שירת הנמלה היא "לך אל נמלה עצל", סימן שהנמלה היא תיקון מדת העצלות. בעל התניא, בעל ההילולא של היום, כותב בתניא פ"א שביסוד העפר דלעו"ז – הכי גרוע בלעו"ז, היפך החיים – יש שתי מדות רעות, עצלות ועצבות. לעצבות קוראים היום דכאון בנפש, והיא זוג עם עצלות. התיקון של העצלות היא להתבונן בנמלה – "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם".
שירת הנמלה היא "לך אל נמלה עצל"
התחלנו ללמוד החלק השני של פרק א' של תניא. למדנו על עניין שיש לכל אחד ואחד שתי נשמות, שזה בעצם רב חיים ויטאל מביא את זה בשער הקדושה, והוא מדייק מהפסוק "נפשות אני עשיתי", שלכל איש ישראל א' צדיק וא' רשע – יש שתי נשמות.
הוא התחיל לדבר על הנפש שאנו קוראים "הנפש הבהמית", או "הנפש החיונית", או "הנפש הטבעית". בחסידות בדרך כלל, זה השלוש שמות, שמשתמשים. או "נפש הטבעית", או "נפש החיונית", או "נפש הבהמית". כי כל אחד מהשמות האלו מתאר את הנפש הזה, שזה בא מהקפילה וסטרא אחרא, כך למדנו, ואיפה זה מתלבש? זה מתלבש בדם האדם, להחיות את הגוף.
