- היכן נמצא מרכז האישיות? יהודה יפרח. א' אדר ב' תשע"ד (א)
- היכן נמצא מרכז האישיות? יהודה יפרח. א' אדר ב' תשע"ד (ב)
מורכבות התהליכים של זעיר אנפין לפי קבלת האר"י
ועתה נבאר דרך קצרה, כמה בחי' של פרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א.
עכשיו האר"י הולך לדבר הרבה, לתאר את המורכבות של זעיר אנפין עובר. זעיר אנפין הולך לקבל עכשיו, בתהליך ההתפתחות שלו, הוא הולך להתפתח, הולך להיות יותר ויותר מורכב. הוא הולך לקבל גם צדדים עליונים שמעליו. הוא הולך לקבל את אחורי אבא ואימא, שמהם הוא יקבל את התורה ואת המוסר. דיברנו על אחורי אבא ואחורי אימא, ש"נובלות החכמה מלמעלה תורה", שכל התורה, כל החוק שבתורה, כל תרי"ג מצוות שבתורה קשורים לאחורי האימא. ומצד שני כל הצד המוסרי שבתורה, החצי הראשון של שמות וספר דברים – זה צד ששייך חזק מאד לאחורי אימא – את כולם הוא הולך לקבל. והם אחרי זה יתבטאו אצלו, כאשר הוא יקבל את הארת אבא ואימא, אז אחורי אבא ואחורי אימא יהפכו להיות לאה ורחל.
אבל מה אומר כאן האר"י? הפוקוס כאן לא יעקב ורחל. הפוקוס הוא זעיר אנפין. זה המוקד. גם כאשר אנחנו נתפתח, ונתעסק בהתפרטות, ובגדילה, ובמורכבות, כשזעיר אנפין צומח, תמיד הפוקוס שלנו נמצא בזעיר אנפין. למה זה כל כך חשוב? כי ז"א זה המנוע הכי בסיסי של האישיות.
זעיר אנפין בנפש הוא שייך לכוח של היצירה
מה מאפיין את זעיר אנפין? זעיר אנפין בנפש שייך לכוח של היצירה. זה הכוח הלומד, הכוח הסקרן, הכוח המגלה. הכוח של היצירה עצמית, הכוח של אינדיבידואל. אחד הדברים הכי מרתקים שנמצאים אצל ילדים קטנים, כשמסתכלים על ילד קטן – הם כל הזמן מנסים דברים, משחקים, פותחים, צובעים, צובעים את הקיר, איך זה עובד, איך זה נראה כשאני מצייר על היד, איך זה נראה כשאני מצייר על הבגדים, מה קורה כשאני דופק משהו, מה קורה כשאני משחק עם הפלאפון של אבא ומנסה לצלם, ומנסה להזיז… הילד יש לו סקרנות טבעית. באופן טבעי… ילד לומד. ילד הוא ייצור לומד. הוא כל הזמן סקרן. כל דבר מעניין אותו. לבד, מעניין אותו. מה קורה? הוא קורא, הוא מחפש, הוא מתחיל לקרוא…
הסקרנות והיצירה עצמית זה כמו גזע. תהליך ההתפתחות של ז"א
הסקרנות והיצירה עצמית זה כמו גזע. בגזע יש אנרגיה, יש ארוס. יש אנרגיה שהוא שואף מהענפים, מהשורשים, וזה כוח חיים אדיר, שנותן לצמוח מלמטה למעלה. אחרי שיש אנרגיה בתוך הגזע, הוא יתחיל לשלוח ענפים, יתחיל להתפתח הצידה. זאת אומרת יתחיל לאט לאט לגלות את כל הצדדים האחרים שלו. דבר ראשון הוא יתחיל לגלות את הנוקבא שלו – רחל. זה דבר ראשון. הילדים עד כיתה ה' הם רבים עם בנות. הוא הציק לי, הוא הילד הכי מעצבן… מה קורה בכיתה ו? מתחילים לשלוח פתקים… מכיתה ו' מתחילים לרדוף א' אחרי השני. עד כיתה ה' זה שלב המריבה. מה קורה בשלב של הבשילות המינית? זה לא רק תהליך פיזיולוגי ביולוגי שעובר הבן אדם. זה גם תהליך קוגניטיבי. שפתאום התודעה שלו נפתחת לקלוט בתוכו, קודם כל – האישה מתחילה לזהות בתוכה את היסודות הזכריים שנמצאים בתוך הנפש. אחרי זה רוח, אחרי זה הנשמה שלה. אחרי זה גם הזכר, הזעיר, מתחיל לגלות לאט לאט, דרך המוחין שהוא מקבל, את היסודות הנקביים שנמצאים בתוכו. בהתחלה בנקודה. רחל רק הנקודה, התהליכים ארוכים, עד שתעבור להיות אישה. עד שיהיה מסוגל להגיע להמצב של נישואין. נסירה, ואחור באחור, ופנים בפנים – התהליכים ארוכים. לאט לאט הוא מתחיל לגדול.
כל התהליך הזה יכול להתרחש כשהוא מתרחש בתוך זעיר אנפין. חלק מהגדילה שלו זה הורים. הוא יגלה את יסודות ההורות שנמצאים בתוכו. הוא הרי הפרצוף השורשי, הוא כרגע מרכז הסיפור, ובתוך הפרצוף השורשי הזה הוא מתחיל לגלות את בחינת ההורים שבתוכו. הוא מתחיל לגלות מה זה אימא בתוכו, מה זה אבא בתוכו.
