כלל גדול אצלנו בהכנעה-הבדלה-המתקה שהטעות בכל הדורות – גם של אנשים גדולים מאד, כמו יוסף שמל את המצרים – שרצו להגיע להמתקה בלי לעמוד על ההבדלה שבאמצע. כל מי שחותר להמתיק את העולם, שמיד יהיה שלום, מיד יהיה שויון והכל טוב – בדילוג על הבדלת ישראל מאומות העולם – מועד לכשלון בטוח. בסוף יש המתקה, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה… ולעבדו שכם אחד", אבל קודם חייבת להיות הבדלה. כל התורה כולה זה הבדלה! התכלית היא המתקה, אבל קודם חייבת להיות הבדלה.
כלל גדול בהכנעה-הבדלה-המתקה

בצורה הכי פשוטה, אם אנחנו לא עזים כאן בארץ ישראל – עזים מול האויבים שלנו, וגם עזים בתוך עצמנו, וזה אולי העיקר, עזים בתוך עצמנו כדי למסד את התורה בחברה – אי אפשר להגיע לשלום. מסר מאד פשוט – כולם רוצים שלום, אבל בשביל להגיע לשלום צריך להתחיל מעז, "הוי' עז לעמו יתן".
אם אנחנו לא עזים בתוך עצמנו – אי אפשר להגיע לשלום

ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. בשביל השלום צריך עז.
בשביל השלום צריך עז.