לפי הירושלמי, מוחין דאבא, כשאתה נמצא בחדרי חדרים אף אחד לא רואה אותך – גם אתה לא – ולכן זה מותר
חשבתי שבעל תשובה יותר מחמיר על עצמו מאשר צדיק, צדיק יכול לזרום ובעל תשובה יותר חושש וחרד מכל דבר. כאן רואים ההיפך
לפי הירושלמי לתלמיד מותר לשאול בשלום רבו. יש יראת רבו, אבל זה לא שולל זרימה חפשית – תחושת חברות, שאני אוהב אותך ויכול לשאול מה שלומך.
חיים זורמים על פי תורה – אידישע נאטור, שאנו קוראים לכך מודעות טבעית – הם בירושלמי.
ירושלמי הוא יותר זורם, וגם בנפש – בחיים בארץ ישראל אליבא דתלמוד ירושלמי הכל זורם.
הירושלמי מגלה שכל היהודים מאמינים. האמונה נמצאת בחכמה, כמו שכתוב בתניא, ומי שיש לו עינים של חכמה – ירושלמי – רואה שכל יהודי מאמין.
הירושלמי הוא מוחין דאבא והבבלי מוחין דאמא – חכמה ובינה. הירושלמי הרבה יותר פתוח וגמיש, כמו שחכמה היא "מייא דניידי" ביחס ל"רקיע" של הבינה.
בע"ה
כ"ב אלול תש"ע – "עוד יוסף חי", יצהר
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5770/12/23/5770%20elul%2023-1.flv