בגיל ההתבגרות הבן אדם מתחיל לגלות את האבא ואימא שבתוכו
למה גיל ההתבגרות הוא הגיל הכי קשה ביחסי ההורים וילדים, הרבה יותר מהגיל הקטן? למה הכי הרבה מריבות שלו הם בגיל ההתבגרות? כי בגיל ההתבגרות הבן אדם מתחיל לגלות את האבא ואימא שבתוכו, ומתחיל עימות בין הדימוי, הארכיטיפ של האימא שמתגלה בתוכי, לבין האימא הממשית. עימות קשה מאד בין האבא שבתוכי, שמתחיל להתעורר, לבין האבא הממשי. אז מתחיל כאסח. כל עוד בתוכי לא היה אבא ואימא, הנפש עוד לא גדלה, עוד לא קיבלה את בחינת הרוח, עוד לא קיבלה את אחורי האבא ואימא – לא היה העימות הזה. יש רק הורים, והילד וההורים זה סימביוזה מוחלטת, ואין שום עימות. רבים על הקורנפלקס, על מתי ללכת לישון, כל הזמן רבים. על מי ינקה. רבים בין האחים. אבל זה לא עימות מהותי. אימא ואבא לא מאיימים על הזהות של הילד כל עוד הוא קטן. מתי הם מאיימים על הזהות שלו? כשפתאום הוא אומר: ואללה, זה אימא? אולי אימא זה משהו אחר?! אולי אני כשאני אהיה אימא אתנהג אחרת? – אומרת האישה. או הבן אומר – כשאני אהיה אבא – אני לא אתנהג כמו אבא הזה. העימות הזה מתחיל כאשר הוא מתחיל להפנים..
איך זה מתפתח? איך פתאום הוא מגלה בתוכו את היסודות ההורים? הוא הרי כל הזמן קיבל הארה מההורים. כל הזמן הוא קיבל מהם את האורות, את האחוריים שלהם. האחוריים הם הצד של הדין, הצד הקשה. הוא קיבל מהם גם דין, וגם חסד. הוא קיבל מהם כל הזמן הארות. הוא מתחיל להפנים. ברגע שהוא מתחיל להפנים – זה הופך להיות חלק ממנו.
בהתחלה – רק מה שהם נותנים לו. אך לאט לאט, זה מתחיל להיות… ניקח דוגמה בתורה. כתוב "כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". תלמיד חכם, בהתחלה הוא לומד רק את תורת ה'. רק את התורה שהוא מקבל מבחוץ. ומה קורה אחרי התהליך הארוך? "ובתורתו יהגה יומם ולילה". זה הופך להיות התורה שלו. ככה זה בגמרא. הגמרא אומרת: בהתחלה זה "תורת ה'" ואחרי זה "תורתו".
הזעיר מתחיל להתגדל. פרצופי משנה יתחילו לגדול. הוא מתחיל לפתח מערכות יחסים. וצריך לזכור, שגם כאשר יתחילו להתפתח פרצופי משנה, המערכת תתחיל להיות יותר ויותר מורכבת, גם אז תמיד צריכים לשמור על הזעיר אנפין. למה? למה הזעיר אנפין תמיד צריכים לשמור את הפוקוס עליו?
הסכנה הכי גדולה שבתהליך ההתפתחות – שכחת הסקרנות הטבעית של הילד
כי מה הסכנה הכי גדולה בתהליך ההתפתחות? הבן אדם, חלק מהתפתחות שלו – הוא מתרגל לקבל הרבה מבחוץ. שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך. הוא מתרגל לקבל המון מבחוץ. לקבל מבחוץ יש בזה תמיד מרכיב של דין. קבלת עול. עיקר עניין הוא קבלת עול. זה האתוס. אתה מקבל עול, ויש בזה מרכיב מאד חזק של דין.
בוא ניקח דוגמה ילד מבית ספר. הוא מגיע לבית ספר, כולו מלא סקרנות, אוסף נמלים, אוסף תולעים, יש לו אפרוח, הוא מוציא שילשולים מהדשא, הוא כל הזמן מלא סקרנות. מה קורה בבית ספר? מבחנים. לימודים. מורים. מה בדרך כלל קורה עד כיתה ד-ה? שהילדים מתחילים לשנוא את הבית ספר. למה הם שונאים את הבית ספר? כי יש התנגדות חריפה, כי הם מקבלים משהו מבחוץ, זה לא הלמידה הטבעית שלהם. זה לא מה שהם רוצים – אלא זה משהו שכפו עליהם, וגם יש מסגרת מאד קשה. שכופה עליהם עמידה בלוחות זמנים וכו'. מצד אחד יש בזה המון יתרונות. כי זה מה שמפתח את הילד. מצד שני, מה המחיר שהם משלמים? שהילדים מתחילים לשנוא את הלימודים. הם מרגישים שזה כפוי.
והם לא רק כופים. הלימודים האלה מחניקים את הגרעין הכי יסודי של זעיר אנפין, הם שוכחים את הסקרנות הטבעית שלהם. את ההתפתחות הטבעית שלהם. גם אם זה מרצון זה קורה.
מה קורה לישיבה-בחור כשהוא מגיע לישיבה? ולומד, ולומד, ולומד. נשאר לסדר לילה, עד מאוחר, יושב ולומד, מסיים מסכתות, עושה סיום כל חודשיים, משתתף לשיעור כללי, ונכנס לכל השיעורים, ומסכם – ממש מתמסר. הוא מקבל, ומקבל, ומקבל, ומקבל, ומקבל. קודם הוא מקבל למעלה מטעם ודעת, או דרך טעם ודעת. הוא כל הזמן מקבל. מה הדבר שהוא שוכח תוך התהליך הזה? הוא שוכח את עצמו!
