- היכן נמצא מרכז האישיות? יהודה יפרח. א' אדר ב' תשע"ד (א)
- היכן נמצא מרכז האישיות? יהודה יפרח. א' אדר ב' תשע"ד (ב)
https://www.youtube.com/q9Uqm01qzn0
הקלטה:
http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740701-2.mp3
קובץ PDF
היכן נמצא מוקד האישיות?
בנפש ובכוחות היצירה והרגש שלה [זעיר אנפין], בתודעה [אבא ואמא] או בחלקים העליונים הלא מודעים [אריך אנפין]?
מהיכן מתחילה ההתפתחות הרוחנית, מלמעלה או מלמטה?
באיזה שלב מתחילים להתפתח פרצופי המשנה המבטאים את המורכבות האישיותית, הכוללים את המימדים הנשיים (נוקבא), התורה, החוק והמוסר (אחורי או"א) וההשראה המיסטית (גולגולתא ודיקנא)?
על התשובות המפתיעות של האר"י הקדוש, ועל ההבדל המעניין שבין הקבלה לחסידות בהקשר זה.
(4) שער ההקדמות – דף נח עמוד א
דרוש כולל, יבאר בו כל הפרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א, והם, פרצוף יעקב. ופרצוף לאה. ופרצוף רחל, נוקבא דז"א:
ועתה נבאר דרך קצרה, כמה בחי' של פרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א. והם, בחינת נוקבא דז"א, הנקראת רחל, אשת ישראל ז"א. ופרצוף יעקב. ופרצוף לאה. וזהו סוד פסוק, ישראל אשר בך אתפאר, כי ז"א עצמו הנקרא ישראל, יש בו כמה הסתעפות הארות, כי הנה כל המוחין, בין מצד אבא, בין מצד אימא, כלם מלובשים בו, ומקבל הארה מכלם. וכן פרצוף רחל ולאה ויעקב נאחזים בו. וכן כמה פרצופים אחרים שנתבארו אצלינו, הנקראים דור המדבר, ומטה האלוקים, ובאר, ומן, וענני כבוד וכו', כמבואר שם. וזה אמר, אשר בך אתפאר, כי הוא מלשון פארות וענפים, על שהוא נאחז בסבך, בכל אלו הענפים והפרצופים הנאחזים בו:
ונמצא, כי שני בחינות מוחין הנזכרים לעיל. שהם אותם המלובשים בנצח הוד יסוד דאבא, ואותם המלובשים בנה"י דאימא, כלם הם לצורך ז"א עצמו, הנקרא ישראל. ואמנם אחר כך, יוצא הארה מהם גם לצורך שאר הפרצופים הנז' הנאחזים בו, כמו שנבאר. והנה שני הנקבות שהם לאה ורחל, יוצאות ונעשות מן הארת המוחין דנה"י דאימא, שהיא נקבה גם כן. אבל הזכר שהוא יעקב, יוצא מהארת המוחין דנה"י דאבא, שהוא זכר כמוהו:
והנה המוחין דמצד אבא, בהיותם מתפשטים עד מקום החזה דז"א, היו מתלבשים תוך שני לבושים, והם, בלבוש נצח הוד יסוד דאבא אשר תוך לבוש נה"י דאימא, ולכן לא יכול אור המוחין להאיר מחוץ לז"א, ולהוציא שם בחינת פרצוף אחר, כי עם בחינת לבושי ז"א עצמו, יהיו שלשה לבושים, ואין יכולת באור לעבור דרך שלשה לבושים, ולעשות שם פרצוף אחר. אבל כשמתפשטים מן החזה ולמטה, אז מוח הדעת דאבא, אין לו רק לבוש אחד, והוא היסוד דאבא, כי היסוד דאימא, כבר נגמר במקום החזה, ולכן יש בו כח להוציא אורו מחוץ לז"א בצד הפנים שלו, ולעשות שם פרצוף יעקב, אשר שעור קומתו הוא, מן החזה דז"א, עד סיום רגליו מחוץ לו:
זעיר אנפין – עיקר האצילות, ועיקר קבלת האר"י
מה קורה פה? יש לנו זעיר אנפין. ועליו יש אימא ואבא. … מהם הוא מתחיל לקבל הארות. הוא מקבל שלוש הארות. הארה של אבא, הארה של אימא, והארה של דעת (הנגמרת בחזה). בתוך זעיר אנפין יש לו את המוחין שלו. אם אנחנו מסתכלים על ההארות הפנימיות – זה הארות של אימא, שבתוכם מלובש הארות של אבא. אך הערה של הדעת של אימא נגמרת בחזה, ולכן מכאן והלאה, אימא כבר לא יכולה להשפיע, ויסוד אבא גלוי.
