בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
http://kabbalah-live.ru/video/rav-ginzburg/5771-04-02.flv
[לפני הסעודה]
ניגנו "הנרות הללו", "מעוז צור" (מעוז, יונים), "יונים נקבצו עלי".
א. חדש-שבת-מילה
יש ווארט מההייליגער רוז'ינער שאמר שב"זאת חנוכה" יהודי פשוט יכול לפעול נפלאות כמו א גוטער איד. לכן זה היום שכל אחד ואחד יכול לפעול ישועות וברכות לכל אחד ואחד, לכל עם ישראל – כל אחד היום הוא א גוטער איד. כל שכן שיושבים בסעודת ברית מילה – מצוה של מסירות נפש, מצוה שהיונים רצו לבטל מעם ישראל. ידוע שיש שלש מצוות שרצו לבטל – שבת, חדש ומילה – והחשמונאים, המכבים, נלחמו כנגדם ונצחום.
מכבי ר"ת "מי כמכה באלם הוי'"[ב] ועולה עב – שם עב – סוד איתן האזרחי, שיותר גבוה גם משם סג; הזכרנו את שם סג, שהוא כח העצם, אבל עוד יותר גבוה ממנו שם עב, העולה מכבי בגימטריא, שהוא השרש המשותף של אור העצם וכח העצם, ולכן בכתבי האריז"ל בברכת "להדליק נר חנכה" מכוונים שם עב ובברכת "שעשה נסים" מכוונים שם סג – שם עב הוא למעלה מכח העצם ואור העצם, הוא העצם ממש שכולל גם אור וגם כח, "משכיל לאיתן האזרחי".
מהו חשמונאי? השרש הוא חשם – הר"ת של שלש המצוות שרצו לבטל. אנחנו התגברנו ונצחנו אותם בזכות מסירות הנפש על שלש המצוות הללו דווקא. חשם – חדש, שבת, מילה. האות האחרונה של חשמונאי היא י, וכשמצרפים אותה ל-חשם נעשה משיח (ושאר האותיות – נאו, כנודע). אם עושים "נעוץ סופן בתחלתן" יש משיח ואחר כך נאו.
בחשמונאי המצוה הראשונה היא חדש, כי כל המצוות הללו הן מצוות של התחדשות. היונים לא האמינו בהתחדשות העולם, הם חשבו שהעולם קדמון, שהטבע קדמון – ש"זה מה יש", הטבע, ואין יותר. אם אין יותר מהטבע אז גם אין התחדשות אמתית, אין בריאה מתמדת בכל רגע תמיד. אנחנו מאמינים ההיפך, שלא רק שה' ברא את העולם לפני כך וכך שנים, אלא עיקר האמונה שלנו שבכל רגע הבריאה מתהוה יש מאין, ההיפך הגמור מחכמת יון. על כך המלחמה, והנצחון הוא התחדשות. חדש מעיד על התחדשות, וגם שבת מעידה על התחדשות – על בריאת העולם בששה ימים. גם מילה מעידה על התחדשות – שאוכל להרגיש שגופי מתחדש בכל רגע, שאני אדם חדש בכל רגע[ג] . הכל התחדשות, אבל רוצים להתחיל מה-ח של חדש כדי להדגיש את ההתחדשות.
אבל במלה משיח הסדר הוא הפוך, משח – מילה, שבת, חדש. מכך מובן שאצל משיח העיקר הוא מצות מילה, שכעת קיימנו. כתוב שמילה יותר גבוהה משבת, שהרי ברית מילה דוחה שבת. ברית מילה היא ביום השמיני, כמו היום – "זאת חנוכה". כל תינוק שזוכה להוולד בנר ראשון נימול בשמיני של חנוכה – כולל ומקיף את כל חנוכה. ברית מילה היא ביום השמיני, למעלה משבת שהיא היום השביעי. לכן במשיח המילה קודמת לכל. וכן, עיקר מסירות הנפש – אצל כל יהודי שזוכה לבן זכר – היא המילה, כהקרבת בנו על גבי המזבח. זו מצוה שהתקיימה במסירות נפש, ומתוך שמחה עצומה. בכל מצוה יש שמחה של מצוה, אבל בברית נאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" – לא סתם שמחה אלא ששון, שיא השמחה. לכן גם בפורים כשאומרים "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" חז"ל אומרים "'ששון' זו מילה" – ששון שלמעלה משמחה. מי שש. "אנכי", העצם. ברית מילה מגלה ביהודי את ה"אנכי מי שאנכי". לכן במשיח העיקר היא ברית המילה, אחר כך השבת ואחר כך ראש חדש – סדר הגיוני. הכי עצמי מהכל המילה, אחר כך יום השבת קדש – ענג – ואחר כך ראש חדש. הסדר הוא כמו ג' ראשים שבכתר – ברית מילה היא אמונה פשוטה, שבת היא "אז תתענג על הוי'", וראש חדש, החידוש של דוד מלכא משיחא, הוא חידוש הרצון (אריך לשון ריכא). מה שמתבטל וחוזר ונולד הוא הרצון – ברצון שבנפש יש תנודות. "מה אני רוצה לעשות בחיים?", יורד ועולה ומתבטל (איני רוצה לעשות כלום בחיים) ופתאום הרצון נולד מחדש. זה ראש חדש. למעלה מכך יש את השבת, הענג, ולמעלה מכך האמונה הפשוטה – מקור המס"נ – ברית מילה. זה הסדר של משיח, והסדר של חשמונאי הוא הפוך, כדי להדגיש את ה-ח – ה-ח של חדש, של חנוכה, ח נרות[ד].
