| חסדי דוד | טבלת פרקי חסדי דוד | דוגמאות | הזמנות | שיעורים | כתבו לנו |
דוגמאות:
* קטע מתוך ההקדמה
בתור תמצית של כל כתבי האריז"ל, אין לך חיבור מצויין יותר מאשר
הקונטרס הזה - קונטרס "חסדי דוד". חבור זה מקצר את ספר "עץ חיים"
וכל שאר כתבי האריז"ל בלשון צח ונקי ומדויק ביותר. הקונטרס מודפס
בסוף ספר "עץ חיים".
שעורים אלו מיועדים להפשיט את המושגים מגשמיותם ולהסביר את
הדברים איך הם בנפש האדם. במשך הלימוד נתייחס למושגים עיקריים
מתוך החיבור, נפשיט אותם מגשמיותם וננסה להסביר אותם על דרך
החסידות - כמושגים ותהליכים נפשיים.
"ומבשרי אחזה אלוה" - כשמתבונן האדם ב"בשרו" במבנה הנפש שלו,
יוכל מתוך כך לחזות באלוקות, כלומר להבין, כל אחד לפי ערכו,
ועד שכאילו רואה בעין שכלו, את מערכת הכוחות האלוקיים הפועלים
בבריאה, ואף את אותם כוחות אלוקיים המופשטים ביותר שמעבר לפעולת
הבריאה; זאת - היות ונפש האדם הינה משל מכוון לנמשל האלוקי,
"כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
בחרנו ללמוד חבור זה היות שהוא תקציר יפה ביותר של כתבי האריז"ל.
אבל היות שהוא תקציר אין לצפות שנבין הכל, ובמיוחד אדם השומע
מושגים אלו פעם ראשונה בחיו. קצת יומרני לחשוב שאוכל להבין כאן
הכל מיד בהתחלה, ועל כן נשמח במעט שנוכל להבין. ובכל זאת,
הסתפקות במועט שייכת דוקא לגשמיות ואילו ברוחניות אין להסתפק
במועט אלא תמיד לרצות יותר. אני רוצה יותר! אבל מה שאני מצליח
לקבל - ברוך הוי', תודה רבה לקב"ה במה שזיכה אותי לטעום טוב טעם
במונחי הקבלה וטוב טעם בדרך בה ניתן להתבונן בכל ענין ולהסבירו
בנפש.
ושוב, מאחר שנקודת המוצא שלנו היא הקבלה לכן מודגשת כאן קודם כל
"המכניקה" ורק אחר כך מגיעים להסבר הנפשי. תהליך זה יכול ליגע
את מי שרוצה להגיע מיד פנימה לנפש אבל אין מנוס. אם רוצים את זה
באמת, חייבים לעבור את "הגוף" כדי להגיע אל הנפש פנימה.
אנו נקרא כאן את סגנונו של האר"י הקדוש וכמובן שננסה, ככל האפשר
לנו ב"ה, להסביר את הדברים ע"פ החסידות כדי שיקבלו משמעות
פנימית בעבודת השם.
ע"פ המסורת החבדית יש ענין גדול ללמוד את הדברים בלשון הרב. בשאר
זרמי החסידות לא למדו את הדברים דוקא בסגנון המקורי של האריז"ל
אך כאמור בחב"ד יש ענין ללמוד את תורת החסידות עם המונחים
המקוריים של האר"י הקדוש - כך קבל האדמו"ר הזקן מרבו המגיד
ממזריטש.
* סקירה כללית על הנלמד – שנאמרה לפני תחילת לימוד סימן י' -
מושגים: א. אדם קדמון
המציאות הראשונה שמתהווה לאחר הצמצום הראשון של האור אין סוף
ולאחר המשכת הקו אוא"ס לתוך החלל שנוצר בגלל הצמצום - נקראת
אדם קדמון, א"ק.
אדם קדמון
הפרצוף הראשון, הציור הראשון - הוא לגמרי היולי,
רוחני ואלוקי - ונקרא "המאציל" ביחס לעולם האצילות
שיבוא אחריו.
התיקון האמיתי הוא כאשר התחתון מלביש את העליון וכך
גם א"ק מלביש את הקו. הקו הוא הנשמה שבתוך א"ק -
ובלשון חז"ל - "מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה
ממלא את העולם".
כלומר, המצאות הקו כנשמה פנימית בתוך א"ק - נקרא
בלשון חז"ל שהקב"ה ממלא את העולם - נכנס בתוך
המציאות, כמו שהנשמה ממלאה את הגוף.