מי הוא בתוך הסיפור הזה? האם הוא שייך לסיפור הזה? האם הוא בכלל עבר איזה שהוא תהליך, או שכולם.. לפעמים קורה מצב, שהאדם שנים על גבי שנים מתמלא ומקבל מבחוץ, וההתפתחות שלו היא התפתחות של פרצופי המשנה. התפתחות של המוחין. התפתחות של הארת הכתר, הארת המוחין. גם הארה מלמעלה, וגם הארה של כל הענפים. אבל הגזע עצמו הוא מאד מאד חלש. הוא מחזיק המון. הוא נהיה "חמור נושא ספרים" יש לו המון ידע. המון אינפורמציה. המון שליטה. הוא יודע הרבה, ויכול לחזור וכו'. אבל בפנים הגזע מאד מאד חלש. הזעיר אנפין מאד לא מפותח.
כל הפוקוס מתחיל להיות בהארות שמגיעות מאבא ואימא, וזעיר אנפין פתאום מפסיק לעשות את התהליכים העצמיים שלו – תהליכי עיבור, יניקה, מוחין. ואז יהיה פיתוח חזק מאד של הענפים ושל כל פרצופי המשנה. הוא נהיה בן אדם מאד מתוחכם, מאד חכם. מאד יודע. למדן. אינטלקטואל. יש בו משהו מאד מאד חזק. אבל! מה קורה ברגע שהוא יוצא מהישיבה? יוצא לעולם? פתאום ברגע אחד יש איזה סופה שמרסקת את הכל. למה? כי הענף המרכזי, הציר המרכזי לא התפתח. התפתחו כל הפיגומים. אך הציר המרכזי נשאר מאד מאד חלש. הוא לא שמר כל הזמן על החוויה.
"הדרך הרביעית" של גורדיוב: המהות והאישיות
הדימוי של זה… דיברנו פעם על ה"דרך הרביעית". הגורדיוב. גורדיוב היה א' מגדולי אזוטרים של איירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים, תלמידו המפורסם פיטר אוספנסקי כתב את ספר מאד מפורסם "הדרך הרביעית". יש עד היום סדנאות של הדרך הרביעית בתל אביב. בצעירותי השתתפתי בכמה כאלה. סיטרא אחרא צרוף. אבל מאד מעניין. יש לו שמה … אחד מאד יפה.
[מה זה התנועות האזוטריות?]
התנועות האזוטריות זה שם כולל קבוצה של כמה תנועות, שעיקר הפריחה שלהם היה בסוף מאה תשע עשרה-תחילת מאה העשרים, לדוגמה, רודולף שטיינר. … סופיה. תאוסופיה. הדרך הרביעית של פיטר אוספנסקי. יש כמה וכמה תנועות כאלה שצמחו באירופה. כי אירופה עברה תהליך חריף מאד של חילון. במאה 18-19 בעיקר. חילון, השכלה, מדע וכו'. והאנשים שהיה להם גישה רוחנית מאד חזקה, התחילו בחיפושים מיסטיים. מה שהם עשו – הם לא חזרו לדת. מה שהם עשו – זה לאסוף טכניקות מיסטיות, מכל מיני כיוונים – מהגנוזיס, מתורות הרמטיות מצריות, ממזרח הרחוק, מנצרות הקדומה – בנצרות הקדומה היה המון תורות מיסטיות. האינקוויזיציה במקור לא נוסדה נגד יהודים. היא נוסדה נגד כתות נוצריות סוטות, שחיפשו את יש"ו לא דרך כנסיה. אותם הם רדפו. אחרי זה הארגון היה כל כך מוצלח שהשתמשו בו גם נגד היהודים.
התנועות הללו הם אגרו המון ידע מיסטי.
[הם היו חילוניות]
הם חילוניות, אך חילוניות במובן כמו "בנים חופשיים", שמאמינים בכוח עליון, באנרגיות…
[ניו אייג'?]
כן. המקור של ניו אייג' הוא בתנועות אזוטריות אירופיות. הם המקור של ניו אייג' של תחילת המאה עשרים. ניו אייג' הוא יותר המחצית השנית של המאה העשרים.
אצל אוספנסקי יש משהו מעניין, הוא מדבר על כך שיש שני ערוצי התפתחות לאדם, האדם גדל במהות ובאישיות. זאת אומרת כל אחד יש לו גיל.
מה זה אישיות? אישיות זה כל הקישורים החברתיים. יש לך תעודת בגרות טובה? – התפתחת באישיות. יש לך דוקטורט? – התפתחת באישיות. יש לך חברים, יש לך עבודה טובה? – התפתחת באישיות! אתה מפורסם וכו'. כל הקישורים החיצוניים החברתיים.
אבל המהות, זה הנפש שלך. זה מי שאתה באמת. מה שהם טענו, הוא היה חצי מדען כזה, גורדיוב, והוא בדק כל מיני אנשים. והוא גילה שאצל רוב האירופיים, התפתחות של המהות נערצת בין גיל 7 לגיל 9. הם מתפתחים, נהיים פרופסורים, קצינים בכירים.. אז הוא מביא כל מיני דוגמאות. ביסמרק, לדוגמה. מצביא, אדיר, ענק, הכל, היה לו התקפי בכי מטורפים באמצע הלילה. היה נשבר, בוכה, מיילל, ובמשך היום זה מצביא ששוטף, חורך, מחסל מליונים וכובש מאות קילומטרים.
כלומר אנשים עם המון עוצמה, המון יכולת אישית, המון התפתחות, המון ידע: מדענים, זוכי פרס נובל וכו', מאד מצליחנים, אך בפנים הם תינוקות קטנים. הם ילדים קטנים לא מפותחים. המהות שלהם ממש משותקת. הם נשארים בגיל 9.