ב. לוי-יצחק ראש בני ישראל
השם של הרך הנימול הוא לוי-יצחק, על שם האבא של הרבי. הוא היה גדול המקובלים בדור הקודם – כך הרבי הקודם, הריי"צ, העיד עליו – ודבריו מופלאים ביותר, וגם יש לו חוש מיוחד להתעמק בחשבון, "עיניך ברכות בחשבון". היות שהאבא של התינוק, הרך הנימול, גם אוהב מאד את חכמת החשבון[ה] – כנראה מזדהה – לכן מאד מתאים שיקרא לבנו הבכור לוי יצחק, על שם האבא של הרבי. השם לוי יצחק כולו אומר גבורה – גבורת המכבים. כך מסביר רבי לוי-יצחק את מהותו, לפי שמו, שכולו גבורות. לעתיד לבוא הגבורה תעלה למעלה מהחסד – התגברות החסדים. בין האבות יצחק הוא גבורה, ולוי הוא גם גבורה בסדר של כהן-לוי-ישראל, ר"ת כלי, הכלי לקבל את כל הברכות. שבט לוי כולל גם את הכהנים וגם את הלויים, ודווקא בחג הזה הכהנים הם הגבורים. הגבורים של החג הזה כולם משבט לוי. אז יש להם בעצם את שתי המעלות – גם את הכהונה, יותר בחינה של אור וצדקות, אבל עיקר החידוש והדגש של חנוכה הוא שהכהנים גבורים. משה ברך את שבט לוי "ברך הוי' חילו"[ו], ורש"י מסביר שכוונתו היתה על החשמונאים – משה ברך שהחשמונאים ינצחו במלחמה נגד היונים, וכך בכל דור ודור, "בימים ההם בזמן הזה". "הימים האלה נזכרים ונעשים" בכל דור ודור. הסברנו הרבה פעמים שהשכל של הקליפה, גם בדור הזה – בגלות אדום, ואם יש שכל בגלות ישמעאל – הוא תמיד השכל של יון. הכח של השכל של הקדושה, שכל התורה המאמין, לנצח את השכל הלא-מאמין הוא הנצחון על יון. מי מנצח? לוי-יצחק, שבט לוי עם כח הגבורה של יצחק[ז].
ידוע שישראל אותיות לי–ראש, ולעניננו לי ר"ת לוי-יצחק[ח] – לוי יצחק הוא הראש, הראש של ישראל. כל אחד צריך ראש, צריך רבי. נאמר משהו שנשמע כחידוש, אבל נסביר תיכף שאין כל חדש תחת השמש, אך יש דברים שנשמעים כחידוש: אם האבא של הרבי לא זכה בעצמו להיות רבי, ורק הבן שלו רבי, אז מגיע לו להיות רבי. כנראה שהוא צריך לחזור כדי שהוא בעצמו יהיה רבי. זה מאמר מוסגר. אז, כשלוי-יצחק יהיה רבי יתקיים ישראל – לי–ראש, שלוי יצחק יהיה ה"ראש בני ישראל" (ראש בני ישראל ר"ת רבי). שיתקיים בקרוב שלוי-יצחק יהיה הראש בני ישראל[ט].
