הקלטה (חלקית, חסר כ15 דקות ראשונות. מי שיש לו מהתחלה נא לשלוח)
השבירה של חסד והשבירה של דין (חלקי)
שבירה של "אוצרות" – שבירה של דין. שבירה של "שער ההקדמות" – שבירה של חסד
…. ושם התרחשה שבירה. השבירה (המתוארת ב"אוצרות") – היא שבירה של דין. מה זה שבירה של דין? זה השבירה, אם לתת לזה ביטוי וולגרי פוליטי היא שבירה של העולם של מאה שערים. איזה שהוא עולם מאד מאד מוקשה, עולם מאד קשוח, שבסוף הפרטים שבו מרגישים חנוקים, מרגישים שאין להם מקום, ואז הם הופכים להיות אנוסים, ומתפרקים, והולכים החוצה וכו', בגלל שהגבולות והמבנים החברתיים הם בלתי ניתנים לשאת אותם. המקום הוא מקום של דין חזק, והדין החזק הזה יוצר נוקשות, חוסר אינטראקציה, חוסר מקום, חוסר מרחב, חנק. Continue reading »
אנחנו מדברים שהיה כאן שבירה של אבא ואימא. וצריך לתקן אותם. יש כאן איזה שהוא משפט סמוי
הנה כאשר נתקן בתחלה רישא דע"י, הכוללת כל שלשה ראשונות שבו, בפעם אחת, בבחינת תקון פרצוף גמור,
וכיון שהחכמה והבינה שבו נתקנו ביחד, לכן גם או"א, שהם בחי' חו"ב כנודע, גם הם נוסף בהם קצת תקון, וחזרו להיות בבחי' פנים באחור, שהיא הבחינה הג', מד' בחי' הנזכרים לעיל, Continue reading »
אמרנו, שעתיק מקרין על או"א. עתיק, הנקודה יותר עמוקה, יותר עצמית, יותר פנימית של הכתר. אבא ואימא הם הנקודה של הגילוי העצמי של הפרצופים, של הנשמה – לכן יש ביניהם קשר. שוב – למה יש קשר בין עתיק לבין אבא ואימא? – כי שניהם שייכים למקום הגרעיני, העצמי, הפנימי. עתיק הוא הנקודה העצמית הפנימית של הכתר, אבא ואימא הם גילוי העצמי העמוק של הפרצופים, של הנשמה. הם המקום של הנשמה. לכן התיקון של עתיק מתקן את האבא ואימא, המוחין, חכמה ובינה. המוחין הם השורש של הפרצופים. הם הגילוי העצמי העמוק של הפרצופים של זו"נ. הם המקום של הנשמה. Continue reading »