איפה זה בא לידי ביטוי? במשבר. יש מישהו שהיה בכיר מאד גדול בבנק ישראל לפני כמה שנים טובות. וחשפו איזה שהיא מעילה או אונאה בכספים. ובאנו לראיין אותו. והבן אדם באמצע הראיון חוטף התקף זעם, מתחיל לבכות – באמצע הראיון, בערוץ שתים. ואתה שואל את עצמך: איך יכול בן אדם עם כל כך הרבה רקורד מתחיל להתפרק כמו ילד קטן? זה בדיוק המקום הזה. בפנים יש ילד קטן מבוהל.
כל זה קורה במצב שהזעיר אנפין הוא מאד מאד מצומצם, והוא לא מתפתח. אצל האר"י היסוד של האישיות הוא זעיר אנפין. זה הבסיס. הוא צריך להיות חזק. אם הוא לא חזק, כל מה שיבוא אחר כך…
[יש מצבים הופכים?]
יש. דיברנו על פירסיג. זה שכתב …. הוא טוען שאצל אינדיאנים זה הפוך. אצל אינדיאנים יש אנשים שהוא Chief. אבל הוא לא יודע לקרוא. הוא רופא, הוא יכול לרפא, ויש לו יכולות מאגיות, ויכולות מיסטיות… במזרח – אנשים עם יכולות מיסטיות מטורפות, יכולות נפשיות – לא יודעים לקרוא! כלומר, התפתחות עצומה של הנפש בלי שום כישרון חיצוני.
הרבה פעמים אתה יכול לראות, כשאתה פוגש צדיקים כאלה, והם באמת צדיקים, אבל משהו בתקשורת… משהו מאד פשוט, מאד עממי, אבל בפנים עוצמה מאד חזקה. זה זעיר אנפין מפותח.
[לפי האר"י מה צריך לעשות? יש איזה הוראה איך אני מוסיף את הזעיר אנפין?]
אצל האר"י זה הכל. לאט לאט. זעיר אנפין. יעקב, רחל.. אנחנו בונים את הכל.
[הפעולה. מה צריך לעשות?]
תלוי מה. יש לך תפילת יום חול. יש לך תפילת שבת. זעיר אנפין, איפה הוא מופיע? תפילת שבת בבוקר. אז זה המקום של זעיר אנפין. … נגיע. יש לנו עוד איזה כמה שנים להגיע לתפילות וכו'. לאט לאט..
[מה זה עיבור-יניקה-מוחין? זה אצל הילד?]
לא. זה כל הזמן לפי האר"י. עיבור יניקה מוחין ברור שמשתמשים בלשון של ילד. אך התהליך הזה צריך להיות כל הזמן.
[הפרצופים שבאצילות. יש גם פרצופים שבכל העולם?]
כל הסיפור שלנו הוא באצילות. אחרי זה נלמד איך האצילות משפיעה על הבי"ע, על העולמות…
חלק מהמורכבות, חלק מההתפתחות של הפרצופים, היא גם מורכבות מגדרית. אם בתקופה של מפא"י היה ברור מי זה הגבר-גבר, ומי זה האישה-אישה, אצל האר"י זה כבר מסובך. הגר"א אומר, שישראל זה זכר שבזכר, יעקב זה נקבה שבזכר, לאה היא זכר שבנקבה, ורחל היא נקבה שבנקבה.
יש הרבה מורכבויות, שמתפתחות בתוך הנפש בין היסודות הזכריים לבין היסודות הנקביים. אמרנו, שהמרכז הזה של ז"א אמור לשרת את פרצופי המשנה, אך תמיד צריך לזכור, שהמשימה החשובה היא שהמרכז הזה לא ייעלם. שיהיה תשומת לב למרכז. כי אם הילד גדל, ובשלב מסוים הוא מפסיק לאהוב ללמוד, זה אומר, שאין לו לב, אין לו מרכז, אין לו תנועה פנימית של עץ שמחובר לשרשים ויונק, ומפתח את הענפים שלו. זאת אומרת שמשהו נתקע כאן בעסק.
הדבר הזה יכול להיות גם בזוגיות. הרבה פעמים הזוגיות מתחילה מתוך מקום של זעיר אנפין. מתוך מקום אמיתי, של חדוות גילוי, וחשיפה, ומשהו חדש, בני זוג מגלים אחד את השני, ואז פתאום מה קורה? מתחילים אחורי האבא ואחורי האימא. מה זה בזוגיות? זה כל המחויבויות. יש מחוייבות של פרנסה. זה, נגיד, שייך ליעקב. צריך להביא כסף הביתה? צריך ללכת לעבוד? צריך לרוץ על הבוקר. יש קריירה. יש לסגור את הראש.
מה זה מחויבות של אחורי האימא? זה מחויבות של משפחה. יש ילדים. יש טיטולים. יש בלגן. הילדים רבים. ואז מה קורה לבני הזוג שאחורי האבא (יעקב) ורחל מתחילים להשתלט על המערכת? המערכת הזוגית לאט לאט הופכת להיות מערכת הישרדותית, מערכת של תחזוקה בלתי פוסקת.
וכל מה שקרה בהתפתחות של הפרט, של אינדיבידואל – הזעיר אנפין הולך ומתכווץ, יש לו התפתחות פרצופי משנה, אבל המקום היצירתי, הסקרן, הפתוח, הלומד, המתפתח, הולך ונשחק, הולך וקטן. ומה זה אומר בזוגיות? הזוגיות הופכת להיות מין מירוץ אין סופי של חיים, שאין בו זמן, ואין לו אנרגיה לשום דבר, ואז בעצם הוא מתרוקן. הגזע המרכזי הולך ומצטמק, הולך וקטן, הולך ומאבד את החיות והכח שלו, אחורי האבא ואימא משתלטים על הכל והמערכת כולה הופכת להיות מערכת של מחויבות.