ג. "כבר היה לעֹלמים"
אמרנו שיש דברים שנשמעים חדשים, אבל באמת אינם חדשים. מי אמר? קהלת אמר. חוץ מזה שאמר "ואין כל חדש תחת השמש" הוא ממשיך (בפסוק הבא) ואומר עוד יותר – "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעֹלמים אשר היה מלפננו". הפסוק הזה הוא הפסוק העשירי של ספר קהלת, "העשירי יהיה קדש להוי'", פסוק מאד מקודש. עד הפסוק הזה אין שום פסוק בקהלת שמתחיל עם האות י – פסוק י הוא הראשון שמתחיל ב-י[י]. "יש דבר שיאמר" ר"ת שדי הפוך (מי יאמר? כנראה אתה תאמר) – "שאמר לעולמו די [לחידושים במעשה בראשית]". כל הפסוק הזה עולה בגימטריא לב (ד"פ ח, "זאת חנוכה") פעמים חנוכה (גוף). יש בפסוק יג מלים, כמו יג מדות הרחמים, כמו כוונת ברכת "להדליק נר חנוכה", שהיום צריכים להשלים את כל המדות מה-ח עד ה-יג, כמו בקריאת התורה – מהשמיני עד ה-יג, עד הכולל בסוף.
המלה ה-ח, שכנגד היום, היא מלה מיוחדת שזו ההופעה הראשונה שלה בתנ"ך – "כבר" (במשמעות של דבר שכבר היה). השרש הוא כבר – כביר – והמפרשים מסבירים ש-כ ו-ג מתחלפות, וכבר הוא כמו גבר, לשון גבורה ועוצמה. לפי זה אחד ה'גבורים' של התנ"ך הוא המלה "כבר". יש אחד המדקדקים שמסביר שלפעמים מתחלפות כ ו-ח (אותיות כח, חילוף עם עוצמה וכח רב[יא]), ויש כאן גם משמעות של חבר – גבור חבר, גבור ידידותי.
קודם הופיעה המלה "כבר", לא באותה משמעות אלא בתור שם עצם, ביחזקאל – "ואני בתוך הגולה על נהר כבר". באמת יש מי שאומר שנהר כבר הוא נהר חבור, בחילוף כ–ח, אך בספר יחזקאל כתוב "נהר כבר" – חוזר ח"פ בספר יחזקאל. נהר כבר אותיות נר ברכה. הווארט בקיצור שכבר הוא לשון "כבר היה" ו"נהר" הוא לשון נהירה, סמל של זמן – 'הרכבת נוסעת' (שרש רכבת, מעשה מרכבה, הוא רכב אותיות כבר), הענינים זורמים. לפי זה "נהר כבר" היינו שהנהר שזורם בעצם יוצא ממה שכבר היה, כמו "ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" – זה גופא נהר כבר. בלשון הרבי הקודם, העבר מלמד את העתיד. צריך לקבל גבורה דווקא מה"כבר", המכבים, החשמונאים, ש"נזכרים ונעשים בכל דור" – "בכל דור יקום הגבור", כמו שיש שרים. מאיפה מקבלים זאת? ממה ש"הוא כבר היה" (= לוי יצחק) – אותו גבור-חבר שכבר היה. ושוב, פלאי פלאים שכתוב בדיוק ח"פ "נהר כבר" בספר יחזקאל – כל "נהר כבר" הוא נר–ברכה.
"הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד". לכאורה הנרות הן רק כדי להסתכל בהם, להודות ולהלל. אבל נחזור לדברי ההייליגער רוז'ינער, שבזאת חנוכה יש לכל יהודי כח לברך בגשמיות – אז כבר מותר להנות מהנרות (ביום השמיני, לאחר ש"תכלה רגל מן השוק", "ריגלא דתרמודאי", לגמרי). הנרות של היום השמיני הם מה שכל יהודי הוא עצמו נר שמאיר ברכה לכל העולם, לכל מה שצריך, במיוחד כאן שיושבים יחד חברים-גבורים בברית מילה על נהר כבר.
למה הוא ראה את המרכבה, "רזין דרזין דאורייתא", על נהר כבר? כי היה צריך להתחבר לארץ ישראל. אין נבואה בחוץ לארץ, "ואני בתוך הגולה", ולכן צריך להיות "על נהר כבר" – הנהר שמחבר (כבר לשון חיבור כנ"ל) אותו לעתיד, ל"נצח ישראל לא ישקר". כל אחד שנמצא בתוך הגולה ורוצה להתחבר לגאולה – כמו שהרבי אומר, להמשיך את ה-א לגולה שתהפוך לגאולה – מה שמחבר הוא "נהר כבר". אחרי "כבר" כתוב "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" ר"ת אמונה, כידוע – ענין שקשור לברית מילה. כשמגיעים ל"נהר כבר" כבר מתקיים "בעתה אחישנה" – "נהר כבר" עולה בעתה, ולפי הפשט כשמגיע עת מועד אז "אחישנה" מאד, היינו ש"בעתה אחישנה" הולך יחד, ולא שתי בחינות. בשביל "אחישנה" צריך לעמוד על "נהר כבר" – שמונה "נהר כבר" שיש בספר יחזקאל. קהלת הוא הספר היחיד בו יש "כבר" במובן של "כבר היה" – תשע פעמים. כשנכנסים ליום התשיעי אפשר לכוון את כל התשע.
