preload
בס"ד
פבר 07

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5772/05/5772-05-13-1-1.flv

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5772/05/5772-05-13-2-1.flv

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5772/05/5772-05-13-3-1.flv

אודיו

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5772/05/STE-008-edited.mp3

קובץ PDF להורדה (להדפסת החוברת)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

א. זהר על הפרשה – "כיתרון האור מן החשך"

יתרו – "כיתרון האור מן החשך" – הכח למתן תורה

ערב טוב. השבוע פרשת יתרו, הפרשה של מתן תורה – "אין טוב אלא תורה", והפרשה היא פרשת ה-טוב לפי סדר התורה מבראשית. העובדה שמתן תורה נקרא על שם יתרו חותן משה היא חשובה מאד. כתוב בחז"ל שלפני שיתרו בא והודה, אמר "ברוך ה'" והתגייר, אי אפשר היה לתת תורה לעם ישראל. חייבים את יתרו. יש גם קשר מילולי, כפי שנסביר הערב, בין יתרו לבין תורה. יתרו הוא לשון יתרון (הוא הוסיף פרשה אחת בתורה – "ואתה תחזה"[2], תיקון מערכת המשפט בישראל[3]). כתוב שיתרו הוא הסוד של "יתרון האור מן החשך". הוא בא מן החשך, הוא "כהן מדין" ועבד כל עבודה זרה שבעולם – הוא מכיר את כל העבודה זרה שיש בעולם, מכיר היטב את כל השיטות הפסיכולוגיות שיש בעולם – ומתוך כך מגיע לעם ישראל, למדבר, כדי לשמוע דברי תורה. אז הוא אומר "ברוך הוי'", כאשר שומע כל מה שה' עשה לעם ישראל, ובזכותו יש את מתן תורה.

חשך עליון וחשך תחתון

אנחנו נוהגים כל שבוע ללמוד קטע מהזהר עם פירוש של אבא של הרבי, רבי לויק, וגם דבר שקשור ללשון הקדש, כמו שאמרנו כרגע, וגם סיכום או נקודות מתוך מאמר של הרבי הרש"ב, בהמשך הגדול שלו שנקרא המשך ע"ב. בקטע של הזהר האבא של הרבי מביא את הפסוק "ישת חשך סתרו" ומדבר על "יתרון האור מן החשך". הוא אומר שיש שני מיני חשך שצריך להפוך לאור, ובעצם "הא בהא תליא". יש חשך תחתון, כמו שאמרנו כרגע שיתרו בא מכל החשך שיש בעולם, מכל השיטות למיניהן (בפרט השיטות הפסיכולוגיות למיניהן הן בחינת חשך, שמנסות לחטט בתת-מודע שכולו חשך ולא אור, ובאמת כולם מגששים באפלה ללא הארת אור אמת), ומתוך כל החשך הזה הוא מוצא את האור, מתקרב לאור והופך את החשך לאור. בהפיכת החשך לאור הוא גם מוציא ניצוצות קדושים מתוך כל אותן שיטות שהוא למד. הוא הופך את החשך, את מה שאפשר להפוך ממש, באופן חיובי, ועושה ממנו אור. יש עוד פירוש ל"כיתרון האור מן החשך", שמדובר בחשך העליון, לא בחשך התחתון. גם על כך כתוב "כיתרון האור [דווקא] מן החשך". מהו החשך העליון? עליו כתוב "ישת חשך סתרו", שהקב"ה הריהו בחינת העלם עצמי – אי אפשר לדעת את ה', "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", וממילא ה' הרבה פעמים מכונה בעצמו חשך. כאשר יש תופעה של "אור חדש", כמו בבטוי "אור חדש על ציון תאיר", הוא יוצא מהחשך – הוא "אור חדש" להיות אור, שלא היה בגדר אור כלל וכלל קודם לכן, הוא היה חשך גמור, ופתאום החשך העליון הזה מתגלה.

חשיפת "ישת חשך סתרו" רק מכח "אתהפכא חשוכא לנהורא"

כמו שהאבא של הרבי אומר – ואחר כך הרבי מסביר את דבריו – הא בהא (שני פירושי "כיתרון האור מן החשך") תליא ממש. מתוך העבודה של האדם להאבק בחשך התחתון ולהוציא ממנו את הניצוצות, כל הניצוצות הללו עולים מעלה-מעלה, עד לשרש הכי עליון שלהם, והשרש הכי עליון שלהם הוא בחשך העליון – שם הם מעוררים את החשך העליון, שגם הוא יהפוך לאור. מוסבר שאין שום דרך אחרת להפוך את החשך העליון לאור, "כיתרון האור מן החשך", רק על ידי העבודה של "אתהפכא חשוכא לנהורא" של החשך התחתון. אין שום כלי בעולם בקדושה – יש לנו הרבה כלים בעולם בקדושה, לימוד תורה, קיום מצוות, מדות טובות, מעשים טובים, הכל כלים של תיקון, אבל הווארט כאן שכל הכלים הרגילים של עולם התיקון אינם כלים להכיל את האור שיוצא מהחשך העליון. רק כאשר עוסקים בעבודה של "אתהפכא חשוכא לנהורא" מלמטה למעלה אפשר להגיע בדרך של אור חוזר, ש"כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש", עד לחשך העליון, עד להעלם העצמי של ה', ואז "אור חדש על ציון תאיר" – החשך העליון הופך להיות אור. זה בעצם מה שקרה במתן תורה, ולכן מתן תורה תלוי בהתקרבות של יתרו דווקא, מלשון "כיתרון האור מן החשך"[4].

