- שער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (א)
- שער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (ב)
- שער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (ג)
- שער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (ד)
תולדות יעקב יוסף – הסיבות המביאות את האדם אל התשובה
תולדות יעקב יוסף בפ' נשא (אות א')
הסיבות המביאות את האדם אל התשובה הם ד'
הבן אדם החליט לחזור בתשובה. מה הסיבה לחזור בתשובה? יש סיבה? יש ארבע סיבות.
והם חלוקים במדריגתן. מדריגה ראשונה, הוא השב אל ה' מעצמו מטוב מזגו ובחירתו, והיא התשובה המובחרת מכולם.
זה פנים בפנים
ב', השב אל ה' מאימת מוכיחים, כאנשי ננוה שלא שבו אל ה' עד אשר הוכיחם הנביא.
ג', שאזנו אטומה משמוע בקול מלחשים עד אשר יראה יסורין באים על אחרים,
רואה שמישהו חלה – אז אומר, ואלה, אני גם צריך לעשות תשובה.
אז יקח מוסר פן ישוה לו גם הוא.
ד', מי שבכל אלה לא יוסר עד שבאין יסורין עליו ממש, כמ"ש במנשה וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו וגו' (דה"ב לג, יב).
ואז הוא אומר, הם הנקראים ארבע מיני זיווגים
ובזה יובן ענין ד' דגלים, וענין ד' מיני זיווגים הנזכר בעץ חיים. א' זווג אחור באחור, ב' פנים באחור, ג' אחור בפנים, ד' פנים בפנים.
כי סוג א' החוזר בתשובה מעצמו אל ה', תשוב ה' כנודע, זו היא זיווג פנים בפנים, והוא דגל מחנה יהודה החונים קדמה מזרחה שנקרא פנים, היפך מערב הנקרא אחור.
וסוג ב' השב מחמת קול מוכיחים, הוא זווג אחור בפנים. כי נתאחר, ודומה דודי לצבי החוזר לפניו אל עמו ישראל אולי ישובו.
וסוג ג' שאינו שומע בקול מוכיח עד יראה יסורין באים על אחרים, הוא זיווג פנים באחור. כי מצד שהשם יתברך מחזיר אחוריו מהם בא היסורין, ואז מי ששב אז וחוזר בתשובה נקרא פנים באחור. והוא מחנה אפרים ימה.
סוג ד' שלא שב עד שבאו עליו יסורין והוא זווג על כל פנים אחור באחור, והוא דגל מחנה דן צפונה. כמ"ש ואת הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו, יד), שכבר שפטו ודנו במה ששעבדו בישראל כמו ששמעתי ממורי (עיין פרשת פקודי), והיא מצפון תפתח הרעה (ירמיה א, יד):
כבר הבנו מה זה פנים ומה זה אחור, ועכשיו אנו רוצים להבין מהם מצבי ביניים. מהו פנים באחור ואחור בפנים. זה בעיקר מה שמעניין אותנו עכשיו.
[לא הבנתי מה זה אחור באחור]
כשאדם נפגש עם הקב"ה מתוך שהיסורים באים עליו. למה היסורים באים עליו? כי הקב"ה מפנה לו אחוריים. מפנה לו דין. והוא מקבל יסורים. והוא בעצמו חווה רק דין. ומתוך הדין הזה הוא כאילו נפגש, הוא נותן לו משמעות, אבל זה לא משהו שבא מתוך הרצון שלו. זה משהו שבא מתוך הכרח.
ופנים באחור הפירוש שהוא רואה דין שמופיע בעולם. זה פרשנות של התולדות.
בוא ננסה לדבר על החשיבות של תהליכי פנים ואחור. מה קורה שם?