אנחנו צריכים להבין מהי הדרך הנכונה, איך באמת בנויה מערכת ההתלבשות. איך צריכים לבנות את פרצופי התלבשות בצורה נכונה?
הקו של סרעפת
ונמצא, כי שני בחינות מוחין הנזכרים לעיל. שהם אותם המלובשים בנצח הוד יסוד דאבא, ואותם המלובשים בנה"י דאימא, כלם הם לצורך ז"א עצמו, הנקרא ישראל. ואמנם אחר כך, יוצא הארה מהם גם לצורך שאר הפרצופים הנז' הנאחזים בו, כמו שנבאר. והנה שני הנקבות שהם לאה ורחל, יוצאות ונעשות מן הארת המוחין דנה"י דאימא, שהיא נקבה גם כן. אבל הזכר שהוא יעקב, יוצא מהארת המוחין דנה"י דאבא, שהוא זכר כמוהו:
והנה המוחין דמצד אבא, בהיותם מתפשטים עד מקום החזה דז"א, היו מתלבשים תוך שני לבושים, והם, בלבוש נצח הוד יסוד דאבא אשר תוך לבוש נה"י דאימא, ולכן לא יכול אור המוחין להאיר מחוץ לז"א, ולהוציא שם בחינת פרצוף אחר, כי עם בחינת לבושי ז"א עצמו, יהיו שלשה לבושים, ואין יכולת באור לעבור דרך שלשה לבושים, ולעשות שם פרצוף אחר. אבל כשמתפשטים מן החזה ולמטה, אז מוח הדעת דאבא, אין לו רק לבוש אחד, והוא היסוד דאבא, כי היסוד דאימא, כבר נגמר במקום החזה, ולכן יש בו כח להוציא אורו מחוץ לז"א בצד הפנים שלו, ולעשות שם פרצוף יעקב, אשר שעור קומתו הוא, מן החזה דז"א, עד סיום רגליו מחוץ לו:
אם אני מצייר את זה כאן בצד, יש לי את ההארה של אימא, שיורדת עד החזה, ובתוכה יש את הנה"י של אבא, שלושת הקוים של אבא שיורדים בתוכה, וכאן, בחזה, כל העסק הזה נגמר, ורק בחזה יש בקיעה, של יסוד אבא שהוא ארוך, וממנו יוצא יעקב.
קו האמצעי אצל האר"י. חלוקה לשניים וחלוקה לשלושה.
מה זה אומר? קו האמצע אצל האר"י הוא מאד חשוב. הוא הקו של סרעפת. הקו של הסרעפת נמצא מתחת ממפתח הלב. לפעמים האר"י מחלק את הגוף לשלושה חלקים, המוחין זה שלושה מוחין חכמה בינה דעת. באריך זה בגרון, אצל אבא ואימא זה נמצא יותר באמצע. הגוף – חסד גבורה תפארת. והחלק התחתון שזה נצח הוד יסוד. ולפעמים החלוקה היא אחרת, מחלקים את הגוף לשתים, חלק עליון וחלק תחתון, והאמצע הוא הסרעפת.
יש משהו מאד מעניין בהבחנה בין החלקים הללו. מצד אחד – כל הרגשות שלנו, החלומות, התודעה, ההכרה, המוחין – כולם נמצאים בחלק העליון. הלב, התודעה, ההכרה. כל החלקים הגבוהים. יכולת ההפשטה שלנו. יכולת החשיבה שלנו. יכולת האמפטיה – כל התפקודים האנושיים הגבוהים נמצאים בחלק העליון, במחצית העליונה.
מה נמצא במחצית התחתונה? כל התפקודים הגופניים. מערכת האיכול. מערכת המין. ההליכה, התנועה – כל התפקודים הגופניים נמצאים שמה. יש כאן שאלה לכאורה, מה יותר מואר? האם מה שיותר מואר הוא החלק העליון או החלק התחתון?
[החלק התחתון הוא כוח החיים עצמם. יש מערכת בקרה, ויש את הפעולה… ]
החלק התחתון יותר מואר. החלק העליון יותר סגור. מחסומים של כלוב הצלעות וגולגולתא
אצל האר"י לפעמים נראה הפוך. שדווקא החלק הכי מואר הוא החלק התחתון. למה? כי החלק העליון הוא סגור. יש לנו את כלוב הצלעות. כל המערכת הצלעות שנמצאת כאן, שבעצם סוגרת את כל ה… זה. בראש יש לנו את הגולגולת.
מה זה אומר בנפש? לפעמים יכול להיות אדם עם המון מחשבות פנימיות. הרבה תודעה, ומחשבות עמוקות, ופילוסופיה, ותובנות על כל צעד ושעל. הוא מבין, ומרגיש, וכו' וכו'. אבל כל ההרגשות הללו הרבה פעמים הוא כלוא בתוך כלוב הצלעות, ובתוך הגולגולתא, זאת אומרת שמאד קשה לו לבטא את זה. אדם יכול להיות מוצף באהבה, אבל לא מסוגל לחבק. לא מסוגל לגעת. לא מסוגל לכלום. יש משהו מאד חסום. כל החלק העליון הוא חלק מאד סגור, מאד אנליטי, מאד מחושב.
