preload
בס"ד
מרץ 25

ההשפעה של אבא ואימא על התפתחות הילד

בשביל לגדל את זעיר, אבא ואימא צריכים לתת לו מוחין. צריכים לתת לו השראה, שפע, חיות, חום. בוא ננסה להבין מה זה המוחין הללו. איך הם משתנים משלב לשלב.

בשביל לחבר אור וכלי, חייב להיות איזה שהוא ממוצע מחבר. אנחנו לא יכולים לחבר משהו באופן בלתי אמצעי. חייבים תיווך.

התיווך של ההורים

כל האינפורמציה שאנחנו מקבלים על העולם, כל ידע, כל תובנה חדשה, כל הארה חדשה, אנו צריכים שתבוא בצורה מתווכת. ומה התפקיד של ההורים? התפקיד של ההורים הוא לתווך את המציאות לילד. הילדים לבד לא יכולים לקבל את המציאות באופן בלתי אמצעי. כל הזמן יש התלבטויות של הורים איך להסביר לילד… איך להסביר לו צונאמי. איך להסביר לו פיגוע. איך להסביר לו קרוב משפחה שנהרג. איך להסביר לו התבגרות מינית. יש אלף ואחד שאלות שההורים כל הזמן שואלים, כי יש להם אינטואיציה מאד חזקה, כי התובנות לא יכולות לבוא באופן בלתי אמצעי. הן צריכות לבוא דרך התהליך של תיווך.

השפעת הכלים. ג' שלבים בהשפעת הכלים

ההורים לא רק נותנים תוכן, אלא גם משפיעים להם כלים. הכלים הם קטגוריות חשיבה. איך לעכל את התוכל? כאשר יש אזעקה, ומסבירים לו, זה לא שיש עכשיו מלחמה, זה אזעקה של יום השואה, או של יום הזיכרון, הוא מבין – זה בסדר, עם אזעקה עוד אפשר להיות רגוע. הוא שומע אמבולנס הוא נבהל, אולי קרה משהו. אומרים לו, תשמע, יכול להיות שזה יולדת, או היה תאונת דרכים.. ההורים כל הזמן מתווכים. הם כל הזמן מתווכים את המציאות לילד דרך נה"י דאבא ונה"י דאימא. הנה"י הללו הם מה שנקרא אצל האר"י ישראל סבא ותבונה. החלק התחתון של אבא נקרא ישראל סבא. והחלק התחתון של אימא נקרא תבונה. זה בעצם נה"י.

התהליך הזה, של הכלים שאבא ואימא נותנים לילד, הוא תהליך מאד מאד מדורג, והוא חייב להיות מדורג. צריך להיות בהתחלה חיצוניות הכלים, אחרי זה אמצעיות הכלים, אחרי זה פנימיות הכלים. הם צריכים לבנות לו כלים בצורה מאד מדורגת. אי אפשר לבנות כלים בבת אחת.

בוא ננסה לחשוב על אפשרות להסביר מה זה חיצוניות כלים. אנחנו מדברים עכשיו לפני המוחין.

בשביל לגדל את הילד ההורים צריכים לתת לו בהתחלה כלים, שזה בעצם בכלל אפשרות לגדול, זה הקטגוריות, זה מה שמאפשר לו בכלל לקבל משהו. ואחרי שנותנים לו כלים בשלב השני צריכים לתת לו אורות. הם צריכים לתת לו שפע. צריכים לתת לו תוכן. קודם כל היכולת לקלוט את התוכן, ואחרי זה את התוכן. הכלים מחולקים לשלושה חלקים, יש חיצוניות כלים, פנימיות כלים, אמצעיות כלים.

מה זה אומר בנפש?

חיצוניות הכלים – הרמה התיפקודית הבסיסית

חיצוניות כלים זה הרמה התיפקודית הכי פשוטה. הילד צריך לדעת מה זה ללכת לשירותים. מה זה לאכול מתוך קערה. מה זה להביא נעליים. בהתחלה הוא לא יכול לנעול אותם, הוא רק מביא אותם אל האבא שישים לו. כל התיפקודים הכי פיזיים, הכי פשוטים, הכי בסיסיים.

חלק מהתיפקודים הם גם הצרכים הכי בסיסיים של הילד, כמו הזנה, והנקה, ומחסה – חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. מורה, מחסה, מלבוש, מרפא, מעון. אלה הם הדברים בסיסיים שבלעדיהם אין כלום.

אחרי שנותנים לו את הדבר הזה הם צריכים לתת לו כלים רגשיים. צריכים לתת לו חום, לתת לו אהבה, לתת לו תחושת שייכות, תחושת קיום.