מהארות האלה נוצרים פרצופי המשנה. יש לנו את יעקב, רחל ולאה.
מה זה אומר? הסרטוט הזה לא מדויק. יש כמה דברים שבכוונה דילגתי עליהם. מה המשמעות של כל.. הללו? דיברנו הרבה על שבירת הכלים במשך כמה שיעורים. על התהליך של השבירה, על הבנייה המחודשת בעקבות השבירה, בניית בינה לנפש, הבניין שמתרחש בעקבות שבירת הכלים. ודיברנו על זה שכל הדרושים של האר"י מתמקדים בבניה המחודשת של זעיר אנפין. זה הפוקוס, שם נמצא הפוקוס.
ותהליך הבניה הזו הוא תהליך מדורג. זעיר אנפין, שמצד אחד הוא הגילוי אלוקות שאחרי שבירת הכלים, אחרי הקטסטרופה של עולם התוהו, יש גילוי אלוקות מחודש, גילוי של זעיר אנפין. הקדוש ברוך הוא, ה' איש מלחמה, קבוצותיו תלתלים שחורים כעורב – כל שיר השירים מדמה את עולמו של זעיר אנפין, אפשר אפילו לומר רוב גילויי התנ"ך הם זעיר אנפין, והמקבילה של זה בנפש זה אדם. האדם הוא זעיר אנפין קטן, השתלשלות של זעיר אנפין. ואחרי הקטסטרופה, אחרי המשבר שהוא עבר, הוא צריך עכשיו לעבור תהליך של תיקון, והתהליך של התיקון הזה הוא עובר דרך כמה וכמה שלבים. בעיקרון, השלבים הבסיסים הם שלבים של עיבור, יניקה ומוחין. תהליכי ההתפתחות שלו הם עיבור, יניקה, ומוחין.
הוא מתחיל מחוויה מאד מצומצמת, מאד ראשונית, מאד חד-מימדית, כמו אצל האדם. כמו תינוק. כאשר התינוק נולד, הוא מתחיל מרמת קיום מאד בוסרית, מאד ראשונית, מאד לא מפותחת, ולאט לאט הוא מתחיל לפתח את הקומות שלו. דרך העיבור הוא מתחיל לקבל הארות מאימא, מנה"י – מאחוריים של אימא שנפלו, כל ההארות שמגיעות מאבא ואימא הן הארות שמגיעות מהשליש התחתון – גם של אימא וגם של אבא, הארות מהנה"י. הוא מתחיל לקבל איזה שהוא שפע מאבא ואימא, שפע חיצוני מאבא ואימא, ובעקבות השפע הזה הוא מתחיל את התהליך הארוך של התפתחות.
במהלך התהליך הזה הוא יעבור הרבה תחנות. ככל שהוא יגדל – בהתחלה הוא יהיה בעיבור, ויניקה, והשיא יהיה במוחין. ומה שיהיה במוחין – שלאט לאט הוא מתחיל לחשוף את המורכבות בתוכו. הוא יתחיל להפנים את הבחינה של ההורים שנמצאת בתוכו. הוא יתחיל לגלות בתוכו מה זה להיות אבא בעצמו, מה זה להיות אימא בעצמו. לפני המוחין הוא יתחיל לגלות מה זה נוקבא. יתחיל לגלות את הצדדים הנשיים שנמצאים בתוכו. אחרי זה העסק נהיה עוד יותר מורכב, ואנחנו נדבר על זה.
חסידות חב"ד: העיקר – אל-מודע. אנרגיות מטורפות וגזע חלש. מסירות נפש תמידית
אך יש נקודה אחת מאד מאד חשובה. זה הנקודה שהאירה לי בשבת, היו אצלנו בשבת כל החבדניקים, כל הגיסים שלי, והתחיל כזה דיון על חב"ד מול … ואז נפל לי אסימון. כאילו מה הפואנטה? מה ההבדל – באמת – בין החסידות לבין הקבלה? כשאני אומר חסידות אני עכשיו מדבר על החב"ד. בעל שם טוב זה משהו אחר. מה ההבדל בין חב"ד לבין הקבלה?