קודם כל, לפני שאנו מסבירים מה התיקון של פנים באחור, אני רוצה לקרוא עוד שני פיסקאות:
ואחר שנתבאר הקדמה זו, נבא אל הביאור הנזכר לעיל, דע, כי בזו"ן, היה בהם כל הד' בחי' הנז', על סדר הנז'. אבל באו"א, לא היה בהם רק ג' בחי' לבד, והם, הראשונה, והג', והד'. אבל בחי' הב', לא נצרכה בהם. וכל זה הוא, בהיותם בבחי' נקודה קודם התקון, כמו שיתבאר. ובזה נבא אל הביאור, דע כי כשנאצלו י' נקודות הנז"ל, טרם בא זמן תקונם, שאז נק' עולם האצילות, הנה בין או"א, ובין זו"ן, כלם היו בסוד אחור באחור, שהיא המדרגה הגרועה מכלם, כי לא היה כח, לא באימא לעמוד עם אבא ולא בנוק' דז"א לעמוד עם ז"א, אלא בבחי' אחור באחור:
והנה בהיותם או"א בבחי' אחור באחור, ולא היו יכולים לקבל אור העליון בהיותם אחור באחור, ואז אותם האחור שלהם, מבחי' הכלים שלהם, הם הנקרא מלכים דאו"א, שלא יכלו לסבול ולקיים לקבל האור העליון, נתבטלו, וירדו מגדולתם למטה, י' כלים דאחור דאבא, מבחי' י' ספירות. וי' כלים דאחור דאימא, מבחי' י' ספירות שלה. וירדו במקום הנקודה התחתונה העשירית, אשר אח"כ בזמן התקון, נעשת פרצוף דנוקבא דז"א דאצילות, הנקרא רחל. והיה אחור דאבא, נתיישבו כנגד צד פנים של אותה הנקודה הי'. והעשר אחור דאימא, נתיישבו ועמדו בצד אחור שלה. והנקודה ההיא באמצע, פניה כלפי אחוריים דאבא. ואחוריה, כלפי אחורים דאימא:
הוא אומר כאן כמה דברים. דבר אחד שהוא אומר כאן, זה שאבא ואימא לא עברו את כל התהליכים. אחרי זה נבין, למה צריך לעבור את כל התהליכים. היה להם רק שלושה מצבים. מצב של אחור באחור. מצב של פנים של אבא באחור של אימא. ומצב של פנים בפנים. לא עברו מצב של פני אימא באחורי אבא. זה עושה הרבה מאד צרות בהמשך. הדפקט הזה שלא עברו את כל השלבים, מי שלא עובר את כל השלבים במערכת יחסים, זה חוזר עליהם. כל מחלות ילדים – אם אתה לא עובר את כל המחלות כשאתה ילד אחר זה זה חוזר אליך.
אבא יצא מאד מאד קשה מהתהליך. אימא לא הסתכלה לו באחוריים, היא לא מיתקה לו את האחוריים. מה זה אומר? מה זה פנים באחור? בפנים באחור זה מצב שאני מכל מיני סיבות לא מוכן לגלות את הפנים. בגלל פחד, בגלל תיסכול, בגלל שאני לא מסוגל להביע את עצמי, בגלל אלף ואחד דברים – אני לא מסוגל. אני עדיין מכווץ, עדיין … עדיין מנהל משא ומתן… אני לא מסוגל לראות את הפנים.
בוא נגיד, שאני זכיתי במישהו, שאני מולו בקשר, והוא כן מאיר פנים. הוא מאיר פנים. הוא לא מתחשבן, לא מתקטנן, לא בודק מה ולמה, הוא נותן לך את הפנים לגמרי. מה קורה שכיש מפגש כזה של פנים ושל אחור? הצד האחד מביע את כל התסכולים ואת כל הכאבים, ואת כל השאלות, ואת כל הספקות. והצד שני מאיר פנים באמת. מה שקורה, שהתהליך הזה לפי האר"י, ממתק את האחוריים. מרכך אותם. מרפא את הפצעים. כי במקום שמיד שני הצדדים ייכנסו למשא ומתן, של תן וקח, מין איזה שהוא חוזה שלא כתוב, של מה נותנים, מה מקבלים – יש מצב של מיתוק הדינים. ליבון הלכה, כמו שקרא לזה רבי נחמן מברסלב. מיתוק הדינים, להאיר את האחור, הכוונה שאני מאיר את ההכרח שלך. מאיר את הספקות שלך. מאיר את התסכולים שלך. מאיר את הכאבים שלך. ומסוגל לתת לך לשהות בתוך האחור. לא להכריח אותך לעבור להיות פנים. לתת לך כן להשאר בתוך המקום של אחור. אבל להאיר את האחור. ואז אתה מסוגל לראות, איך אפשר לקבל את האהבה, לקבל את האור – גם בתוך האחור. אתה מסוגל לראות איך זה יושב אצלך.