ואחרי זה בשלב יותר מתקדם, הם צריכים לתת לו כלי חשיבה. צריכים לתת לו תובנות. איך בכלל לחשוב. איך לקרוא, איך להבין, דפוסי חשיבה. הם ההרגלים שהורה נותן לילד

[יש חפיפה ביניהם]

השפעת הכלים קריטית שתיעשה לפני השפעת המוחין

שלושת השלבים הללו של בניית הכלים של הנה"י היא קריטית שתיעשה לפני המוחין. לפני שמתחילים להרביץ בו תורה. ולהגיד לו אסור, מותר, ומה לעשות ומה לא לעשות.

כי מה יקרה אם המצב יהי' הפוך? מה יקרה אם הוא יקבל את המוחין לפני שבנו לו כמו שצריך את הכלים? אז כל הסיבוכים של… מתחילים מעירבוב הסדר. כרגיל.

בוא ננסה לחשוב. אמרנו שיש לנו כלים של אבא וכלים של אימא. בוא נדבר על חיצוניות של הכלים. על השלב הכי בסיסי, והכי ראשוני.

זה מחולק – עד גיל 3 הילד צריך לקבל בעיקר את חיצוניות כלים של אימא, ובערך מגיל 3 עד גיל 6 הוא צריך לקבל את חיצוניות כלים של אבא.

המודל ההתפתחותי של אברהם ליפשיץ

אני משתמש במודל של אברהם ליפשיץ, שמתאים בדיוק…

[מי הוא אברהם ליפשיץ?]

איזה שהוא מורה רוחני מכפר חב"ד. זה מה ששמעתי, ומתחבר למהלך שלנו. מה משמעות של הכלים הללו, ובמה מתבטא החסך בכלים?

השלב הראשוני – מגיל 0 עד גיל 3 – השפעת הכלים של אימא – חום ותחושת קיום

הילד בהתחלה כאשר הוא נולד, אחרי שהוא עבר את השלב של העיבור, כאשר הוא מגיע לשלב היניקה, השלב הראשוני מאחרי הלידה שלו ועד גיל 3, הוא תלותי לחלוטין. הוא לגמרי תלוי באימא. באימא ובאבא, אך בעיקר באימא. התלות הראשונית והאינסטינקטיבית והיסודית היא התלות באימא. מה הוא צריך לקבל מאימא? קודם כל הוא צריך לקבל ממנה חום. למה הוא צריך לקבל ממנה חום? – כי בתודעה היסודית שלו, לא ברור לו שהוא קיים. הוא מרגיש כל כך תלותי, כל כך חסר, הוא מרגיש חרדה קיומית.

החום שהאימא נותנת לו, קשר עין, המבט, המגע הפיזי, החיבוק – כל הדברים האלו שהאימא נותנת, אפילו הקולות. היה פעם איזה מחקר, שבדק את השפה האימהית. האימהות, במיוחד עם תינוקות קטנים, יש להן איזה ג'בריש ענק אין סופי, שמונים מילות חיבה לאימא ממוצעת, ועוד מלא מלא מילים שאף אחד לא מבין אותם חוץ מהאימא. התקשקשויות כאלו, מין שפה אימהית, כמעט שפה חייתית, הייתי אומר. השפה של חיות, שהאימא מרעיפה על הילד, וזה חלק מהצלילים שבתוכם הוא גדל, החלק מהרקע המוזיקלי שמתוכו הוא צומח.

המקום הזה – החום, האהבה והקיום, נותן לו בכלל תחושה של קיום. איזה שהיא תחושה של קיום, שאני קיים, אני פה, אוהבים אותי ללא תנאי, אני בסדר… באיזה שהוא מקום זה משחרר אותו מהצורך הכי מאיים, זה משחרר אותו מהצורך ההשרדותי. הוא מרגיש פחות שהקיום שלו תלוי על בלימה. אם הוא לבד, אם אין לו את החום ואת האהבה, את המערכת העוטפת הזאת, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה, שהוא מרגיש שהוא עכשיו צריך לדאוג לעצמו לגמרי. הוא צריך להצדיק את עצמו מתוך עצמו. ואין לו את היכולות לעשות את זה. כי הוא עדיין קטן. או שהוא זוחל, או שהוא עוד לא זוחל, הוא עוד לא יכול לדאוג לעצמו. לכן הוא חייב את האנרגיה הזאת, שהיא חיצוניות הכלים של נה"י דנה"י דאימא, חיצוניות הכלים הכי בסיסית, שנותנת לו חום ואהבה ללא תנאי, שבלי זה הוא לא יכול…

[הוא לא מבין בכלים...]