אבל החלק התחתון – לחשוב אני יכול לבד, אבל כשאוכלים – יאללה, פתח שלחן, אוכלים ביחד! זאת אומרת החלק התחתון הוא תמיד יותר משותף, תמיד יותר עממי… המנגל הזה פה. כשעושים המנגל זה למטה. שמה החבר'ה נמצאים. יש משהו בחלק התחתון, שדוקא בגלל שהוא לא סגור, יש לו יותר יכולת ליצור אינטרקציה, לצאת החוצה.
הרבה פעמים המשברים שקורים במערכות יחסים, הוא שאדם פוגש מישהי, שהיא כל כך מלאה, ומבינה, וקשובה בהרגשה, וכו' אך היא לא מסוגלת לבטא רגש. או שהוא בעצמו לא מסוגל לבטא רגש. לא מסוגל להוציא את זה. הכל בתוך איזה שהיא תובנה, וברגע שמשהו מתחיל לזוז, … ההתבגרות? וההגנה, והציניות, ואלף ואחד מנגנונים, כדי לא לחשוף את הקלפים על השלחן. תמיד לשמור את הכל מאד בשליטה.
… אתה לא רוצה לשכוח את המוחין. אתה רוצה לשכוח את ההגנה על המוחין. לא תמיד צריך את זה.
[איפה הידים שייכות?]
הידיים במובן של הקבלה הם נצח והוד. זה שייך יותר למידות.
החלק העליון – לאה, דינא קשיא. החלק התחתון – רחל, יפת תואר ויפת מראה
החלק הבשרני הוא תמיד יותר פתוח. יש יותר בשר, הוא יותר נוכח. לכן החלק העליון שייך ללאה. לאה זה דינא קשיא. הדין הקשה. עלמא דאיתכסיא. העולם המכוסה. היא כנגד דינא קשיא שזה היום השני של ראש השנה. כל זה שייך לחלק העליון.
אבל רחל. היא יפת תואר ויפת מראה. כשפוגשים את רחל על הבאר מה עושה יעקב? מחבק אותה! היא עממית. רחל היא הספרדיה J לאה היא אשכנזייה. לאה היא אירופאית. היא למדה, היא מתקדמת, היא מפותחת, היא יודעת להסביר, היא פמיניסטית בלי חוש הומור, היא פמיניסטית הלכתית עם חוש הומור, יש לה המון תובנות, איך צריך להיות ואיך צריך להתנהג, ומה נכון, ומה זה אמפטיה…
ראיתי איזה מאמר שלם אקדמי באוניברסיטה של איזה חוקרת אחת במגדר, שמסבירה, שהנשים צריכות להלחם להחזיר את האינטימיות ואת התשוקה שלהם. שזה בגלל הדיכוי הן לא יודעות להשתוקק וכו'. מאמר שלם אקדמי, נוטף זעם וחרון ואש, על זה שהנשים צריכות להחזיר את התשוקה. היה במאמר הזה הכל חוץ מתשוקה.
זה המקום התבוני, הקשה, של הדינא קשיא. מצד אחד הוא מאד אטרקטיבי, מאד עמוק. באמת עמוק – שמה יש את כל המחשבות העמוקות. שמה יש את כל ההתקדמות. שמה יש את כל היכולת העמוקה להבין, להשיג, להתפתח, לגדול. מה אין שמה? הכל כלוא בתוך צלעות.
מצד שני, אצל רחל – "תן לי בנים ואם אין מתה אנוכי". אצל רחל יש משהו מאד.. שאצל יעקב – הוא עף עליה, הוא לא שואל שאלות בכלל! הוא לא צריך להבין או לא להבין. הוא פשוט עף!
[כמו פורים ויום כיפור?]
פורים עזוב, פורים זה יסוד אבא, נגיע לפורים נדבר עליו.
הארת אבא באה בלבוש הארה של אימא (עד החזה)
האדם הרבה יותר משתף בחלק הגוף התחתון, מאשר בחלק גוף העליון. האר"י אומר, שהאבא לא יכול לבוא באופן בלתי אמצעי. אנחנו עכשיו רוצים לקבל הארת אבא. זה מאד חשוב. אנחנו שומרי מצוות. רוצים לשמור תורה, לקבל את הארת אבא. אבל הארת אבא אי אפשר לקבל באופן בלתי אמצעי. אבא צריך לבוא בתיווך. את האבא מקבלים דרך אימא. כשאבא מגיע ישר לילדים לא יוצא טוב. יש כאסח. האימא מתווכת, מרככת, מסבירה, מכילה, ומתרגמת, ומתווכת – היא התיווך.
אבא בא, מכין את הסיר (של פסטא J ). האימא צריכה לחלק לזה, שלא יריב עם זה, ולמלא את הצלחות בשווה… לחלק את הדוריתוס בערב שבת. מי יודע לעשות את זה? אבא? אבל הם יאכלו א' את השני! אז צריך לחלק לשקיות שיהיה שווה שווה, ובדיוק – רק האימא יודעת לעשות את זה…
לכן עד החזה זה הארה של אימא. והאבא נמצא בתוכה. זה חלק שקשה מאד להאיר. אבל האימא לא מסוגלת להאיר מתחת לחזה.
[למה זה מפוצל אצל האימא ואצל אבא?]
זה לא מפוצל. הציור הזה הוא לא נכון. ציירתי אותו רק כדי להסביר את העיקרון. אנחנו נשנה את הציורים כל הזמן, בשביל להסביר את העיקרון.
התגלות יסוד אבא מתחת לחזה של ז"א – השפעה בלתי אמצעית. עיקר התורה – בחלקים התחתונים של הגוף
המקום הראשון שבו אבא יכול להתחיל לדבר לבד הוא רק מתחת לחזה. לכן עיקר הצד המוסרי של אבא, הצד של חוק של אבא, איפה הוא מתבטא אצלנו בעבודת ה'? בצדדים תחתונים שמתחת לחזה. הלכות כשרות. טהרת משפחה. כולם קשורים לתפקודים שמתחת לחזה, שבהם יכולה להאיר הארת אבא.