בפנים בפנים הזרימה של האור היא זרימה שלא קשורה למציאות הקונקרטית. היא לא קשורה לנסיבות. "אהבתי אתכם אמר ה'" – ככה. למה אתה אוהב? – ככה. כי אהבה זה הטבע שלי. הטבע שלי זה אהבה. לכן זה לא קשור בנסיבות. זה לא קשור באילוצים. זה לא קשור במציאות הקונקרטית, שאיתה צריכים להתמודד. זה מצב של פנים בפנים. אחור באחור – נכנסים כל האילוצים והנסיבות. "עם האהבה לא הולכים למכולת" – זה אחור באחור. נכנסים כל השאלות: מה, בן כמה אתה, מי, מה, מאיפה באת, למה…
מישהו סיפר לי על איזה רעיון עבודה. השאלות הכי מעצבנות – "למה בעבודה ההיא אחרי שנתיים עזבת"? ואז אתה מתחיל להסתבך… אבל אני באתי לעבוד! עזוב אותי מה היה בעבודה הקודמת… – לא, אם אחרי שנתיים עזבת, כנראה שקרה משהו. אולי אתה לא יודע להתסגל עם מסגרת. אולי אתה מרדן. אולי אתה לא יצירתי… ברגע שנכנסים הנסיבות האישיות – זה ישר מחריב את כל המערכת של הפנים! אני כאילו מביא את עצמי. ואתה מתחיל לחקור על כל הנסיבות האישיות?
אבל מה קורה כשבן אדם במקום להתייאש הוא כן מביא את הנסיבות האישיות והוא איתם צעד אחד קדימה? עם בטחון? אז מה שקורה הוא שפנים מתקן את האחור. האור של הפנים מתקן את האחוריים, מזכך אותם. מאיר בהם.
ומה קורה כשמדלגים על השלב הזה? אז אבא אחרי זה בשבירה יורד עם דינים מאד מאד קשים. אנחנו נראה בהמשך שהנפילה שלו תיצור את יעקב ורחל, יעקב יוצא מאחורי האבא שנפלו, ולכן יעקב יש לו הרבה צרות בחיים, כי יש לו שורש מאד קשה, הוא לא נמתק, האימא לא הסתכלה לו באחוריים, לכן נוצר מצב שיש לו דינים מאד קשים, ואחרי זה הוא מגיע עם הDNA של דינים. זה מה שהוא אומר שיש שלבים, שאי אפשר לדלג עליהם.
במילים אחרות, כאשר יש לי הארה, אני רוצה להביא פנים. אך פתאום אחוריים מתפרצים לי אל החיים. פתאום הנסיבות… אז הטעות הכי חמורה להגיד – השורש הוא פנים, אז בוא נדלג על האחור! בוא נתעלם! כי באמת אנחנו רוצים אותו דבר. באמת הנפש מלאה אהבה. שזה נכון. כשתיכנסו פנימה – אדם שחווה פעם אחת דבקות – הוא מגלה, וזה אולי תגלית הכי חשובה שאולי בשביל זה רק שווה להתפלל בדבקות, הוא מגלה שהנפש היא כולה אהבה. הרוח, והנשמה, מה שיש בפנים זה רק אהבה. זה יכול להיות אין סוף.