כשעברתי על שער הייחוד, הספר הכי משמעותי בחב"ד, שמדבר על כל אפיסטמולוגיה, על כל מבנה הנפש על פי הקבלה, הספר הכי מורכב, הכי משמעותי, הכי מסועף – הספר שכתב אדמו"ר האמצעי, שנקרא "שער הייחוד" – זה הנושא של הדוקטורט – ובספר הזה אתה רואה משהו מאד מעניין. אתה רואה שרוב המסה של הספר – ספר ארוך, אין סוף פרטים, מסועף, מפורט – אך הרוב המוחלט – 85-90% מהספר – במה הוא מתעסק? – הוא מתעסק באריך אנפין, בגולגולתא, במוחא סתימאה, שהם כל החלקים הלא מודעים, כל החלקים העליונים של הנשמה, חלקים שבנפש ששייכים למקום של הנשמה, המקום של לא מודע, המקום של הקודש העצמי, המקום שממנו כל הצד של המסירות נפש, שלמעלה מטעם ודעת, של להתאבד על מבצעים, כל המקום הזה שאתה למעלה מההכרה שלך, והמוחין הם לגמרי שיקוף נאמן של אותו מקום גבוה, ועליון ועצום.
מה לא נמצא בספר? מקבל פרק וחצי בקושי, וגם זה הוא עשה דז'סטה? – אין זעיר אנפין. אין זעיר אנפין, אין נוקבא, אין נפש. אין רוח. יש נשמה פלוס. זה מה שיש. 85-90% מהספר זה ראשית ההאצלה. ולא רק זה. יש המון מקומות שהאר"י לא העיז לדבר עליהם. ברמזים, בשמועה שביעית ושמינית, ברמזים, הוא מדבר על עשר ספירות הגנוזות במאצילן – השורש הקדום של הבריאה בתוך הבורא, השורש של הסוף בתוך האין סוף.
אדמו"ר האמצעי הוא השיא מבחינת היצירה החבד"ית. אדמו"ר הזקן בנה את השרשים. אדמו"ר האמצעי הוא השיא, כל השאר אין חידושים. יש פיתוחים, אך לא חידושים של ממש.
לעומת זאת, כשאתה פותח את האר"י, ועוד יותר קיצוני – את הרש"ש. כל הדרמה זה זעיר אנפין – זו"נ! הכל – דרושי זו"נ! מידי פעם, קצת באוצרות, קצת אדם קדמון, … גם באריך מדברים על הדיקנא. בשכבות של ראשית ההאצלה כמעט ולא מתעסקים. תמונה בדיוק הפוכה!
מה זה אומר? בעבודת ה' זה מאד ברור. קחו למשל ספר חבד"י קלסי, ספר "הנפש" של הרב יצחק גינזבורג. ספר מפורסם מאד, ארוך, מדהים. אתה פותח את "הנפש" – מה אתה מקבל בעמוד הראשון? כתר. רדל"א. אדם קדמון. מוחא סתימאה. גולגולתא. אחרי זה הדעת שבכתר. זה בעצם "הנפש".
הנפש (החב"דית) היא קודם כל כל מה שאין בה. האתוס של "חלק אלוק ממעל ממש"
מה קורה? הנפש היא קודם כל כל מה שאין בה. הנפש היא קודם כל החלק הלא מודע. קודם כל זה ההארה של הנשמה. הנפש היא קודם כל היא "חלק אלוק ממעל ממש". האתוס היסודי הוא אתוס של "חלק אלוק ממעל ממש". כאשר אתה ואומר לאדם "אתה חלק אלוק ממעל ממש" – מה אתה אומר לו בסבטקסט? – הנפש שלך לא רלבנטית לסיפור כאן! התחושות שלך, החוויות שלך, מה אתה עובר, הדרמות – זה לא רלבנטי לסיפור! מה שרלבנטי – זה רק שורש הנשמה! חלק אלוק ממעל ממש – זה מה שרלבנטי. זה הפוקוס.