יש שמונה "נהר כבר" ותשע "כבר [היה]"[יב], החל מ"ראה זה חדש הוא כבר היה", "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני". יש חידוש שהוא כלל לא חידוש, אלא כתוב באיזה ספר, רק לא יודעים מה כתוב. יש חידוש שלא כתוב בשום ספר, אבל הוא ב"העלם שישנו במציאות" בתוך הספרים הקדושים. יש כזה חידוש שגם לא נמצא ב"העלם שישנו במציאות" בשום ספר, אבל גם הוא "כבר היה" – היה בבחינת "העלם שאינו במציאות", ועליו כתוב "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני" (בברית זו יש סיבה נסתרת – שאני יכול לגלות רק לאבי הבן אחר כך – שמדברים על נושא זה של "ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים" ו"נהר כבר"). גם כל ילד שנולד הוא "ראה זה חדש" – ח אותיות, מה-ר של יום ראשון של חנוכה עד ה-ש של "זאת חנוכה", ו"הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו", זה לוי יצחק = הוא כבר היה, רק שהוא חדש, הוא מתחדש. נמצא שחנוכה הוא נצחון ההתחדשות, שיהיה "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות" (כדעת כל גבור חסיד), וביחד עם זה יהיה "הוא כבר היה לעלמים" – "מה שהיה הוא [ר"ת משה[יג]] שיהיה… ואין כל חדש תחת השמש", הכל בפשיטות, כמבואר במ"א.
נאמר "לחיים לחיים", שיהיה חנוכה שמח ושנזכה לעמוד על נהר כבר ואז "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים"[יד] ויתגלו רזין דרזין דאורייתא, הגילוי של השמן של חנוכה, ובא לציון גואל. אז ה-א – אמונה – תכנס לתוך הגולה, "ואני בתוך הגולה על נהר כבר", ותהפוך את הגולה לגאולה.
[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.
[ב] "מי כמכה באלם הוי'" = יצחק (ח"פ הוי') הוי' = ט"פ הוי' ב"ה = עב (הר"ת) ועוד אנכי אנכי – "אנכי מי שאנכי", "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", הנאמר על מצות ברית מילה. חנוכה הוא יום ה"כמכה" (= מילה) מראש השנה, לפי קביעות שנה זו (שחשון מלא), כמבואר בשיעור הקודם. והנה, פלא, הפשוט של "מי כמכה באלם הוי'" הוא כפולה של שם הוי' וכך כל דרגה של רבוע: כל אות ברבוע = 5616 = 26 פעמים 216, הוי' פעמים גבורה (ג"פ עב), כאשר "מי כמכה" = 2925 = 13 פעמים יה ברבוע (= אור חי) ו"באלם הוי'" = 2691 = 13 פעמים אור. כל תבה ברבוע = 15730 = 26 פעמים 605 = 11 פעמים 1430 (הכל פעמים הוי' וכו'). הכל ברבוע = 54756 = אנכי פעמים הוי' ברבוע. ר"ת כל הפסוק (המתאר את גבורת ה' בקריעת ים סוף – "הוי' ילחם לכם וגו'") "מי כמכה באלם הוי' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא" = 784 = כח ברבוע! והוא = עב (מכבי = ח פעמים ט) ועוד ח פעמים חנוכה (שמונת ימי חנוכה)! מבנה הפסוק: ד–ד–ד תבות בהן יד–יד–יד אותיות, סוד שם של מב אותיות – יד הגדולה יד החזקה יד רמה כנודע, יד ימין יד שמאל יד אמצע (העולה מהלב לראש כו'). נמצא ש"מי כמכה באלם הוי'" הוא כנגד יד ימין, יד הגדולה, "ימין הוי' רוממה [שרש יד רמה ביד הגדולה, יומא דאזיל כו'] ימין הוי' עשה חיל", והיינו מה ש-עב = מכבי = חסד. המכבים היו כהנים, כהן איש חסד. סימן הפסוק (אות ראשונה ואות אחרונה) הוא מ–א, והוא כנגד הדבר הראשון של עשרת הדברות שסימנו א–ם – "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – שמפי הגבורה שמענו. שני הפסוקים (2608 ו-2495 = 5103) משלימים זא"ז ל-7 פעמים 729 = 27 ברבוע וכו' = קרע שטן, השם השני של מב שכנגד הגבורה! בשניהם יחד יש חנכה אותיות (מב ו-מא), ודוק. אמ"ת "מי כמכה באלם הוי'" = 102 = אמונה = יהודה מכבי! מכבי במילוי = ברית, יהודה מכבי במילוי עב (= מכבי) = 1118 = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"!