בלשון קצת יותר עמוקה - הקו הוא עדיין עצמות אוא"ס
ב"ה, ונמצא בתוך אדם קדמון - ומכאן שבאופן יחסי א"ק
הוא כמו גוף ביחס לקו אוא"ס שהוא הנשמה הפנימית
שבתוך הגוף.
אמנם א"ק נקרא - אורות בלי כלים כלל וכלל - אבל היות
שהכל הוא יחסי בקבלה, א"ק נקרא גוף ביחס לאור הקו.
לגבי כל מה שיבוא אחרי א"ק - יקרא א"ק אור פשוט ללא
שום כלים, אך בכל אופן הוא גוף לגבי הקו אוא"ס - ועל
זה כתוב "עצמות ומהות בתוך גוף".
לגבי כל האורות שיתפשטו ויצאו מא"ק - א"ק בעצמו הוא
הרבי הגדול, ה"חד בדרא" שהוי' נמצא בקרבו ממש.
וממנו יוצאים כל הניצוצות ומתפשטים ומאירים לכל איבר
ואיבר, וכולם מקבלים את גילוי האלוקות דרכו.
בכל דור ודור מקבלות הנשמות את חיותן, את גילוי
האלוקות השייך להן, דרך החד בדרא, שהוא בחינת א"ק
שבדור, בחינת המשיח שבדור.
ומאחר שישנה המשכיות בלתי נפרדת - הכל זה משיח אחד,
אדם קדמון אחד.
כיצד ראה הרבי אלימלך את א"ק בחלומו - נחזור בקצרה על הסיפור:
הרבי אלימלך התחנן שנים רבות שיזכה בחזון לראות את
הבעש"ט. אחרי הרבה בקשות, זכה והראו לו מן השמים
את דמותו של הבעש"ט כאשר ממנו מתנוצצים שש מאות
אלף בעש"ט קטנים
.
זאת דוגמא - זהו דגם של אדם קדמון.
נשיא - ר"ת, ניצוצו של יעקב אבינו.
יעקב אבינו הוא נשיא הדור וכל נשמות ישראל מתפשטות
ומאירות ממנו.
"משפט לאלוקי יעקב" - בכל ראש השנה מתקיים משפט המכריע
כמה אלוקות תתגלה ליעקב דרך הנשמה הכללית שבדור,
הנשיא שבדור, הרבי.
"הנשיא הוא הכל" ושקול כנגד כל הדור היות שהוא ניצוצו של
יעקב אבינו, וממנו האור האלוקי נשפע לכל אישי הדור -
"משפט לאלוקי יעקב" - כמה אלוקות תתגלה ליעקב.
ב. אורות אח"פ ואורות עינים
האריז"ל מסביר שדרך אברי ראש א"ק(-אדם קדמון) מתפשטים אורות לחוץ:
אור מהאוזנים - מהאוזן ועד לשיבולת הזקן.
אור מהחוטם - מהחוטם ועד לחזה.
אור מהפה - מהפה ועד לטבור.
אור מהעינים - מלביש מהטבור ועד סוף הרגלים.
אנו הסברנו אורות אלו כסוגים שונים של נשמות שמתפשטות ויונקות
מיעקב אבינו, מה"חד בדרא", מהמשיח שבדור, מהרבי.
וכאמור, אלו מושגים מובהקים של חסידות חב"ד - שבהם אנו אוחזים
כדי לקרב להבנתינו את מושגי תורת האריז"ל - א"ק, אורות אח"פ ואור
העינים.
וכאמור, הרבי צריך שיהיו לו משכילים, עובדים, חוזרים, ושלוחים.
אור האוזנים - משכילים
אור החוטם - עובדים
אור הפה - חוזרים
אור העינים - שלוחים
אורות האוזן
אוזן, לשון האזנה והבנה והתבוננות - אלו המשכילים.
אור האוזן מגיע עד שיבולת הזקן. אורות האוזן אינם
מהוים כלים בכח עצמם.
המשכיל הוא ודאי גם "עובד" שכאמור אור האוזן יורד
לתחום החוטם - אלא שבעצם הוא "משכיל".
אור האוזן מתחיל כ"משכיל" ואח"כ בירידתו נעשה גם
"עובד".
אורות החוטם
"תהלתי אחטם לך", ריח ניחוח להוי' - אלו העובדים.
"עבודה שבלב זו תפילה" - נסביר שאור החוטם מגיע עד
החזה, עד הלב.
העובדים אלו אותן נשמות שיוצאות מן החוטם.
אורות החוטם אינם מהוים כלים לעצמם.