לכן ברגע שהפוקוס, מרכז החיים שלך הוא בחלק אלוק ממעל ממש, מה עיקר העבודה שלך בחיים? – להעיף הצידה את כל הביטויים הנמוכים של הנפש, את כל הצורה שבהם היא מתגלה בעולם, ולהתמסר במסירות אין סופית "לאשתאבא ב.. דרחימותא", להתמסר אל המקום הזה שלמעלה מטעם ודעת.
למעלה מטעם ודעת, המסירות נפש במסורת היהודית תמיד הייתה כמו ספרינט שאתה עושה בסוף המרתון. מסירות נפש לא יכולה להיות באופן נורמלי דרך חיים. מסירות נפש זה ספרינטים לתקופות קצרות. "ערקתא דמסאני". מתי יוצאים להפגנת ארבע מאות אלף? – כשיש אסון איום ונורא ומגייסים אותנו – אז יוצאים להפגנה. ולא כל יום נמצאים כל ארבע מאות אלף ברחובות. זה ספרינט מטורף, שאמור להיות בפולסים קטנים. מתי אתה מסתער בשדה הקרב מול כדורים שורקים? – כשחברים שלך מתים! אך לא כל יום! בדרך כלל אתה משתדל להימנע ממקומות כאלה.
מה הפלא המדהים? לקחת את הספרינט, את ה.. הקצרים, ולהפוך אותם לשיטת חיים שלימה –כל הזמן בספרינט! אבל כל הזמן! כל הזמן למעלה מטעם ודעת. כל הזמן במסירות נפש.
על-מודע, ביטול: עוצמות בלתי נתפסות. חוויה חבדית מצויה: טראנס תמידי.
מצד אחד יש לזה עוצמה בלתי נתפסת. כי זה נותן אנרגיות מטורפות. כי אתה כל הזמן בהתמסרות שלא נגמרת… איך אמר לי גיסי? הזעיר אנפין זה לא מעניין אותנו, מה שמעניין אותנו הוא "הזזת העצם". להזיז את העצם. להזיז את העצם זה אומר להיות משהו אחר. אני לא הסיפור פה! אף אחד מאיתנו לא הסיפור פה.
[ביטול כזה?]
ביטול מוחלט! אמרתי, זה טראנס! טראנס קבוע! מה שהרב ברלנד עושה, אבל בעשיה. טראנס של עשיה קבוע. ובתוך הדבר הזה – הם כוחות אדירים, אין סופיים. כמו שאתה בקרב. בקרב אתה תמיד מוצא כוחות שהם מעבר למה שאתה. זה בלתי נתפס! זה יכולות אדירות, שקשה להעריך, של עשיה. תחשבו, ללכת להיות זוג בקטמנדו, באיזה חור, בלי כלום! בלי ציביליזציה, עולם – לא שלישי, אלא רביעי, חמישי, ששי, ולהחזיק שמה 10-15 שנים – זה רק למעלה מטעם ודעת. זה כוחות אדירים, שמצליחים להזיז את העולם.
אבל זה לא אר"י.
הכל טוב, אך אתה לא חלק מהסיפור. המרחב המשיחי של בריחה מעצמי
כי האר"י רואה אחרת לגמרי את הדרמה. לפי מה שעולה מהאר"י, בסופו של דבר, אם אתה בורח מעצמך, אתה יכול ליצור איזה שהוא מרחב אוטופי, מרחב אידילי, מרחב משיחי. שהוא אין סופי. אבל המרחב הזה בצורה עמוקה לא קשור אליך. אתה לא חלק מהסיפור.
המחיר החברתי: לא כולם מגיעים לסיירת מטכ"ל. יש כאלה שנופלים בדרך
יש את הצד הפרקטי. מי שמסוגל לרוץ כל הזמן – ביום .. וביום סערות. יש אלה שמצליחים בסוף – אלה שמגיעים לסיירת מטכ"ל. ומה עם אלה שלא מסוגלים לסחוב את השק של חול של 50 קג ולרוץ ולרוץ? מי שלא נמצא בספרינט – הוא בכלל מחוץ לסיפור. אבל לא רק זה. גם אדם שנמצא בספרינט – במובן העמוק הוא נמצא בסוג של בריחה מתמדת מעצמו. במובן מאד מאד עמוק. כי למעשה הוא לא מתעסק בכלל..