"אלהים… הוציא הוי'"

כל זה רמוז בפסוק הראשון, כך מסביר האבא של הרבי (והוא עיקר הפנינה בפירוש שלו) – "וישמע יתרו… את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא הוי' את ישראל ממצרים". מתחיל בשם אלקים, "כל אשר עשה אלהים", וממשיך בשם הוי', "כי הוציא הוי' את ישראל ממצרים". למה הפסוק מתחיל בשם אלקים וממשיך בשם הוי'? אם רק נחבר את הפועל של שם אלקים ושם הוי' כתוב "עשה אלהים" ו"הוציא הוי'", והוא דורש דרוש מאד עמוק, שבעצם שם אלקים מוציא מעצמו את שם הוי' – "אלהים הוציא הוי'". מה זאת אומרת? הוא אומר ששם אלקים כאן הוא החשך העליון, העצמות, ושם הוי' הוא הגילוי. מי מוציא את הגילוי? שם אלקים, על דרך "ברישא חשוכא והדר נהורא", "כברייתו של עולם" – "אלהים הוציא הוי'".

עלית שלשת הפעלים בפסוק

בכלל, בפסוק הראשון של הפרשה יש שלשה פעלים – "וישמע… עשה… הוציא". נעשה כמה רמזים יפים בגימטריא: שלשת הפעלים של הפסוק הראשון עולים בגימטריא בראשית, המלה הראשונה של התורה[5] – "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא הוי' את ישראל ממצרים". אחד מגדולי המקובלים הראשונים, רבי אברהם אבולעפיא, אומר שהמלה בראשית עצמה שוה "שלשה דברים יחד" (ר"ת שם שדי, "שאמר לעולמו די", וכפי שיבואר סודו להלן) – יש בה שלשה דברים, וכאן חבור של שלשה פעלים. כשקבלנו את התורה, אחרי הסיפור של יתרו ובזכותו, הקדמנו נעשה לנשמע – כל מה שה' יאמר, דברים שאיננו יודעים, אנחנו מתחייבים לעשות, ואחר כך, בזכות ההתחייבות לעשות את צווי ה', נשמע ונבין. כלומר, לא מקדימים את ההבנה לעשיה אלא את העשיה להבנה – יסוד היסודות של קבלת התורה. על כך אומר הזהר "עשיה לעילא, שמיעה לתתא" – שהעשיה למעלה מהשמיעה. בדרך כלל עשיה היא מלכות ושמיעה בינה – אמא תתאה ואמא עילאה, ה תתאה ו-ה עילאה של שם הוי' – אז הייתי חושב בדיוק הפוך, שהעשיה למטה והשמיעה למעלה. אבל, הזהר אומר הפוך – "עשיה לעילא", לעשות למעלה, ו"שמיעה לתתא", השמיעה למטה. הפסוק הזה כנראה הולך בדרך מלמטה למעלה, לפי הסוד של מתן תורה. מתחיל משמיעה, "וישמע יתרו", ומגיע משמיעה לעשיה – השמיעה היא של יתרו, בשר ודם בעולם הזה, והוא שומע "את כל אשר עשה אלהים". משמיעה עולים לעשיה. אבל גם אחרי העשיה יש עוד מדרגה, דבר שלישי – "שלשה דברים יחד" – "הוציא הוי'". לפי הסוד שמסביר האבא של הרבי "הוציא הוי'" היינו גילוי שם הוי' החדש (עליו נאמר בתחלת פרשת וארא "ושמי הוי' לא נודעתי להם"), אור חדש, אור עצמי חדש, מכח שם אלקים שקודם לשם הוי'. גם במעשה בראשית, כל הספור הראשון נאמר עם שם אלקים – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – ורק בפסוק הראשון של הספור השני מוזכר לראשונה שם הוי', "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים". כנראה גם שם יש את הסוד של "אלהים הוציא הוי'".

