הלקח האמיתי מרצח רחבעם זאבי הי"ד

יהודי שהולך לעולמו מותיר כירושה את כל הטוב שעשה בחייו, ואחר פטירתו יש לקיים את הפסוק "והחי יתן אל לבו" - לקחת ללב את כל הטוב שעשה בחייו, ולהתאמץ ללמוד ממנו ולמלא את מקומו. כל שכן כשיהודי נרצח על קידוש ה' בידי אויבינו הגוים, אז מוטל עלינו ביתר שאת להתבונן בכל הקודש שבתכונותיו ודעותיו ולהתחזק בדברים הטובים שעשה.

רחבעם זאבי הי"ד עסק בהבטחת קיום עם ישראל בארצו. הוא גרס כל חייו שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, ולכן צריך להפריד בין העמים. זה הדבר העיקרי שעלינו לתת כעת אל לבנו: תמצית דרכו, עמה עלינו להתעצם, היא שאסור לחבור עם האויב המזיק ולסייע לו לחיות בארצנו. לדבר זה יש גם משמעות בחיי הפרט: אין לתמוך בשום מפעל שמעסיק ערבים - בתי מלון, מסעדות, מוסכים וכו' - לא להשתמש בשרותיהם ולא לקנות את מרכולתם. מעבר לפן הבטחוני (שבלט ברצח זאבי הי"ד ובפיגוע הירי בתלפיות), יש בכך גם פן עקרוני של החלת ריבונות על ארצנו - לאור מצבנו, צו השעה הוא להפגין את הנבדלות והריחוק בין העמים.

לפי החסידות כל תהליך מתוקן מורכב משלשה שלבים: הכנעה, הבדלה והמתקה.

רצח זאבי הי"ד הוא הכנעה ברורה, שבעבודת הנפש גורמת להכנעה כלפי שמים והכרה שיש בכך מסר אלקי.

ההבדלה היא המסר עצמו - מסר ההבדלה בין העמים.

התכלית הסופית של מסר זה היא המתקה - הפצת אלקות לכל העמים ותיקונם. יעד שיתאפשר רק אחר שעמנו יתחזק ויבליט את יחודו, תוך התבדלות מעמים זרים ומהשפעות זרות.

יעוד עם ישראל ותורתו הוא הפצת האמונה באחדות ה' בקרב כל העמים, עד ליעוד של "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד". אנו חפצים בטובת כל העולם, אך הרצון להגיע לשלום והמתקה ללא הקדמת ההבדלה בין שני העמים, גורמים לכל הצרות המתרגשות עלינו. ללא הבדלה גם ההמתקה היא מדומה - יש בה מתן לגיטמציה לכל שקר עיוות ורעה חולה, ולא תיקון והטבה אמיתיים.

ונקודה נוספת בה התחיל רחבעם זאבי הי"ד: על החכי"ם נאמני ארץ ישראל לפרוש מהקואליציה. בממשלה שוררת רוח עיוועים, היא מבולבלת ולא יודעת להגיב למציאות הקשה. המחשבה שממשלת אחדות מאחדת את כל העם בדעה אחת היא אופוריה. בעצם זו ממשלה משותקת הגורמת בעם לתסכול אין סופי - העם 'אוכל' בעל כרחו את כל מה שקורה, כשהאחדות המדומה משדרת שאין כל פתרון.

הפתרון האמיתי קיים מחוץ למערכת, ורק מי שמבין ש'זה לא זה' - שהמדינה כפי שהיא לא מסוגלת להתמודד עם בעיותינו - יכול לחתור לפתרון האמיתי: חיי עם ישראל בארצו לפי תורתנו הקדושה, ללא כל פשרות. גם אם הפתרון איננו בידי החכי"ם נאמני ארץ ישראל (שאם לא כן, הם לא היו מצטרפים מלכתחילה לקואליציה), ועל כן פרישתם נראית כהרמת ידים מתוסכלת ומיואשת, בכל זאת פרישה זו תחזק את ה'תאים הבריאים' בצבור, התאים שביכולתם להתגבר על ה'חיידקים המזיקים' ובסופו של דבר להביא לפתרון אמיתי ושלם.

הדגש על שלמות הפתרון חשובה ביותר - כשצועדים בכיוון הנכון ומנצחים, צריך למצות נצחון זה עד הסוף, אחרת מסתבכים יותר ויותר בהמשך (כפי שקרה במלחמת לבנון, כשישראל לא שעתה לקריאת הרבי מליובאוויטש, ולא קיימה את הכלל היהודי שטבע דוד המלך: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"). כשיוזמים תהליך קשה כמו ההבדלה מהערבים, יש לעשותו באופן מוחלט ושלם, ללא פשרות - אין לחלק בין הערבים ביש"ע לערבים בכל ארץ ישראל. יש להבדל מכולם בבת אחת - רק כך תהיה תועלת בענין.

כל יהודי הוא עולם מלא ואינסופי, והריגתו על עצם יהדותו מקדשת אותו. רחבעם זאבי הי"ד סומן כמטרה - הוא לא נהרג רק על עצם יהדותו אלא גם בהיותו איש צבור ובשל דעותיו.
את דעתו, אותה בקשו המתנקשים לרצוח, עלינו להחיות ביתר שאת - וזכות זו תעמוד לו ולנו לעד.