אתם מכירים את המדרש על הפסוק "לך אמור אליהם שובו לאהליכם" – לא זוכר, אם זה על הפסוק הזה. המדרש אומר שכל בני ישראל כעסו מאד על משה, וכל אחד מבני ישראל חשד במשה שהוא היה עם אשתו. חשד בו באשת איש. "הביטו אחרי משה". זה נשמע כל כך מופרך. ששים ריבוא? זה היה בשיעור שורש של הרב רא"ם הכהן. הוא בשיעור א' הביא את המדרש הזה. והוא אמר: משה רבינו היה נשמה כללית! הנשמה כללית! אז באמת בפוטנציאל שלו הוא היה יכול להיות הבעל של כל אחת ואחת מהנשים בעם ישראל! כל אחד אמר – מי הגבר האידיאלי בשבילך? כל אחד הסתכל על אשתו ואמר – מי יכול להיות הבעל המושלם עבורך? משה רבינו! לכן כולם קינאו במשה.
מה המדרש הזה בא לומר? שבאיזה שהוא מקום עמוק, בנשמת משה, האדם מסוגל לאהוב את כל העולם באמת, יכול להיות הבעל של כולם באמת. באיזה שהוא ראי פנימי של פנים זה יכול לקרות. עד כדי כך שכל אחד ממש חשד. "והביטו אחרי משה" – שכל אחד האמין… זה לא רק כריזמה. אלא הוא באמת נשמה כללית שיכולה להיות נשמה תאומה של כולם. אבל כל המערכת שלנו, כלומר, העולם, הציביליזציה, לא תתרחש עם פנים בפנים שמגיעים בצורה כזאת. כי צורה הזאת של פנים בפנים, העולם נשחת. בסוף העולם נבנה דרך האחור. כי אחור נותן את המסגרות, נותן את הגבולות. כי בלי זה אין מציאות. בלי זה כולם משה רבינו. ואז אין שום יכולת להכיל את האור הזה.
בוא נקרא את הפיסקה הבאה מה קורה כאן:
והנה בהיותם או"א בבחי' אחור באחור, ולא היו יכולים לקבל אור העליון בהיותם אחור באחור
הם לא יכלו לקבל את האור העליון
ואז אותם האחור שלהם, מבחי' הכלים שלהם, הם הנקרא מלכים דאו"א, שלא יכלו לסבול ולקיים לקבל האור העליון, נתבטלו, וירדו מגדולתם למטה…
מה שאין כן באותם המלכים, שירדו מן זו"ן, שהיתה בהם מיתה ממש, כי ירדו למטה מעולם האצילות, אל מקום הקליפות, הנקראים מות. ולכן נזכר בהם מיתה. אבל אלו דאו"א, לא מתו כנזכר, אבל ירדו מגדולתם. כי בהיותם במקומם, היו מלכים. וברדתם למטה, נקראו שרים
אבא ואימא יש להם יכולת רוחנית להגיע למקום הכי עמוק שיש. יש להם יכולת להגיע לפנים בפנים מוחלט. והם – מוותרים על זה! בזכות שהם וויתרו על זה רק האחוריים שלהם נפלו. הם קיבלו את האור העליון דרך אחור באחור, אך האור היה כל כך חזק שאחוריים שלהם נפלו. אך הם לא התרסקו לחלוטין, אלא הנפילה היתה נפילה מבוקרת, הם נפלו לתחתית האצילות, נפלו לנקודה שממנה בסוף תהיה המלכות, היא הנוקבא, נפלו עשר אחורי כלים של אבא ועשר אחורי כלים של אימא. השבירה שלהם לא הייתה שבירה טוטלית בגלל שהם לא עפו על עצמם עד הסוף.
האחור הוא כמו מנגנון הגנה. מנגנון שימור. ההתמסרות המוחלטת יכולה לפעמים לשרוף. האבא ואימא היה להם אחריות. מה קרה? הגיע אור של אריך. של סבא וסבתא. כשסבא וסבתא מגיעים הביתה – הם רק מפרקים את הבית… מפנקים, ממתקים… מגיעים אל סבתא הביתה – והיא פותחת את כל המם.. ממתקים, ושוקולדים, הם נותנים ונותנים ונותנים… מה התפקיד של ההורים? סבא וסבתא – הם רק נותנים, רק שפע. אבל הורים רואים שטוב לא ייצא מזה. מה התפקיד של ההורים? לשים גבולות!