מי ימנע מחלק התחתון, שמתחת הסרעפת, מניהיליזם מוחלט? מה בכלל יכווין אותו לאיזה שהוא תהליך של התפתחות? – רק יסוד אבא יכול לעשות את זה. שמה זה המורכבות. מצד אחד הוא בא ללא התיווך של אימא, לכן יש בזה משהו מאד תביעתי, משהו מאד חזק. לא אוכלים בלי תעודת כשרות! למה? – ככה!
האתגר: לקבל הארת אבא, ולשמור על עצמו. בעייתיות שב"משפחה חד-הורית"
מצד שני, האתגר שעומד בפני זעיר אנפין בחלק שמתחת לסרעפת, הוא לקבל הארת אבא, ולשמור על עצמו. שהארת אבא לא תמחק אותו, לא תשלול אותו. לא כמו שאמרנו רק "למעלה מטעם ודעת". אלא שעדיין יישארו בו אינטואיציות הבריאות, יכולת החיבור שלו.
שגם אחרי ההארה, הזיכוך, הבירור, שיסוד אבא מאיר בו, גם אחרי המגבלות שיסוד אבא נותן בו, שחלק מהמגבלות הוא פתיחת הכלים שלו, המגבלות שמאפשרות את פתיחת הכלים של רחל ויעקב, שהמגבלות האלו לא יחנקו את הטבעיות שלו.
כי מה יכול לקרות? יכול לקרות חסידות גור. שבשמחת תורה להרכיב ילד על הכתפיים זה איסור. בגלל שחס וחלילה מה יקרה.
ממה זה קורה? זה קורה מיסוד אבא, שבא בלי מיתוק, שבא בלי אימא. אבא בלי אימא, משפחות הד-הוריות – זה בעיה קשה. אבא בלי אימא – אין מיתוק. אין מי שימתק את הדין. אז אתה מגיע לתקנות גור. משקפי פלאסטיק מותר.
[אימא בלי אבא?]
אימא בלי אבא זה רק הכלה, והכלה והכלה. זה מצב בלי תורה. יש לפעמים מצב של OVER הבנה והכלה ואמפטיה, המרחב שממוסס,
אני רואה את זה לפעמים בכל מיני אינטרפרטציות להתורה של הרב פרומן. לפעמים יש מצב של אימא בלי אבא, שזהו ג"כ בעיה קשה מאד. המקום כזה כל כך מכיל, רחב, נותן מקום וכו' – שמאבד את יכולת קבלת ההחלטות… טוב, לא צרך לשחוט את כל הפרות ביום אחד.
מה זה אומר יעקב שנוצר מאבא? איפה הנפילה של יעקב שנוצר מאבא? – זה תלמידי חכמים, שאימא לא פיתחה אותם. ואז יש להם הרבה מאד חוק. הרבה מאד תורה. אבל אין להם אנושיות. יכול להיות עוצמה מאד חזקה של חוק, של הבנה, אך מעט מאד יכולת הבנה באנושיות. זה מצב של הארה של יסוד אבא שלא מותקה על ידי אימא. שלא עברה את התהליך של המיתוק.
סדר ההתפתחות – קודם כל בנייה של זעיר אנפין, ורק אחרי זה הבניה של השלבים המתקדמים
לכן חשוב וללמוד, וחשוב להבין, שאצל האר"י יש שלבים, יש סדר להתפתחות. והסדר הוא – קודם כל בנייה של זעיר אנפין, ורק אחרי זה הבניה של השלבים המתקדמים דרך אחוריים של אבא ואימא.
זאת אומרת קודם כל זעיר אנפין צריך להיות בריא. שפוי. נורמאלי. מאוזן. עם באלאנס בחיים. קשוב לעצמו. פתוח. לומד.
[טבעיות?]
טבעיות. לא אובססיבי, לא חנוק, לא כלוא. קודם כל צריך להיות משהו בריא. זה הבסיס של התפתחות שלו. גילו מפתח הלב, הגילוי של המקום שלו, ואחרי שזעיר אנפין סיים את התהליך שלו, הצליח להתפתח, הצליח לבנות את עצמו בצורה מלאה, בצורה בריאה, בצורה הוליסטית – אז יגיע השלב שלו באמת לגדול. באמת לקבל את כל השלבים הבוגרים שלו. השלבים התבוניים. השלבים התודעתיים.
השלבים שהיצירתיות שלו הופכת להיות במקום הרבה יותר גבוה. ולא כיצירתיות טבעית שבאה מתוך אינטואיציה העיוורת הפשוטה הילדותית שלו, אלא גם יצירתיות שיכולה לבוא מתוך תובנה. ואז הוא מקבל את מוחין דאבא ומוחין דאימא, שהם פותחים אותו לכיוונים חדשים.
מוחין דאבא ומוחין דאימא: יכולת האינדוקטיבית ויכולת הדדוקטיבית
מוחין דאבא ומוחין דאימא בגדול זה יכולת האינדוקטיבית, ויכולת הדדוקטיבית. היכולת מצד אחד לקחת כלל ולפרט אותו, לפתוח אותו, להגדיל אותו. מצד שני היכולת לאסוף את הפרטים הנמצאים בעולם, ומהם לגבש עקרונות על, לגבש תובנות. גם השלב האינדוקטיבי, וגם השלב הדדוקטיבי הם שלב שני – של מוחין דאבא, ומוחין דאימא. זה התהליך שצריך לקרוא.