[ג] הערלה מכסה על הרגשה זו. "מל ולא פרע כאילו לא מל". על ידי חיתוך העור הגס באה ההרגשה שהעולם נברא יש מאין ואפס המוחלט בששת ימי בראשית. על ידי פריעת הקרום הדק באה ההרגשה שהעולם נברא בכל רגע תמיד יש מאין ("המחדש בכל יום – ובכל רגע – תמיד מעשה בראשית") – "ואל יוציא אדם את עצמו מן הכלל וכו'".
[ד] מילה שבת חדש = 1099 = "ברכי נפשי את הוי'" (שנאמר ה פעמים, כנגד –) = נפש רוח נשמה חיה יחידה. י"ל בפרט שעל ידי מילה מתגלה היחידה שבנפש, על ידי שבת החיה ועל ידי חדש הנר"נ, וד"ל. יש כאן 10 אותיות – 4 (מילה) 3 (שבת) 2 (חד) 1 (ש), פנות המשולש: מהש, שם קדוש (השם החמישי, המשיחי) דע"ב שמות, אותיות משה, אותיות שהם (האבן של יוסף הצדיק שאת עצמותיו לקח משה עמו). אותיות השניות מהסוף: לבד, בחינת יחיד שלפני הצמצום כמבואר בדא"ח. יש ח "לבד" בתורה כנגד ח ימי חנוכה, ועוד כה "לבד" בנ"ך – חנו-כה. מילה במילוי המילוי (מילה לשון מילוי ומילוי המילוי כנגד מילה ופריעה, וד"ל) = 1331 = 11 בחזקת 3 = משיח במספר קדמי! מילה שבת חדש במילוי המילוי = 5317 = אחד פעמים אחת!
[ה] שעל ידה נבנה "סוד שיח שרפי קדש" – "באו חשבון תבנה ותכונן עיד סיחון".
[ו] "ברך הוי'" = רמח = אברהם – "אתה כהן לעולם". "חילו" = דן, השבט של חדש טבת שבו חל זאת חנוכה, והוא נמשל לנחש וגם לאריה (כמו יהודה), כמבואר בשיעור הקודם. "ברך הוי' חילו ופעל ידיו תרצה" – "ופעל ידיו" = 216 = גבורה = 3 פעמים מכבי כנ"ל.
[ז] לו אומרים "כי אתה אבינו" לע"ל.
[ח] "כל מקום שנאמר 'לי' אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא". ומבואר בדא"ח שסוד "לי" היינו עלית הלב (בסוד "מגדל הפורח באויר") להתיחד עם נקודת השכל שבמח, להיות "לבי ראה הרבה חכמה", שהרי ה-י של החכמה היא "מועט המחזיק את המרובה", וד"ל.
[ט] לוי יצחק ראש בני ישראל = 1358 (= ז פעמים צדק = דוד פעמים מהיטבאל) = "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" = 1000 אורות הניתנים למשיח (358)! והוא עולה מילה שבת (סוד ה-8 וסוד ה-7, שמונה נסיכי אדם ושבעה רועים) במילוי, ודוק.
[י] יש ה יודין בפסוק, במקום: 1 7 26 32 38 = 104 = 8 פעמים 13, סוד כוונת חנוכה, ודוק. על ידי חיבור כל שני מספרים (1 ו-7 = 8, גל, חן, סוד וכו') מגיעים בסוף ל-351, הוי' במשולש, כאשר השורה שמתחת 104 = 169 = 13 ברבוע, אח"כ 260, ואח"כ 351 ואח"כ 351 (ב"פ 351 = שבת), הכל = 1235 = 19 פעמים 65, ודוק.
[יא] וסוד חכמה – כח מה, וכפירוש הבעש"ט ל"כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" – בכח מה שלך עשה – "כלם בחכמה עשית".
[יב] ורמז בהמשך לשיעור הקודם: ח"פ נהר כבר ועוד ט"פ כבר עולה אבישי פעמים חי.
[יג] משה ו"הוא כבר היה לעלמים" (= דעת) = אחדות פשוטה (כמבואר סודו במ"א) = דעת משה (= דעת המכריע).
[יד] 5 תבות של 5-5 אותיות, כמו ה בני מתתיהו, כמבואר בשיעור הקודם.