לשנות ראש

אחרי רצח השר רחבעם זאבי הי"ד נכנסו כוחות צה"ל לכמה ערים וכפרים ב"שטחי איי" ונחלו הצלחות בחיסול מבוקשים ובמניעת פיגועים. כעת, לאחר שצה"ל נסוג מרוב השטחים אליהם נכנס, שוב התגברו הפיגועים. כיצד יש להתיחס לפעולות המוגבלות של צה"ל?

ככלל, בכל ענין בעולם, אמר החכם כי "טובה פעולה מהעדר" - כל פעולה של צה"ל למניעת פיגועים היא טובה, מוצדקת (ובהקשר זה, כל מה שיעיל הוא גם מוצדק במאה אחוז - כדי להגן על חיי יהודים מורה לנו התורה להשתמש בכל האמצעים), ויש לברך גם על פעולה קטנה ובלתי מספקת של צה"ל. אבל, בכל פעם שעושים פעולה צבאית טובה ונסוגים ממנה הדבר גורם חלישות להבא ומכניס את העם ליאוש - גם לפעולה נכונה אין ערך, כשברור שהיא לא תחזיק מעמד לאורך זמן. מעשה טוב ונסיגה אחריו יכולים לנבוע מתוך סוג של חכמה להרע: באופן פסיכולוגי פעולה כזו מחלישה את הרצון לפעול להבא - אם אין בעשיה הבטחונית נצחון ונצחיות, אז בשביל מה לעשות בכלל? העשיה והנסיגה אחריה מכשירות אמירה של "ניסינו הכל" שתכליתה יאוש והתקפלות.

וודאי שברמה הפרטית - למשתתפי הפעולה - יש תועלת מקומית מכל פעולה טובה. כשחייל, העצור וכבול בדרך כלל, זוכה לעשות פעולה טובה למען עם ישראל - כשהוא נוקם נקמה פורתא (שיש בה משום נחמה פורתא לעם ישראל) - הוא מקבל התעוררות תשובה ורצון להתקרב לקודש. כך, למשל, הנצחון המופלא במלחמת ששת הימים - שכלל את החזרה למקומות הקדושים - עורר רבים מבני ישראל, ובפרט חיילים, ברגשי קודש עזים. אפילו אם אחר העשיה הטובה באה נסיגה, הרי עצם הפעולה יכולה להדליק אצל אי מי את הניצוץ היהודי (ובאמת, גם החשש מהתעוררות מסירות נפש ותשובה גורם, אצל נותני ההוראות, לפחד תת-מודע מפעולה צבאית נכונה).

אכן, ברמה הציבורית, הנסיגות החוזרות ונשנות אחר כל פעולה משקפות את החולשה הכללית של עמנו ושל המדינה מול הלחץ שמפעילים עליה אומות העולם. חולשה זו נובעת מהעדר חוט שידרה עצמי, מכך שאין אנו מוכנים להזדקף כיהודים שלמים ונאמנים לתורה. כל עוד אנו מתביישים בזהותנו העצמית האמיתית אנו חלשים ו'לחיצים'. רק כשנעמוד באמונה ברורה ופנימית בתורה לחצי העולם יוסרו, האומות יקבלו את דברינו ואף ישמחו בהם. כשנאמר בפה מלא שהארץ שייכת לנו, ונראה את התנ"ך כתעודה לכך, העולם המערבי יקנה זאת ללא כל ספק, ובסופו של דבר גם הערבים יקבלו זאת. הערבים - למרות שבניגוד לעולם המערבי-נוצרי אינם מאמינים בתנ"ך - אוהבים ומעריכים תוקף גשמי ורוחני, ומזלזלים בעם שפל ברך וחסר עקרונות. גם אם הערבים לא יקבלו את הצדק התנכ"י, הרי שהעמידה על העקרונות והמעשה התקיף בפועל ישכנעו אותם.

ולסיכום: לפתרון המצב נחוץ שינוי ראש כללי - הסתמכות על התורה וחיים לפיה בחיי הצבור שלנו. שינוי זה יחסוך הרבה שפיכות דמים משני הצדדים. בטווח הקצר יש לפעול בנחישות עד הכרעת המערכה, אך בטווח הארוך, כשהאמת תהיה ברורה לכל, יחסכו דמים רבים - גם מצד אויבינו. מי שרוצה להיות היום הומני באמת, צריך למגר את האויב תוך הבהרה לעולם כולו כי ארץ ישראל שייכת לפי תורת ישראל לעם ישראל בלבד, ורק כך נזכה לשלום אמיתי.