חסיד הוא בעיקר "עובד" ומקבל את אור האוזן שנכנס
ומתערב באור החוטם. כלומר שהעובד הוא במידה
מסוימת גם משכיל - אבל בעצם הוא "עובד".
אור החוטם מתחיל כ"עובד" אלא שיונק ומקבל גם אור
של השכלה אלוקית עליונה.
אורות הפה
ה"חוזרים" של הרבי, המשמשים לרבי פה להפיץ את תורתו
וזהו שאנו לומדים שלאור הפה ישנה כבר יכולת לעשות
לעצמו כלי - כלי אחד שכולל בקרבו י' אורות.
אורות העינים
אלו ה"שלוחים" של הרבי.
ג. התהוות כלים
התהוות כלים
למדנו שמאור האוזן ואור החוטם לא מתהוים כלים,
כלומר שאורות אלו אינם מהוים ואינם משנים את
המציאות בשטח. מצד עצמם הם אינם מהוים כלים.
ע"י הסתכלות העינים אמנם נעשים כלים, גם לאור
האוזן וגם לאור החוטם - אבל לא מהם עצמם.
לעשות כלים
דומה הדבר לאבא ששולח את בנו למקום רחוק כדי
לבחון ולחנך אותו להתפרנס בכחות עצמו.
האבא בוחן כיצד מסתגל בנו למציאות בכח עצמו - וזה
נקרא שהבן מסוגל לעשות כלים בכח עצמו.
אור האוזן ואור החוטם אינם מסוגלים להוות כלים
בכח עצמם - יש לו כלים שאותם קיבל מאביו, כל מה
שיש לו ירש מאביו, העניק לו אביו - אבל בעצמו
עדיין לא הרויח כלום.
וכך האוזן והחוטם מקבלים כלים מהעינים - אך אינם
מהוים אותם בכח עצמם.
כלי לעצמו בעצמו
אור הפה הוא המקום הראשון שבו הוא בעצמו עושה
כלי לעצמו, הוא מסוגל לפרנס את עצמו.
הכלי שמהוה אור הפה הוא כלי אחד הכולל בקרבו
את י' האורות שלו - כולם עקודים בכלי אחד -
ולכן נקרא עולם העקודים.
ד. אור הפה ואור העינים - עולם העקודים ועולם הנקודים
עולם העקודים
הוא בחינת תוהו, היות שאינו עולם שיש בו ריבוי של
כלים רחבים המספיקים להכיל את כל האורות.
עולם העקודים הוא בחינת תוהו אבל תוהו יציב שלא
נשבר.
עולם העקודים מתפשט מהפה של א"ק ועד לטבורו,
כאשר הטבור הוא מחצית שעור הקומה של א"ק -
ע"פ יחס של חיתוך זהב.
איש האלוקים
מה שלמטה מן הטבור בכל שיעור קומה - מחציו ולמטה
איש, ומה שלמעלה מן הטבור, בכל שעור קומה - מחציו
ולמעלה אלוקים.
כתוב שהביטוי "אדם קדמון" הוא "תרתי דסתרי" -
שני הפכים בנושא אחד - אם הוא אדם, הוא לא קדמון
- ואם הוא קדמון, הוא אינו אדם.
אדם זה משהו מחודש, משהו משתנה, ולגבי הוי' כתוב
"אני הוי' לא שניתי".
ואם כן איך זה שקוראים לו בשם כזה - אלא שא"ק
בעצמו הוא נשיאת הפכים - זהו אותו צדיק, בשר ודם,
שהוי' בקרבו.
על שם עצמו - הוא נקרא אדם,
ועל שם המהות והעצמות שבקרבו - הוא נקרא קדמון.
ואם כן, כל האורות שיצאו מאח"פ (-אוזן, חוטם, פה) דא"ק (-אדם קדמון), יוצאים מ"חציו ולמעלה
אלוקים", ומלבישים את אדם קדמון באיזור ה"אלוקים שלו".
משכילים - אור האוזן מתפשט עד שבולת הזקן.
עובדים - אור החוטם מתפשט עד החזה.
חוזרים - אור הפה מתפשט עד הטבור.
כל התהליך הזה של התפשטות האורות מאברי ראש א"ק הוא התעסקות
אלוקית מודעת של אדם קדמון - הפצת תורת הדברי אלוקים חיים של
א"ק.
אור העינים
האור היוצא מן העינים אינו עיקר עצם אור העינים אלא
אור חוזר שעלה מחציו התחתון של גוף א"ק.