זה הכל תת-מודע, הוא לא צריך להבין שום דבר.

אם האימא לא תתן לו את זה מה ייוצר? – הוא יהיה בתחושה שהקיום שלו לא מובטח. אם יש לו חסך בדבר הזה. כלומר,ייצרב בו איזה שהיא תחושה, שהקיום שלו מאויים. ואז הוא מתחיל להישרד.

מגיל 3 עד גיל 6 מה קורה? זה כבר שלב של נה"י דאבא. של חיצוניות הכלים של נה"י דאבא. מה זה חיצוניות הכלים של נה"י דאבא? זה השלב שהאבא צריך לתת לו – אחרי שהילד כבר פחות או יותר עומד על הרגלים, והולך, ומתחיל לשחק וכו'  – הוא מתחיל לחקור את העולם. ההתחלה של ההתחלה עוד לפני הלמידה.

הגמרא אומרת ממתי מלעיטים את הילד? בהתחלה מושכים אותו לבית ספר, בפינוקים וכו'. מגיל שש – לא זוכר בדיוק את הביטוי בגמרא – מעמיסים עליו את העול כמו איזה חמור, שצריך לסחוב. מגיל 6 אתה יכול לעבוד.

ועד גיל 6 מה קורה? עד גיל 6 הוא רק מתחיל לחקור, רק מתחיל לבדוק, רק מתחיל לראות איפה הוא נמצא ומי ומה. אז הוא צריך לקבל מהאבא את האימון. תחושת הערך. את המשמעות. מאבא הוא מקבל את הלגיטימציה. את הבטחון. את היכולת לחקור. את היכולת לחפש. את היכולת לפרק. את היכולת לשחק עם הדברים.

[ואם אין אבא?]

אם אין אבא. נגיד הוא לא קיבל את הדברים האלו לא מאימא ולא מאבא. הוא לא קיבל את האהבה ללא תנאי. הוא לא קיבל בטחון. או שהוא גדל בבית יתומים. או שהוא גדל בבית יתומים חיים, יש הרבה אנשים שגדלים בבית של יתומים, ויש אנשים שגדלים בבית של יתומים חיים. הם נמצאים בבית, ואין שום..

מה קורה? הצורך הזה שיאהבו אותי, הצורך הזה לקבל אישור, לקבל בטחון הוא הצורך הכי יסודי, הכי טבעי של הנפש, הנפש בלי זה היא לא זזה בכלל.

נתחיל בטוב. מה קורה אם הוא כן קיבל. אם הוא קיבל את החום, ואת האהבה, ואת הבטחון, קיבל כל מה שהוא צריך לקבל. את כל האנרגיות האלו, הנה"י דאבא ואימא, חיצוניות הכלים של נה"י דאבא וחיצוניות הכלים של נה"י דאימא, הוא מטמיע אותם בתוכו. הם הופכים להיות חלק ממנו. מה זה אומר? זה אומר שיש לו כבר בטחון עצמי. יש לו בטחון בעצמו. הוא כבר לא נואש. כשיגדל – הוא יוכל לתת אהבה. ולבחור באהבה. ויהיה לו בטחון עצמי לחקור, לחפש. להקים איזה סטארטופ, לעשות אקזיט. יהיו לו הרבה דברים, ללמוד, ולחקור, להיות תלמיד חכם. יהיו הרבה דברים שהוא יוכל לעשות. יש לו את היכולות. יש לו את הבטחון העצמי, יש לו את היסודות שאיתם הוא יכול ללכת ולפרוץ.

החסך בכלים של אימא – מוד של הישרדות. חרדה קיומית. הפיצויים של הנפש. "אדם נחמד", מציצנות, חוסר גבולות. התפרצויות. אטימות רגשית בתחום אינטימי

ומה קורה אם הוא לא קיבל? אם הוא לא קיבל הוא נכנס אוטומטית בצורה לא מודעת למוד של הישרדות. למוד שבעצם אין לי את זה ועכשיו אני חייב לקחת את זה בכל מחיר. המוד של הישרדות מתבטא בתלותיות מאד מאד חריפה. הוא נכנס למקום מאד מאד תלותי. הוא עכשיו חייב את הדברים האלו מבחוץ. החסך שהוא לא קיבל הוא עכשיו ישיג אותו בכל מחיר.