מה התפקיד של יהודי? – להסתיר אלוקות. תפקיד של היהודי לדאוג שלא יהיה אלוקות. תפקיד שלנו בעולם הזה הוא להסתיר את האלוקות.
מה יהודי עושה בעולם הזה? – מקיים מצוות. מה זה מצוות? מה זה תורה? "נובלות החכמה שלמעלה תורה". התורה היא אחורי האבא שנפלו. האחוריים של אבא שנפלו זה התורה. אנחנו דואגים להסתיר את האלוקות. זה התפקיד שלנו. לקחת את האחריות להסתיר את האלוקות.
מה היהודי עושה כשהוא לומד תורה? מדבק באחורי האבא שנפלו.
[אבל מה יהי' לעתיד לבוא?]
נחכה. נגיע. יש כאלה שכבר הגיעו. יש חבדניקים שהגיעו למשיח, יש כל מיני כאלה שהגיעו לעתיד לבוא. אך רוב כאלו שהגיעו לעתיד לבוא, משהו שם…
[רבי נחמן אמר שהוא השיג את השרשים של תורה..]
לפני רבי נחמן. רבי נתן העזתי לא השיג את העתיד לבוא? הרבה השיגו.
אחד הטקסטים הקבליים הכי מרתקים שאני אי פעם קראתי, זה קונטרס התנינים של נתן העזתי. טקסט מדהים. אין לי ספק, אם הייתי בתקופה שלו הייתי שבתאי. אתה רק קורא את הספרים עליו אתה אומר – איזה בן אדם!
[מאיפה זה בא היכולות האלה]
הוא היה דמות. נשמה שפעם בעשרות דורות יורדת לעולם. בן אדם שבגיל 18 מתחיל ללמוד קבלה. תוך שנתיים הוא שולט שליטה מוחלטת בכל כתבי האר"י, וכל מי שמגיע אליו הוא קורא אותו, מספר את כל הגלגולים שלו, רואה עליו את הכל ברמות.
רבי ישראל נג'רה. רבי שמואל ויטאל. רבי שמואל ויטאל, שערך את כל כתבי האר"י – הפיץ את כל תיקוני נתן העזתי במצרים! בהיסטוריה של עם ישראל לא היה מצב של מקובל אחד שסוחב אחריו משהו כמו שמונים וחמש אחוז מהעם היהודי שלא שואלים שאלות! כל הרבנים, וקהילות וכו' – לא שואלים שאלות! כולם הולכים אחריו.
[מתי זה היה?]
1666 זה התפוצץ. מ1648 עד 1664-65.
מי שרוצה, החיבור הכי מרתק שיש על הדבר הזה, פסגת היצירה של גרשום שלום, זה ספר בשני כרכים, אם הייתם שואלים אותי מהו הספר הכי מעניין שקראתי אי פעם – זה הספר הזה.
אני, כמובן, קצת הקצנתי. ברור, שהמטרה היא להגיע פנים בפנים. זאת המטרה, זה המצב השלם וממתוקן. בסוף התהליך ישתלימו בלבושייהו, ויגיעו למצב של מפגש מלא פנים בפנים. אך בתוך התהליך הזה צריך להבין, שהתהליך הוא תהליך הדרגתי. אם תיקח פרח ותמשוך אותו הוא לא יצמח יותר מהר. אי אפשר לכפות מצב הויה.