כל ההנחה היא, שכשאתה נמצא בלמעלה מטעם ודעת, אז יהיה תיקון מידות מהלב. אבל זה לא תיקון מידות! זה "כפה אליהם הר כגיגית", זה כפיה של אור, זה אור חזק מאד, שיורד מלמעלה למטה, והוא מכתיב, איך אמורות להיראות המידות. אנחנו מצלמים את הקומה של הכתר. קופי-פייסט על החכמה, קופי פייסט על על הבינה, קופי פייסט על הדעת, קופי פייסט על המידות. ואז אנחנו מקרינים תבנית עיצוב מאד קשוחה, וככה ייראו המידות. זה לא תהליך שקרה משהו בתוך המידות.
המחיר ההתפתחותי: הכל קפוא. אין התפתחות אמיתית. הכל דו-מימדי
אז המחיר הא' שלא יכול להתרחש תהליך התפתחות אמיתי. הנפש לא תוכל לגדול. ומחיר שני, שתמיד זה יהי" מאד שבלוני. התורה תמיד תיעצר. התורה שבעל פה תהפוך לתורה שבכתב. היא לא תוכל לפרוץ, בגלל שאין את התובנות שמגיעות מתוך הנפש ומתוך הרוח, מתוך הזעיר.
[כי מבחינתם זה לא מענין]
זה שתי דרכים בעבודת ה'. לא אמרתי נכון או לא נכון. אנחנו מסבירים כאן שתי דרכים בעבודת ה'.
[זה בריחה]
יש דרך בעבודת ה' שמוגדר ככזה בריחה. אני לא מתאר את זה בצורה שיפוטית.
[זה פרשנות, הם לא יגידו שזה בריחה]
הלמעלה מטעם ודעת דורסים וכופים את עצמם על הטעם ודעת
מה מתרחש בתהליך של למעלה מטעם ודעת? בלמעלה מטעם ודעת אין צורך בטעם ודעת. אם אין צורך בטעם ודעת – זה אומר שאני לא מטפל בטעם ודעת שלי. זאת אומרת, יש לי טעם ודעת – מה שאני חושב, מה שאני מכיר, מה שאני חווה, מה שאני מרגיש. וכל מה שאני חווה ומרגיש ומבין – זה שייך לנפש הבהמית, לחלק הפסול, החלק הלא רלבנטי. זה לא חלק מהסיפור.
לכן ממילא אין דיסקורס, אין שיח. זה לא איזה בצק שאני מנסה ללוש אותו ולעשות ממנו משהו חדש. זה לא חלק מהסיפור. זה לא רלבנטי בכלל לסיפור. הסיפור הוא למעלה. הלמעלה הזה יורד למטה.
זה לא רק חב"ד. זה גם הרמ"א. יש הרבה שיטות שהולכים באותה פואנטה.
[המציאות מתאימה את עצמה? זה עובד?]
פעולה בשטח: פועל, אך באופן חיצוני וכפייתי.
ברור, שזה עובד! פשוט צריכים להבין מה המחירים שלה. היתרונות העצומים שלה – שהאנרגיה שלה היא למעלה מטעם ודעת. למעלה מטעם ודעת הם בחינות של אין סוף. לכן האנרגיה היא אדירה. כח הפעולה הוא כוח פעולה עצום, הרבה יותר מאשר כוח הפעולה הרגיל של זעיר.
תלכי למקובלים ספרדים, שהם כל הזמן… הם הרבה פחות אנרגטיים מבחינת. . זה מצד אחד.
אך מה המחיר הכבד שמשלמים? יש את המחיר החברתי, שכל אלה שלא מצליחים, כל אלה שנופלים בדרך ונושרים, כל פליטי כיכר ציון, שזה יש בכל המערכת. אך אני לא מדבר על המחיר החברתי – אני מדבר על מחיר בעבודת ה'.