קודם כל, בשלב של הילדות יותר מתקדמת, אחת התופעות שיכולות לקרות לדפוס כזה, שהוא נכנס מהר מאד ל… להתבגרות… הוא מתחיל לגדול. הוא מתחיל לקחת אחריות.. יש אנשים שהם בגיל 9 הם כבר בעלי הבית. הם כבר מנהלים, סוחרים – הם כמו מבוגרים. זה מנגנון הגנה, שמה הוא אומר? הוא אומר: אני צריך שיאהבו אותי. אבל אני לא יכול לחשוף את הדבר הזה. כי זה סוד איום ונורא. אם אני אחשוף אותו אני לא יודע מה יקרה. אני אתקל בסירוב. אני אתקל בנטישה. לכן אם אתם לא אוהבים אותי – תצרכו אותי! כי בשביל שיאהבו אותי – אני צריך להיות אנושי, פתוח, רך. מביא את עצמי. אבל בשביל שיצטרכו אותי – כי אם לא אוהבים אותי אני צריך יצטרכו אותי, כי אני חייב לקבל איזה שהוא אישור חיצוני מהסביבה. ובשביל שיצטרכו אותי מה אני צריך? בדיוק הפוך! להיות הכי קשוח, הכי יעיל, הכי שיטתי, הכי אחד שאי אפשר בלעדיו. הכי פונקציונאלי.

אבל מה קורה? מה שקורה, שהנפש שלו נתקעה איפה שהוא בין גיל 3 לגיל 6. למה היא נתקעה? – כי הסיפור הרגשי שלו הוא, שאני צריך חום ואהבה ואני לא מקבל. וזה נאטם. באיזה שהוא מקום הוא שם על זה קליפה. בשיעור הקודם, לפני שבועיים, דיברנו על מסכות. יש מסכות שהן מסכות חיוביות, המסכות של פורים. פורים הכנה לפסח. ויש מסכות הפוך. יש מסכות שהן מהתקיעה הכי גדולה בחיים – הן מסכות הללו, מסכות התדמית.

הרב יצחק גינזבורג דרש פעם משהו על .. התדמית, היה לו דרוש על הנושא התדמית והלבנת פנים.

מה קורה בשלב שבו הדברים האלו הם לא קיבלו? – הרגש נכנס למצב של חרדה קיומית, נכנס למצב של פחד מוות, מחוסר בטחון מהמשך הקיום, למקום הישרדותי, ומתוך המקום הזה הוא אוטם את עצמו, והוא נתקע בין גיל 3 לגיל 6, ואז הוא כמו איזה פנינה מכסה את עצמו ציפויים על גבי ציפויים, ובפנים יש את הגרגיר חול הזה שמציק, ומה שקורה בפועל שהוא מפסיק להתפתח. הרגש מפסיק להתפתח. כלומר, הרגש לא מסוגל להביא את עצמו החוצה, והוא מפסיק להתפתח.

[אבל הוא יכול להיות אדם טוב?]

אחד הדברים שדיברנו עליהם בשיעורים הקודמים, הוא האונאה של המידות הטובות. הרבה פעמים שאנחנו רואים את המידות מאד טובות כלפי חוץ, הדברים שנראים כלפי חוץ מאד מאד חיוביים, ואפילו ראויים להערצה, השאלה מה המקור שלהם? יכול להיות שהמקור שלהם בא מתוך הנפש מאד בוגרת, מאד מפותחת, בשלה…. ויכול להיות בדיוק הפוך, שכל הדברים הטובים האלו מגיעים מתוך נואשות, והישרדות, ובריחה, וכל המקומות מאד מאד קשים.

[מה שדיברת על הכוללניקים האלו, אברכי הכולל שאין להם לאן ללכת, לכן ממשיכים לשבת וללמוד?]

הרבה דוגמאות יכולות להיות.

מה זה המרה של המוחין דאימא? המוחין דאימא היסוד שלהם לתת לילד את החום, את האהבה, התחושה שהוא מקובל ללא תנאי, שבלי זה הוא לא יכול לזוז. אם הנפש שלו לא קיבלה את זה – מה היא עושה? היא ממירה את זה. למה היא ממירה את זה? היא ממירה את זה לדפוס, שאברהם ליפשיץ קורא לזה "אדם נחמד". מה זה ה"נחמד"? – זה מישהו, שיש לו צורך עמוק מאד בחום, והצורך העמוק בחום הוא הצורך שמניע אותו. זה לא שהוא מקרין את החום. יש לו צורך עמוק, שמתחיל לנהל אותו. הצורך הלא מודע העמוק בחום, שמתחיל לנהל אותו. ואז הוא לא יכול לאכזב. הוא לא יכול להגיד "לא". הוא צריך כל הזמן לרַצות. הוא יעשה כל מה שאפשר כדי לא להיכנס לעימותים. הוא שונא מריבות. הוא שונא להתכסח.

