preload
בס"ד
יונ 07

הר״נ מדובראוונע שאל את הצמח־צדק נ״ע בשובו מפטרבורג, מה שר ההשכלה תובע מאתנו (שרצה לגזור שבני־ישראל ילמדו בבי״ס הגבוהים שלהם) והשיבו הצ״צ: השר תובע מאתנו דיני דגמרא, אך מה נעשה שהגאונים אסרו עלינו.

והנה איתא בגמרא פסחים מותר ללתות חיטין לפסח, פירוש לתת מים על החיטין קודם הטחינה, מפני שאפשר לשומרם מן החימוץ אבל שעורים אסור ללתות מפני שאי־אפשר לשומרם מן החימוץ, ורבא אמר שם בגמרא מצוה ללתות את החיטין דכתיב ושמרתם את המצות כו׳ אם אין לתיתה, שמירה מנא־לן.

ופירוש הדברים: הנה חיטין נקראים נשמות הגבהות שתורתן אומנותן ועוסקים בתורה לשמה. ומים נקרא חכמה שאין להם גוון ויש מים קדושים שהוא בחינת ׳חכמה דקדושה׳ ויש מים הזדונים חכמה דלעומת־זה, חכמה חיצונית, ואמר רבא שמצוה על הנשמות המכונים בשם חטה שהוא מאכל אדם בגימ' מ״ה שעוסקים בתורה בביטול כל הרגשה רק לשמה עליהם חובה ומצוה לעסוק גם בחכמה חיצונית כדי לברר מהו הניצוצי קדושה שנפלו בהם כידוע מפני שנשמות אלו אין כל חשש שיהי׳ להם על־ידי־זה איזה נפילה חס ושלום, אבל נשמות נמוכות מבחי׳ מל׳ שעורה שיעור ה׳ תתאה – הם אסורים לעסוק בחכמה חיצונית מפני שכל עבודתם רק בהבלי העולם, ואם יתעסקו בחכמות חיצוניות עלולים הם ר״ל ליפול ברע גמור, וזה פירוש וביאור הלכות לתיתא מדינא דגמרא וכתב הרא׳׳ש ז׳׳ל שהגאונים אסרו לתיתא גם לחיטים בזמן הזה. והטעם מפני שאין אנו בקיאים בלתיתא בזמן הזה, וביאור הדבר מפני שבזמן הזה נפל ערבוב בנשמות פירוש: בזמן בית המקדש לא היה ערבוב בנשמות, שהנשמות הגבוהות, מארי׳ דאורייתא, היו לבד והנשמות הנמוכות שעוסקים תמיד בהבלי העולם היו לבד, ממילא לא היה שום חשש לנשמות בעלי עבודה גבוהים שיפלו ממדרגתם בעת עסקם בחכמה חיצונית, אבל בזמן הזה שנפלה ערבוב בנשמות, היינו שגם הנשמות הגבוהים אינם תמיד במדריגה אחת מחמת תוקף הגלות, על־כן יוכל להיות שבעת עסקו בחכמה חיצונית בשע״מ יהיה במדרגה נמוכה ואז יכולה גם היא ליפול ממעלתה וממדרגתה ומשום חשש זה גזרו הגאונים שגם החטים אסרו להם ללתות במים היינו העסק בחכמה חיצונית גם לאנשים העוסקים בתורה לשמה כוי אך שר ההשכלה הוא רוצה להעמיד עצמו נגד כל הגאונים.

הוסף תגובה