אור זה יוצא, בסוד אור חוזר, דרך העינים - וממנו מתהוה
מדרגה רביעית הנקראת "עולם הנקודים".
עולם הנקודים
בעולם הנקודים עשרה כלים - כלי אחד לכל ספירה שבו,
ולא כמו הכלי האחד של עולם העקודים - שכל
האורות עקודים בו.
עולם הנקודים הוא בתחום האצילות - מהטבור של אדם
קדמון ולמטה ועד לסוף רגלי א"ק המגיעות עד לסוף
עולם העשיה.
עולם הנקודים היא האצילות הראשונה, הטבע הראשון
שנשבר.
השלוחים של הרבי
קודם יוצאים מא"ק אורות אח"פ ואח"כ יוצאים
אורות מעיני א"ק - "לתור את הארץ".
אלו השליחים ששלח משה רבינו לתור את הארץ,
להסתכל, ולרגל - ההסתכלות מגיעה עד הרגלים.
אלו הנשמות ששולח משה רבינו לרגל את הארץ על
מנת להכין את השטח לכבוש הארץ ולישוב הארץ.
השלוחים - הם החיילים של הרבי שנשלחים לשטח
בפועל ממש, והם יוצרים עולם מטבור א"ק ולמטה
עד סוף רגלי א"ק.
כלומר, שהראש שלהם מתחיל מסוף כל מה שקדם
להם.
בשלושת העולמות הקודמים - עולם אוזן, עולם החוטם ועולם הפה -
ישנה חפיפה מסוימת שהרי אור האוזן
יורד למטה מן הפה. מהפה ועד שיבולת
הזקן הוא התחום שבו כל שלושת
האורות אח"פ חופפים.
אבל לגבי אור העינים אין חפיפה כלל - ומדרגה זאת מתחילה ממקום
הטבור - ממקום שהסתימה
המדרגה השלישית של אור הפה.
ה. עולם העקודים - שבירה
השליחות לתור את הארץ היא "עסק מסוכן" ובאמת השלוחים הראשונים
אינם מצליחים למלא את שליחותם, ע"ד חטא המרגלים - והם נשברים.
מדוע השליחות אינה מצליחה?
השליחות אינה מצליחה אם ישנו אפילו
שמץ קינאה בין השלוחים לבין עצמם.
אחת מהסיבות העיקריות לשבירת עולם
הנקודים - הוא הפחד מהשגת גבול.
כל אחד מהשלוחים פחד מפלישה לתחומו -
אני השליח במקום הזה ואף אחד שלא
יעיז להכנס לתחומי. רק אני אפעל באיזור
זה ולא אף אחד אחר.
השליח האמיתי
הוא אחד שלא העיקר אצלו ש"אני אעשה את השליחות"
אלא רק שהשליחות תיעשה.
הוא קבל את שליחותו באופן מפורש מהרבי ואף על פי
כן - הוא יודע שהעיקר זה שהשליחות תקוים ולא משנה
בכלל אם על תקוים ידי או ע"י מישהו אחר.
זהו השליח האמיתי שיש בו ביטול אמיתי למשלח, לרבי.
השבירה והתיקון
ואם כן, לשלוחים הראשונים לא היה ביטול אמיתי
למשלח - ועל כן נשברו, אבל לשלוחים השניים כן היה
ביטול אמיתי למשלח - ולכן השליחות הצליחה בידם
.
עולם האצילות הראשון, המלביש את א"ק מטבורו
ולמטה - הוא עולם התוהו שנשבר.
השליחות להחדיר את האישיות של א"ק, את האדם
שבו, לתוך מציאות העולם שמלביש את א"ק מטבורו
ולמטה - נכשלה, הנסיון הראשון נשבר.
וכמובן שגם זה בהשגחה עליונה, כך צריך להיות -
אבל לעינינו, לפי השקפתינו - קרה אסון
.
וכאמור השלוחים השניים, הנסיון השני - מצליח
לתקן את השבירה ולהשלים את השליחות - בעיקר
בזכות "הברודים" שיצאו ממצח א"ק והתקשרו עם
"הנקודים".
ברודים
התקשרות האורות שיצאו ממצחא דא"ק עם הנקודים שנשברו
תקנה את המצב ונעשה עולם האצילות המתוקן - ובכל דור
ודור מוסיפים לעולם האצילות - עד שכל המציאות תעלה
לרשות היחיד.
עיקר כל כתבי האריז"ל - הוא השבירה והתיקון, כלומר כל מה שקורה
בחלק האדם של אדם קדמון - מטבורו ולמטה.