"השטחת התמונה". המנהג הקל משתווה לאיסור דאורייתא
מה המחיר בעבודת ה'? זה מחיר התפתחותי. מחיר של תקיעת התורה. של קיפאון. למה קיפאון? כי המרכז של התורה היא בזעיר, בתפארת. איפה התורה שבעל פה מתפתחת? בתוך התפארת. אבל אם התפארת לא עוברת תהליכים, אם אין תהליכים שמתרחשים בתוך הזעיר – ממילא אין חידושי תורה. התורה שבעל פה הופכת לתורה שבכתב, היא הופכת למין FLAT IMAGE. אתם מכירים את הפונקציה הזאת FLATTERN IMAGE בפוטושופ? אתה לוקח תמונה, ואתה רוצה לעבד אותה. אתה מוסיף לה פילטר כזה, פילטר אחר. מוריד את החצ'קונים. מוסיף אור. מוסיף קצת צל. בפוטושופ הכל שכבות.
יש לך תורה שבכתב. יש לך מדרשי הלכה, מדרשי אגדה, מכילתא דרבי עקיבא, מכילתא דרבי אליעזר, ואחרי זה יש לך סיפרי, וסיפרא, ותוספתא, ועל זה יש לך את המשנה, ועל המשנה יש לך את המשניות מוקדמות ומשניות המאוחרות. ואחרי זה יש לך את הגמרא, דור הראשון של אמוראים, שני, שלישי, רביעי, חמישי. ואחרי זה סבוראים, וגאונים ראשונים, ויש לך ראשוני אשכנז, תוספות חכמי אנגליה, ורש"י ורשב"א,… והרי"ף והרא"ש, והרמב"ם והרמב"ן, … סוף תקופת הראשונים, תקופת אחרונים, רנססנס, טורים, רא"ש, בית יוסף, ב"ח, וש"ך והת"ז והסמ"ג… יש לך המון, המון, המון! ואז יש לך את מדרשי ההלכה, המדרשים המוקדמים והמרדשים המאוחרים. ויש לך תורת הסוד, וספרות ההיכלות, והמרכבה, ואחרי זה הספר הבהיר, והקנה, והתמונה, ומקורות הראשונים של הזוהר, והאחרונים של הזוהר, וקבלת האחים הכהנים, וקבלת קסטילה, פרובנס, איטליה, והגר"א, ורחמ"ל – יש לך המון המון מורכבות.
כשמגיע פה העסק, אז הוא תמיד עסק אמיתי. הוא יודע בדיוק, מה דאורייתא, מה דרבנן. מה עיקר, מה טפל. מה מנהג, מה הלכה. יש לו המון גוונים וצורות. ויש לו מצד אחד כוח מאד חזק דהיתירא, ומצד שני גם הבנה, של מה זה… גם בתוך המדרשים הוא יודע איך להתייחס ל.. בתוך המדרשים, ולמורה נבוכים… ואיזה מדרש קוראים כפשוטו, ואיזה מדרש לא קוראים כפשוטו, האם כל סיפור שמסופר במדרש הוא מתאר מציאות, אז איך אתה מסביר את רבה ובר בר חנה בפרק הספינה בבבא בתרא, ויש לך הרבה מאד ניואנסים וכו'. וכשבן אדם צולל לתוך הים התלמוד ולומד את הכל – יש לו המון המון דקויות.
אבל מה קורה בעולם שלמעלה מטעם ודעת? כל השכבות של הפוטושופ – יש פקודה אחת – קוראים לה פלטרן אימידז, לוחצים על זה ואז הכל הופך למשטח אחד בגובה אחיד, שבו אין שום הבדל בין לאכול מצה בתוך שקית בליל הסדר, לבין איסור דאורייתא של לטלטל בעיר בחו"ל, שאין בה עירוב וזה איסור דאורייתא, לבין איסורי דאורייתא אחרים של בורר, או האיסור שיש עליו מחלוקת האם הוא דאורייתא – של להדליק אור בשבת – אין שום הבדל, הכל פה באותה רמה! אם הוצאת מצה משקית והלכת איתה לשולחן זה בדיוק באותה רמה במובן העמוק – כי כך הרבי עשה!
מה קרה? לקחת את כל המורכבות, את כל ההבחנות, והשטחת את הכל. ואז אין לך שום דאורייתא, דרבנן, גבוה, ונמוך, חשוב, ופחות חשוב, אין בכלל דיפרנציאציה – זה מאד פשוט לעשות את זה אם אתה נמצא למעלה מטעם ודעת. כי אז הכל נמצא באותו מגש.
