר מתוך דבר", מתוך פחד מפני התשובה הכרוכה בהבנה - "ולבבו יבין ושב ורפא לו". תפקידה של תקשורת מתוקנת הוא לסייע להבנת הציבור - לנתח את שרשי המצב המתחולל ולהבין את סיבותיו - ולצד כך לעזור לו לצייר במוחו כיצד ניתן להחלץ מהמצב הביש וכיצד ראוי שיתנהלו הענינים (והיינו תיקון כח המדמה, השייך לכח הבינה, ה"מבין", כנ"ל בפרק א). כל עוד פועלת התקשורת באופן של "אין מבין" - כאשר היא מפעילה את כח המדמה השלילי אצל הציבור, מפחידה אותו ומשבשת את דעתו והבנתו - היא שותפה בכך ש"אנשי חסד נאספים".

אכן, כל עוד המנהיגות והתקשורת אינן בידינו - מצב שיש לפעול לשינויו, כמובן - נוגע לנו בעיקר חלקו השלישי של הפסוק: "כי מפני הרעה נאסף הצדיק". פשוטו של פסוק זה הוא שהצדיק נאסף מפני הרעה העתידה להגיע לעולם, על מנת שלא יראה ברעה זו. לפי הבנה זו, הנביא 'מאיים' על ישראל כי "נאסף הצדיק" מפני שהמצב עומד להחמיר ולהתדרדר (כשתכלית איום זה היא החזרתם בתשובה). אכן, ידוע כמה התנגד מורנו הבעש"ט לדרך ה'מגידים' בדורו, שנהגו לאיים על עם ישראל ולצייר בפניו ציורים מפחידים של הרעת המצב ועונשים חמורים מן השמים בזה ובבא. אם כן, בדורנו (אחרי ההכנעה וההבדלה שבדרך המוסר שקדמה לבעש"ט, כאשר הגיע הזמן להמתקה שבדרך החסידות) יש לפרש את הדברים באופן שונה, ולומר כי הם הם הדברים - הנביא מזהיר כי הצדיק נאסף מפני הטענות אודות הרעת המצב העתידית (אל תקרי "מפני הָרָעָה נאסף הצדיק" אלא "מפני [איומי] הֲרָעָה נאסף הצדיק"). כאשר רבנים ואנשי תורה מתפקדים כנביאי זעם, כאשר הם מאיימים בכך שהמצב רק עתיד להוסיף ולהתדרדר, הם עצמם עלולים לגרום בכך להתדרדרות המצב בפועל, ר"ל (ומגלגלים חוב ע"י..., ה' ישמרנו).

הדרך הנכונה - אותה הורנו כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש - היא להסביר בבהירות מה הן הבעיות בפניהן עומד הדור, אך תוך כך לשרטט, בשמחה ובאופטימיות, את הדרך להחלץ מהמצב הביש (עד שמגיעים למצב בו ניתן לומר "אודך הוי' כי אנפת בי" - מצב בו מתברר כי יש להודות ולשמוח גם על מה שנתפס עד כה כצרות קשות ורעות). כלומר, עבודתנו לעת כזו היא תיקון כח המדמה - עבודת "ישמח צדיק כי חזה נקם", המגינה מפני האספות ואבדן הצדיקים - העמדת ציור בהיר ומשמח מאד של הדרך המשיחית לתיקון המצב ואף של דמות המלך המשיח שיבוא ויגאלנו, בקרוב ממש, ממצב זה(לאפוקי מפתרון טכני ואפרורי).
תיקון כח המדמה בתוכנו פנימה יביא בעז"ה לציור בהיר ומשמח אשר יתקבל היטב גם בצורה תקשורתית (ויהפוך את דרך ה"אין מבין") ויביא לשינוי המנהיג (כך ש"ישים על לב") והמציאות כולה, עד להבאת הגאולה האמיתית והשלמה, על ידי משיח צדקנו, "ברוב שירה וזמרה".

*לעילוי נשמת הקדוש נתנאל עוזרי הי"ד