ו. נקודים, ברודים - "עולם השלוחים"
כאמור, עולם השלוחים אין בו חפיפה לכל מה שלמעלה ממנו, אבל היות
שיצא מעיני א"ק הוא עבר בדרכו למקומו דרך אורות אח"פ.
הוא נשלח בשליחות הרבי אבל עד שהגיע למקום הקבע שלו - עבר דרך
הקודמים לו - המשכילים, העובדים והחוזרים.
בכל מקום שעבר השליח בדרכו למקום שליחותו - הספיק השליח
"לינוק", לקבל ולספוג קצת אור מהמדרגות שמעליו.
עולם האצילות המתוקן
השלוחים הראשונים, "הנקודים", לא הצליחו
ונשברו אבל לא "פיטרו אותם", אלא שלחו
שליחים חדשים, "ברודים", ממקום יותר גבוה
להחיות אותם ולתקן אותם.
השלוחים החדשים התחברו עם השלוחים
הראשונים - ומתוך כך יצא מצב מתוקן -
שלוחים מתוקנים.
משבר השליחות
כל שליח עובר בשנות שליחותו הראשונות נקודות
משבר- האם יחזיק מעמד או לא יחזיק מעמד ?
הוא עבר משבר - אבל עכשיו הוא מקבל מהרבי תוספת
של כח רוחני - שם מ"ה החדש מהמצח של הרבי - והם
"הברודים", שלוחים רוחניים, מלאכים - ששולח הרבי
כדי להחיותו ולשקמו מהמשבר שעבר בשליחות שלו.
למדנו שהאור יוצא מעיני א"ק ובדרכו אל מתחת לטבור, עובר את אזורי
התפשטות אורות אח"פ.
כאמור, השלוחים עוברים בדרכם למקום שליחותם דרך המשכילים
והעובדים והחוזרים של הרבי - הם הספיקו לשמוע ולקבל מר' אייזיק
מהומיל, המשכיל, משהו מדברי אלוקים חיים שלו.
ככל שהספיקו השלוחים, בדרכם למקום שליחותם, ללמוד הרבה חסידות,
להשכיל בדא"ח, כך מובטחים הם שיתקיימו ולא ישברו - אותו חלק
שהשכילו לא ישבר.
במקום שליחותו, השליח עסוק מאוד וכבר "סגר את הספר" - אבל ככל
שהספיק לספוג חסידות בדרכו למקום שליחותו - כך הוא שמור משבירה.
ז. סיכום
המציאות הראשונה שמתהוה לאחר הצמצום הראשון והמשכת הקו היא
"אדם קדמון".
אדם קדמון הוא אמנם הפרצוף הראשון ונקרא גוף ביחס לקו אוא"ס (אור אין סוף)
המתלבש בתוכו אבל ביחס לעולמות שיבואו אחריו - הוא היולי לגמרי.
אורות אח"פ יוצאים מאוזן, חוטם, פה של א"ק ומתפשטים עד לטבור.
אח"כ יוצא דרך העינים אור שעלה מלמטה - אור הנקודים.
הנקודים יורדים אל מתחת לטבור ומלבישים את א"ק מהטבור ולמטה -
ונשברים.
אח"כ יוצא אור חדש רוחני ונעלה ממצחא דא"ק - אור שם מ"ה החדש
ויורד על מנת לתקן את השלוחים "שנשבר להם".
עולם האצילות המתוקן
שם מ"ה החדש מתחבר עם השלוחים השבורים
ומתוך החיבור של שם מ"ה החדש - ברודים,
ושל שם ב"ן - הנקודים, נוצר עולם האצילות
המתוקן - אלו השלוחים המתוקנים שבאמת
מלבישים את הרבי מטבורו ולמטה, ומביאים
אותו אל תוך המציאות ממש.
דוגמא לסגנונו של האריז"ל -
חסדי דוד - סימן י':
סדר יציאת אורות אח"פ הם עד"ז
כי הבל האזן אשר איננו נרגש נקרא נשמה
והוא טעמים עליונים דנקודות הכוללים ע"ב דס"ג והם חב"ד
ויצאו י"ס או"מ מנקב אזן ימין
וי"ס או"פ מנקב אזן שמאל
ויצאו בצורת ה'
רמז לה' פרצוף
וצורתה ה' כמספר י' ספירות
ומתפשט דרך תיקון א' הנקרא אל
ומסתיים בשיבולת הזקן
ואין מתחבר אור מקיף עם אור פנימי
ולכן אין בהם כלים
ונקרא י' דהוי'