חוסר התפתחות מובנה
אבל חוץ מהחטאה מטורפת של התורה שבעל פה, כי כל המהות של התורה שבעל פה היא לא כזאת. היא דינמית, היא מתפתחת כל הזמן. היא כל הזמן מדברת. תורה שבעל פה מסורה לחכמים שבכל דור ודור. ואין דור שבו היא נגמרת. אין איזה דור מסויים שבו נגמרה התורה שבעל פה. היה שביעי – אחרי זה יהיה שמיני. אחרי זה יהיה תשיעי. גם אחרי זה – עוד הרבה שנים אחרי זה ימשיכו ליצור את התורה שבעל פה. היא לא נגמרת היום.
ההבנה הזאת של התפתחות, היא הבנה שבמקום שלמעלה מטעם ודעת לא יכולה להיות קיימת. כי אין התפתחות בלמעלה מטעם ודעת. בלמעלה מטעם ודעת יש רק הקרנה.
הבנתם את הדקות? איך התורה שבעל פה הופכת להיות קאנון. "קאנוניזציה" – יש מושג כזה אצל המחקרים, יימח שמם J מה זה קנוניזציה? זה פרשנות מיטיבה וגמישה, שאתה הופך אותה לקנון, הופך אותה למקור. ברגע שאתה הופך אותה למקור, קורא אותה כמו תהלים – לקחת משהו גמיש, וקיבעת אותו. נעלת אותו בתוך הדבר הזה. ואז ממנו הוא כבר לא יכול לזוז.
זה רק הקדמה
[..]
אין היררכיה. וכשאין היררכיה, אז הכל באותו רמה, והמנהג האחרון, מנהג קטן שיכול להיות מאד יפה, איך לכתוב הזמנה לחתונה…
אני מקצין. כמובן. זה לא שאצל אר"י אין למעלה מטעם ודעת. אני גם מקצין לצד השני. אני מקצין כדי להמחיש.
[זה עובדות? או שזה פרשנות שלך?]
דרך עבודת ה' של חב"ד – האם זה לגיטימי? שמו"ס לצד השני
זה לגיטימי לגמרי. אני חושב שהעצמה היא כל כך גדולה, אני חושב שהחברה שאין לה מרכיב שלמעלה מטעם ודעת – זה חברה שמפסידה המון. זה עכשיו שמו"ס להצד השני. חברה שלא יודעת להתאבד על משהו. החברה, שכל רבניה הם רבני קרי-ברי, לא איכפת לי כאלה, שכל הזמן מבינים ומכילים, וכל הזמן מפגשי פיוס והכלה, החברה שאין בה יכולת להתאבד על משהו, אין לה יכולת לסרב פקודה, לדפוק את הראש בקיר – במשהו! – היא חברה חולה! כי היא מנותקת מלמעלה מטעם ודעת. היא מנותקת מהיכולת להיפתח למשהו חדש לגמרי. מהיכולת להזיז את העצם. ברור שלמעלה מטעם ודעת הוא מרכיב דרמטי בכל הערכים הדתיים. אך באיזה שהוא מקום צריך להיות איזון בין זו"נ, שזה עיקר החיים, ובין המקום של למעלה מטעם ודעת, שהוא צריך להיות תמיד – הוא חשוב מאד, הוא חיוני, בלעדיו אין חיים דתיים, בלעדיו אין פעולה. לפעול, לעשות משהו – אתה צריך למעלה מטעם ודעת. כל הדברים שמשנים, מצוות צדקה לדוגמה, היא מאד קשה. יש הרבה דברים שהאדם צריך לתת ממה שאין לו. בשביל לפתוח את המקום של למעלה מטעם ודעת.
[זה משהו ריאלי, להיות כל הזמן למעלה מטעם ודעת, להיות בספרינט כל הזמן?]
יש בזה משהו, אתה מקפיא, הקפאת מצב, ואז אתה לא שם לב עד כמה הדברים תקועים.
[שאלה באיזה רובד זה פועל? אין פה פעולה שהיא רב-מימדית]
זה פועל למטה בצורה כפייתית, לא בצורה התפתחותית, וזה הבדל עצום. בוא עכשיו ננסה להבין למה. למה כל כך חשוב שהפוקוס אצל האר"י נמצא דוקא בזעיר אנפין.