פנים בפנים זה לא החלטה. כמו אהבה. זה לא החלטה. אתה לא מחליט להיות פנים בפנים. פנים בפנים זה מצב הויה. אתה נמצא במקום שבו מתאפשר פנים בפנים. כדי שתתאפשר ההויה הזאת, האדם חייב לשלוט ולהיות נוכח בכל המצבי ביניים. הוא לא יכול לברוח מהם. אם יש לו עכשיו כאב ותסכול, זה לא עוזר שהוא יגיד…
אני הייתי באיזה תור. והיו שמה הורים שהילד שלהם צורח, וצורח, וצורח. הם אומרים לו: מה אתה בוכה? הוא נפל, וכואב לו הברך. לא כואב לך כלום! לא כואב לך הברך! קח סוכריה. הוא לוקח ומפסיק לבכות לשתי דקות. "איזה גיבור! אתה רואה שלא כאב לך הברך?"
כשאתה רואה את זה בא לך לבכות. זה הורים שמגדלים את הילד להיות שקרן. עכשיו כואב לו הברך. אז הם מלמדים אותו ש"להיות גיבור" זה להגיד שלא כואב לו הברך. לדלג על אחור.
לא לתת לגיטימציה לאיזה שהוא שלב של התהליך, זה לפספס משהו שצריך לקרות בתוך אותו התהליך! אם אני עכשיו צריך להיות באחור, סימן שיש סיבה שאני צריך להיות באחור. משהו שצריך לעבור שמה מיתוק. אני אחור שלא יכול להיות פנים אם לא עבר את המיתוק. אם יש לי פחדים וחרדות ותסכולים וחרדת הנטישה וכל מיני דברים כאלה – החרדת הנטישה שזאת צריכה לעבור טיפול. הפחד צריך לעבור טיפול. הוא צריך איזה שהוא שהיה?. אי אפשר להתעלם ממנו ולקפוץ לפנים. הפנים האלו יהיו פנים של אילוזיה, של אשליה. הם לא יהיו פנים אמיתיות.
ולכן כשהיה מצב אצל אבא ואימא שלא שהיה פנים באחור, אחרי זה על המצב הזה משלמים בריבית דריבית. אנחנו נראה בהמשך איך משלמים עליו.
כשאתה מתבונן במצב, ואתה רואה מה חוסם, אתה מסוגל לראות תמונה אחרת. לדוגמה, האדם שתקוע באחור, כך שייך מצב שהוא עכשיו מתרגל לעבור לפנים. יש הרבה מאד דברים שבן אדם יכול להיות בפנים, להיות נוכח. לתרגל מצב של אהבה בלי צמידות. אהבה בלי התקשרות. להגביר את האנרגיה. דיברנו בשיעור הקודם.
אם הוא נמצא במצב של מוצר, של משאב מוגבל, או שיש לי או שאין לי. אם יש לי איזה גוש שנמצא כאן – או שלקחתי או שלא לקחתי.
זה ליצור את זה. זה להבין שבסופו של דבר האורות הם נוכחים, כי מלא כל הארץ כבודו. יש אור אין סוף, יש אור מקיף, שהאור המקיף הזה אין לו גבול. והתפקיד שלנו – רבי נחמן כותב את זה בכמה מקומות הוא להפוך את המקיף לפנימי. מה זה להפוך את המקיף לפנימי? זה באיזה שהוא צורה להתחבר למאגר שהוא אין סופי, למאגר אין סופי של האור האלוקי, של השפע האלוקית, ומשהו ממנו להפוך להיות נוכח בתוכנו. וברגע שאני הופך מקיף לפנימי, ברגע שמשהו מהמקיף נכנס לתוכי, הוא חלק מ…
אני לא מחזיק אותו.
[אבל זה דרגא שמגיעים אליה מתי שהוא?]
אפשר לתרגל את זה בקטן. אדם יכול לתרגל שעכשיו בעקבות התבוננות ארוכה, נמצא עכשיו במצב שהולך שעתיים עם אהבה. בעל התניא מדבר על זה הרבה. שאדם מסיים את התפילה, ואחרי התפילה יש לו איזה אפקט מסוים של אהבה ויראה כרשפי אש. יש מצב שבן אדם יכול להמשיך את האנרגיה הזאת. להמשיך אותה לזמן מסוים.