אלקים והוי' – הוצאת המודע מהלא-מודע

באותיות של הקבלה החשך העליון, "ישת חשך סתרו", הוא הכתר. בנפש היינו העל-מודע (או הלא-מודע), כך מסביר האבא של הרבי ואחריו הרבי – שאלקים היינו הלא-מודע, ושם הוי' הוא המודע דווקא. שהרי שם הוי' מתחיל מ-י, חכמה, אחר כך ה, בינה, ו, מדות ורגש, ו-ה תתאה, מלכות, הבעה בנפש, מחשבה דבור ומעשה בכלל ובעיקר דבור (המלכות נקראת עולם הדבור). כל המודע של שם הוי' יוצא מהלא-מודע של שם אלקים, החשך העליון. נעשה עוד גימטריא יפהפיה, שלא כתובה: אם יש שלש מלים בפסוק – "אלהים הוציא הוי'" (עיקר הווארט כאן) – נראה אם איזה רמז מספרי טמון כאן. כמה שוה "הוציא"? 112, החבור של השמות אלהים ו-הוי', כלומר שכל הבטוי "אלהים הוציא הוי'" הוא פעמיים אלהיםהוי'. אין מלה יותר מתאימה ללמד את הסוד של "אלהים הוציא הוי'" מהמלה "הוציא". עד כאן הקדמה א', של קטע מהזהר עם פירוש של רבי לויק, עם קצת ביאור ותוספת מהרבי.


[1] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[2] "ואתה תחזה" = 832 = לב (כבוד) פעמים הוי' = ד פעמים יצחק = ארץ ישראל (מבין האבות דווקא יצחק אבינו התעצם עם ארץ ישראל ביותר, לעולם לא יצא את הארץ, בצווי ה' בהיותו "עולה תמימה") = אור הכתר וכו'. ללמד שבזכות תיקון המשפט בישראל, התלוי בדיינים ראויים המתמנים על ידי משה רבינו (שבדור), זוכים לישוב ארץ ישראל ולגילוי אור הכתר, הגילוי של "ישת חשך סתרו" שעל ידי יתרו חתן משה דווקא, כמו שיתבאר בפנים. הערך הממוצע של כל אות של "ואתה תחזה" = מדין (כאשר הערך הממוצע של כל אות של מדין = הוי' ב"ה), מקומו של יתרו (כהן מדין), לשם הגיע משה, לתקן את קליפת מדין (המנגדת לחכמה דקדושה [סוד "הוי' בחכמה"], שרש נשמת משה) על מנת לגאול את עם ישראל ממצרים ולהוריד תורה לישראל כו'.

"ואתה תחזה" במילוי: וו אלף תו הא תו חית זין הא = 1432 = 4 פעמים משיח (חלק המילוי של "ואתה תחזה" מעלה את יצחק למשיח). היות שיצחק = בן יוסף, נמצא ש"ואתא תחזה", 832, עם המילוי, 1432, עולה 4 פעמים משיח בן יוסף.

"ואתה תחזה" כל תבה בהכאת אותיות = 124000 = 248, אברהם ("ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"), פעמים 500, "פרו ורבו" = 200, קדמון (עצם) פעמים 620, כתר = 250, נר, פעמים 496, מלכות, ודוק.

[3] איתא בכתבי האריז"ל שיתרו משרש קין ומשה משרש הבל. וזה מה שאמר יתרו למשה "נבל תבל וגו'" (לשון הבל), שהרי רוב הדינים הם בין נשמות משרש קין, מדת הדין, ואינך יכול לדונם לבדך, ללא סיוע של עוד דיינים שביניהם יש גם נשמות משרש קין.

[4] וכידוע הרמז ש"יתרון האור" = חשך מלא: חית שין כף (שעולה חשך ענן ערפל, וגם משיח מלא: מם שין יוד חית), וד"ל.

[5] רק הר"ת – "וישמע… עשה… הוציא…" = אנכי, המלה הראשונה של מתן תורה, "אנכי הוי' אלהיך וגו'", של פרשתנו! שאר האותיות – "וישמע… עשה… הוציא" = 832 = "ואתה תחזה" וכו' כנ"ל! יש בשלשת הפעלים 13 אותיות (ב"חן" של הגה, סוד "כלינו שנינו כמו הגה" = תורה = הגה פעמים בטול; "כלינוכמו" = יעקב [יד פעמים הגה], "שנינוהגה" = משפט [גל פעמים הגה], סוד "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", וכפי שיבואר לקמן). האות האמצעית היא ה-ש של "עשה" כאשר שאר האותיות מסביב = 613, תריג מצות התורה (הערך הממוצע של יתר ויתרו, כפי שיתבאר). 13 = בראשית במספר קטן = יתרו במספר קטן. "וישמעעשההוציא" במספר קטן = 58 (חן במ"ה) = יתרו במספר סדורי!

Series Navigation

2 תגובות to “א. יתרו – "כיתרון האור מן החשך" – הכח למתן תורה”

  1. השיעור של יום ב’ – יתרון האור מן החושך, אנשי "נקודות" והקונפליקטים הפנימיים של הקב"ה Says:

    […] כאן לרשום כמה רעיונות מהשיעור – כמובן עדיף לראות ולשמוע את כולו. ב"ה לאחרונה שידרגנו את המערכת […]

  2. בריאת העולם – "יצר הרע" של הקב"ה Says:

    […] במשמעות ה"ווארט" ע"ד "יצר הרע" של הקב"ה (השיעור ביום ב' האחרון או […]

הוסף תגובה