בניית גוף האומה אצל הרב קוק
[הספר החדש של הרב קוק – לנבוכי הדור… מדבר על חמישה שלבים, שהראשון ביניהם בריאות…]
האמת מה שהרב קוק עשה, זה בדיוק זה. מה שהרב קוק עשה ברמה לאומית, כל ההתייחסות של הרב קוק לפושעי ישראל, כל הבנייה מחדש אצל הרב קוק – בניית גוף האומה אצל הרב קוק – זה ממש זעיר אנפין. כאילו הוא בא ואומר – אני מתעסק עכשיו בזעיר אנפין! לכן הוא מתעסק באנשים, ובתובנות שלהם, והפנים והחוץ.
הרב קוק לקח את הרעיון הזה של זעיר אנפין וניסה לעשות איזה שהיא אינטרפרטציה ברמה לאומית.
[המשל של אדמו"ר זקן עם האבן של הכתר שנותנים לילד שחולה. זה כמו משהו שמגיע מלמעלה מטעם ודעת…]
כן. זה לא משהו שהילד יכול לעשות.
שלבים בקבלת האר"י: אדם, יעקב, משה. ההקבלה אצל הרב קוק: אוניברסאלי, לאומי, תורה
דבר אחרון, לפני שאנו נעבור לחלק הבא, וזה הציר שהאר"י עושה, על הסדר של סיפורי התנ"ך. בשמועות הראשונות, שמועה א' ושמועה ב' שאנו מדברים רק על תהליכי הנסירה הבסיסים, שיש לנו זכר ונקבה, בלי כל פרצופי משנה, בלי כל המורכבות, בלי כל היסודות של ההורים בתוך הנפש, ויסודות הנקביים וזכריים – בפרצופים הראשונים מה קורה? יש שמה זכר ונקבה. הדוגמאות שהאר"י מביא, כמו בפרצופי א"ק הוא אדם וחווה. המודל לתורה של האר"י בשמועות הראשונות הוא מודל הבריאה. סיפור של אדם וחווה בגן עדן. יש לנו זכר ונקבה, הם נמצאים אחור באחור, ויש ביניהם נסירה, אחרי זה עוברים פנים באחור, אחור בפנים, בסוף מגיעים לפנים בפנים.
כאשר האר"י מגיע לשמועה הרביעית וחמישית, פתאום הוא קופץ. המודל של זכר ונקבה מדלג מאדם וחווה למשפחת יעקב. הדרמה קוראת במשפחת יעקב. יש כאן יעקב, והכל נהיה מסובך. ליעקב עצמו יש פיצול אישיות, בהתחלה יעקב, בסוף נהיה ישראל, ויש לו שתי נשים, יש לו את רחל, ויש לו את לאה.
ואחרי זה בשלב השלישי הוא קופץ לדור המדבר, מטה אלוקים, באר, ומן – בעצם הוא קופץ לדור של משה. זה השלב השלישי של הפרצופים.
הראשון, המערכת הפרצופית הבסיסית, הפשוטה, הראשונה, היא מערכת פרצופית האוניברסאלית. אדם וחווה, האנושיות הכי גולמית. התנועה הכי גולמית בתוך הנפש של היסודות האנושיים הבסיסיים – זה אדם וחווה.
כאשר אנחנו קופצים ליעקב, מגיעים למשפחה היהודית הראשונה, משפחת ישראל, משפחה מורכבת, שמה מתחילה ההסתבכות. פתאום אנחנו קולטים מי שה הזכר, מי זה הנקבה, שמה מתחילה המורכבות של התא המשפחתי. יש כאן איזה שהוא התפתחות ומורכבות.
אחרי זה השלב השלישי זה השלב של משה, שבו כבר יש תורה.
אם דיברנו על הרב קוק – זה א' הפרשנות המדהימות של הרב קוק, שהוא כל הזמן דילג בין אוניברסלי ללאומי. יש את המרכיב האוניברסאלי, השמועה הראשונה, הכתבים המוקדמים של האר"י, שמדברים על האדם, דמות האדם. תהליכי הנסירה והזיווג, יחסי הזכר והנקבה בתוך דמות האדם כללית, איך שהיא. האדם. זה "תורת האדם" – זה השמועות הראשונות.
יעקב זה כבר המשפחה, משפחה יהודית לפני משה, לפני המצוות. לפני התורה, לפני המוחין דאבא ואימא. ושם יש לנו מורכבות מסוימת.
אחרי זה יש לנו את השלב של המוחין, השלב של משה. התהליך הזה התפתח גם במתח בין אוניברסאלי ללאומי. זה גם מתח שנמצא בתוך האר"י. בין תהליכים הקורים בתוך דמות האדם באשר הוא אדם, לבין התהליכים שלפי האר"י ייחודיים או מאפיינים את עבודת ה' של היהודי. התהליכים היהודיים של הקבלה. אצל הרב קוק זה נמצא המון – המתח הזה בין אורות ישראל, לבין אורות. הרבה מאד תורות של הרב קוק בהם הוא מדבר על התעלות העולמות, על התעלות הכללית והשתלמות של העולמות. המושג "השתלמות" אצל הרב קוק מאד רלבנטי לזעיר אנפין. זעיר אנפין זה התהליך הספיראלי האין סופי הזה. כל הזמן צמיחה, גדילה, התפתחות פנימית, שבאה מתוך מרכז הגזע, מתוך עצם החיים, לא מתוך איזה שהוא מקום… לפני המקום שבוא אני מקבל תורה, שאני מקבל איזה שהיא תובנה שמחוצה לי. המקום איפה שהתובנות צומחות מתוכי.
[שתי כליות של אברהם אבינו לימדו אותו תורה]
כן, זה השלב הראשון.