הוא לא מסוגל באמת להשתייך. הוא לא מסוגל לחשוף את עצמו. ומצד שני יש לו צורך עצום ברגשות. אז מה הוא יעשה? האפשרות האחת, שהוא נהיה מאד מאד מציצן. אחד שכל הזמן מתעניין בהרגשות של אחרים. כי בהרגשות שלי אין מה לדבר, אז בוא נדבר על הרגשות של אחרים. האנשים האלו הופכים להיות הכותל המערבי של כולם. כולם מגיעים לסחנ"ש איתם. כולם מגיעים לבכות להם על הכתף. כולם מגיעים לספר להם סיפורים… כי הם מאד מתעניינים ברגשות, ומצד שני אין להם את האומץ להיכנס לתוך הצרכים העמוקים שלהם, לכן הרבה יותר קל להם להתעסק בהרגשות של אנשים אחרים. לכן להיות זה שכל הזמן מסחנ"שים איתו, וכולם באים לבכות לו, וכולם באים לספר לו את הסיפורים… או סתם איזה מציצן כזה, שכל הזמן הולך ואוסף סיפורים, ושומע…

א' הדברים שאני שם לב, זה אנשים שיושבים וכל הזמן מדברים על הנוער, נוער בית אל, ונוער כזה, נוער בת עין… הם חופרים וחופרים וחופרים בסיפורים של אחרים, וכל הנפילות האיומות, ויכולים שעות להתעמק בסיפורים של איזה איום ונורא הנוער בית אל, ואיזה איום ונורא הנוער בת עין.. זה כל כך מענג אותם, לקונן ולכבות על הנוער המזעזע, … כי בעצם זה הדרך שלהם להתעסק עם כל הבורות שלהם, כי "אנחנו כמובן מחוץ לסיפור"… "אנחנו לא חלק מהעסק", "אנחנו מדברים על אחרים".

[לשם שמים...]

הרבה פעמים אדם כזה יכול להיות פסיכולוג או מטפל. כי זה הדרך שלו – כל הזמן לחטט בפצע, מבלי אף פעם לגעת בפצע של עצמו. הרבה פעמים אדם כזה הולך לשיעורים ברוחניות. הולך לשיעורי קבלה. הולך לשיעורי.. כי זה ואללה! במקום שאני אעבור תהליך ארוך וכו' – אני אלך להקליט, לצלם, לשכתב, לכתוב, להפיץ… לעשות כל מיני דברים… כי זה עוזר לי! כי אני עכשיו מתעסק בחמרים הללו! אני שבוע אחרי שבוע מתעסק בזה, ואני לא צריך להתעסק בהם באמת! כאילו אני בא, אני קורא, אני לומד עליהם…

ולפעמים האנשים כאלה הולכים לישון מאד מאוחר. יש להם בעיה מאד קשה בגבולות. הם לא מסוגלים להבחין איפה הם נגמרים ואיפה מתחילים אנשים אחרים. הם מסוגלים להתפשט בלי סוף.. אלא מאי? בתוך המערכות היחסים אינטימיות האנשים הללו יכולים להיות אטומים לגמרי. בניגוד לתדמית שלהם של כאלה פתוחים, ומבינים, ומכילים – בפנים בתוך הבית האנשים האלו הם קפואים. הם בבונקר. הם מתחילים להיות בונקר, הם מסתגרים, ואם אתה מפעיל עליהם לחץ ממש חזק – מעמת אותם, מה יקרה? – התפרצות מטורפת! אובדן עשתונות. השתוללות. וזה הכל בריחה מאיזה שהוא בור עמוק של החום שלא נמצא שם. זה לא רק חום שלא נמצא שם. זה הרגש שלא התבגר. זה רגש אינפנטילי, ילדותי, שנמצא תקוע איפה שהוא בשנים מאד מאד מוקדמים, והוא לא מסוגל להתבגר. למה הוא לא מתבגר? – כי אין לו זמן. הוא לא חשוף לאור השמש. הוא אטום. אין לו שום הזדמנות לצאת החוצה.

Series Navigationהגיל המנטאלי והגיל הרגשי (א). יהודה יפרח כ"א אדר ב' תשע"דהגיל המנטאלי והגיל הרגשי (ג). יהודה יפרח כ"א אדר ב' תשע"ד